‪...‬טוען
 

שריפה ברכס הכרמל

Image
הכרמל הבוער ומפרץ חיפה


בבוקר ה-2 בדצמבר 2010 פרצה שריפה באזור הכפר עוספיה שנבעה, על-פי הערכת המשטרה, מרשלנות טיפול באש. השריפה התפשטה במהירות אל רכס הכרמל ובמהרה יצאה מכלל שליטה. אל אזור השריפה הוזעקו כבאים מכל רחבי הארץ, אשר ניסו להשתלט על האש באמצעים דלים ובלתי מספקים, אך לא יכלו לאש - והאש התפשטה במהירות וכילתה שטחי יער רבים כשהיא חורכת בדרכה ישובים, כפרים ואתרים רבים.

לאור המצב, הוזעקו כוחות צה"ל רבים לסייע בפעולות החילוץ והכיבוי, ובהם צוותי כיבוי של חיל האוויר ועשרות צוותי רפואה הכוללים חובשים, רופאים וציוד רפואי המגישים סיוע ועזרה רפואית. כוחות חילוץ וההצלה של פיקוד העורף סרקו במהלך ליל ה-2 בדצמבר את אזור טירת הכרמל וחלקים במועצה האזורית חוף הכרמל, התקינו עמודי תאורה וכן סייעו בפינוי מרכזי סיוע לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים.

במהלך השריפה פונה כלא דמון. במהלך ביצוע הפינוי הוזעקו צוערי קורס קציני שב"ס לסייע בפינוי הכלא, ולמרבה הצער נקלע האוטובוס בו נסעו אל תוך האש ומרבית נוסעיו נהרגו. כמו כן נהרגו כבאים וקציני משטרה שחשו אל אזור האסון על מנת לסייע בחילוץ הנוסעים.

Image
אוטובוס הסוהרים השרוף ולצידו רכבי הצלה שונים ובהם גם כבאית של חיל האוויר


בעקבות האסון סייע אגף כוח האדם בצה"ל למשטרת ישראל ושירות בתי הסוהר בצוותים המשתתפים בטיפול בגופות הנספים, בהעברת הבשורות הקשות למשפחות ההרוגים ובארגון וביצוע הלוויות הצבאיות לנספים.

מטוסי ומסוקי חיל האוויר סייעו במהלך הלילה בפינוי נפגעים ובהנרה על מנת לאפשר את המשך החיפושים אחר נעדרים בזירת האסון ובאזור כולו.

האסון שפקד את המדינה לאור מותם של אנשי שירות בתי הסוהר, ויכולתם הדלה של שירותי הכבאות וההצלה - הביא את מדינת ישראל לפנות אל מדינות העולם בבקשה רשמית לסיוע באספקת חומרים מדכאי בעירה, במטוסי כיבוי ובכוח אדם שיסייע בכיבוי השריפה.

החל ביום חמישי, נערך חיל האוויר לקליטה של מטוסים ומסוקים זרים הייעודיים לכיבוי שריפות ולקליטת מטוסי אספקה, ציוד והובלת צוותים מקצועיים.

 Plugin disabled

Plugin flash cannot be executed.
מטוסי כיבוי שונים ממריאים משדה התעופה חיפה


החל ביום שישי בבוקר, בוצעה פעילות אווירית נרחבת לכיבוי השריפות בתיאום כוחות החירום וההצלה. חיל האוויר נערך בהיערכות חירום להפעלת כלל הכוחות האוויריים הישראלים והזרים, השותפים במאמצי הכיבוי, זאת על ידי הפעלת צוותים ייעודיים לתכנון ושליטה, הצבת אנשי היחידה לשיתוף פעולה בחדר הפיקוד הקדמי שבאוניברסיטת חיפה, שליטה והכוונה של מערך הבקרה את כל התנועה האווירית במרחב, הפעלת שניים עד ארבעה מטוסי תצפית מאוישים ובלתי מאוישים והיערכות בסיסי חיל האוויר (בסיס חיל האוויר בשדה התעופה חיפה, בסיס רמת דוד, בסיס תל נוף ובסיס נבטים) בקליטת מטוסי הסיוע הרבים שהגיעו ממדינות העולם.

בלילה שבין חמישי לשישי הגיע ארצה מטוס תובלה מבולגריה ובו צוותי כיבוי וגם מטוס הרקולס מיוון

ביום שישי הגיעו אל בסיס רמת דוד ארבעה מטוסי כיבוי מיוון, מטוס ומסוק מקפריסין, שני מסוקי סער מבריטניה, שני מטוסי כיבוי מתורכיה, שני מטוסי כיבוי מרוסיה ומטוס תובלה מאיטליה הנושא חומרים נוגדי בעירה.

 Plugin disabled

Plugin flash cannot be executed.
נחיתת מטוסי הכיבוי מתורכיה בבסיס רמת דוד


ביום שבת הגיע מטוס כיבוי נוסף מרוסיה, מטוס כיבוי מצרפת, מטוס תובלה רוסי ובו מומחי כיבוי שריפות יער ומר פלאט פאבל - סגן השר הרוסי לענייני חירום.

בנוסף נערך חיל האוויר לקליטת מטוסים ומסוקים נוספים ובהם מטוס ה-Supertanker של חברת Evergreen - מטוס מדגם Boeing 747-100 שהוסב לתצורת כיבוי אווירי.

במהלך השבת המשיכו כוחות נרחבים של צה"ל בסיוע לכוחות הכיבוי והמשטרה באזור השריפה בכרמל. 200 כבאי מילואים של פיקוד העורף, חברו בשטח לצוותי החילוץ וההצלה וסייעו בניסיונות ההשתלטות על האש וקציני מילואים של יחידת הקישור לרשויות גויסו לסיוע לראשי הערים בהתמודדות עם האירוע.

משלחות הכבאים מבולגריה ויוון חברו אל כוחות הכיבוי באזור האסון וחיילי צה"ל סייעו בפינוי יישובים ומרכזי סיוע לאוכלוסיות מיוחדות, סגירת צירים ומשימות שונות של שיטור וסריקה.

פעילות אווירית נרחבת לכיבוי השריפות התבצעה בתיאום כוחות החירום וההצלה. חיל האוויר מפעיל את כלל הכוחות האוויריים - הישראלים והזרים, השותפים במאמצי הכיבוי, בנוסף להפעלת שניים עד ארבעה מטוסי תצפית מאוישים ובלתי מאוישים לסיוע בהכוונת הכוחות, ולהערכותם.

עד כה נחתו בארץ: 3 מסוקי כיבוי, 12 מטוסי כיבוי ו6 מטוסי אספקה, מיוון, בולגריה, קפריסין, בריטניה, תורכיה, רוסיה, צרפת, איטליה ושוויץ. זאת בנוסף לציוד וחומרי כיבוי שהגיעו מירדן, מצרים ואף מן הרשות הפלשתינאית.

למרבה הצער גוייסו גם 200 קציני מילואים ממערך הנפגעים, שפועלים לצד אנשי שירות בתי הסוהר ומוסרים הודעות למשפחות הנספים, המובאים למנוחות בהלוויות צבאיות מלאות.

אגף התקשוב מספק כיסוי ומערכות תקשוביות לכוחות צה"ל, שירותי ההצלה, מכבי האש ומשטרת ישראל, לצורך שיתוף הפעולה הבין זרועי, בדגש על מערכות חוזי, VC ומערכות מידע לחיל האוויר.

זאת כזכור, בנוסף למסוקים ומטוסים של חיל האוויר, אלפי חיילים, סיוע לוגיסטי רב הכולל מאות כלי רכב, עשרות כלים הנדסיים, אמצעי כיבוי צבאיים ואמצעים שונים למרכזי הסיוע למפונים, הפועלים באזור האסון החל מיום חמישי בכדי לסייע במאמצי הכיבוי, החילוץ וההצלה.

Image
מטוס כיבוי יווני בפעולה


ב-6 בדצמבר 2010 הגיע ארצה מטוס הכיבוי הגדול בעולם - מטוס Boeing 747-132F - N479EV שנשכר על ידי מדינת ישראל מחברת Evergreen International Airlines. מטוס זה הוא מטוס מטען שהוסב על-ידי החברה לפיזור נוזלים מהאוויר ומשמש בין השאר גם לכיבוי שריפות מהאוויר.

 Plugin disabled

Plugin flash cannot be executed.
סרט תדמית על מטוס ה-Supertanker של חברת Evergreen


המטוס נחת בשדה התעופה לוד ב-6 בדצמבר 2010 בשעה 01:10, ומיד לאחר מכן החלו הפעולות להכנת המטוס לפעולה למחרת; תקלת APU במטוס טופלה על-ידי עובדי 'חטיבת בדק' של תעשייה אווירית לישראל, המטוס נפרק מציוד העזר שהכיל והובא ציוד שנועד לתאם בין הצנרת שהביא המטוס לבין זו הקיימת בארץ.

לאחר חזרת צוות המטוס ממנוחה (לאחר שהגיע בטיסה מחו"ל) הוכן המטוס לטיסה ומולא במים וחומר מדכא בעירה באמצעות שני מכליות ענק של חברת 'תעבורה' שהובאו במיוחד לצורך הפעולה אל שדה התעופה לוד. משנסתיימה העבודה - המריא המטוס אל יעף הטלה ראשון בכרמל. בשעות הצהרים יצא המטוס ליעף נוסף שאחריו הועבר אל רחבת J8 והוכן לביקורו של ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו.

במקביל, על-פי הנחיית נשיא ארה"ב, החל חיל האוויר האמריקאי במבצע להטסת חומרים מדכאי בעירה אל מדינת ישראל, לאור המחסור שנתגלה במלאי החומרים במהלך השריפה.

מלאי חומרים מדכאי בעירה הוטסו אל ישראל ברכבת אווירית באמצעות מטוסי C-130J הרקולס של חיל האוויר האמריקאי, מבסיס רמשטיין בגרמניה אל שדה התעופה לוד בישראל.

 Plugin disabled

Plugin flash cannot be executed.
מטוסי הרכבת האווירית של חיל האוויר האמריקאי נוחתים בישראל

אז למה לחיל האוויר אין יכולת כיבוי מהאוויר?

בעקבות שריפות ענק שהשתוללו ברכס הכרמל על רקע האינתיפדה הראשונה באמצע שנות השמונים, ולאור ההכרה כי מטוסי ריסוס קלים אינם יכולים לספק מענה לשריפות ענק, עלה הצורך ליצור יכולת כיבוי מהאוויר עם כמויות גדולות יותר של מים.

בהיעדר אלטרנטיבות מידיות - הוחלט לרתום למשימה את חיל האוויר, ולאחר בחינת פתרונות שונים - הוחלט להצטייד במערכת יערית שתותקן במתלה המטען של מסוקי היסעור.

במרץ 1989, עוד לפני שהוחל בהצטידות במערכת היערית, פרצה שריפת יער נוספת ברכס הכרמל ובה הופעלו לראשונה שתי מערכות יערית שהושאלו לחיל האוויר מגרמניה, ולבסוף גם נשארו בידי חיל האוויר.

במהלך השריפה ביצעו מסוקי יסעור של חיל האוויר כ-85 סבבים והטילו קרוב ל-425,000 ליטרים של מים - אותם שאבו מן הים.

כשבועיים לאחר האירוע הגיעו לארץ ארבעה מיכלים נוספים, וטייסות היסעורים בנו כשירות לביצוע משימות כיבוי מהאוויר - משימות שכונו 'דלי מים'.

חיל האוויר השתמש במערכת היערית בשריפות שפרצו בארץ ובחו"ל ובהן:

  • יולי 1995 - השריפה הגדולה ביערות הרי ירושלים - 'שריפת שורש'
  • ביולי 1997 - כיבוי שריפת ענק שפרצה במפעל לתחמושת בתורכיה
  • בשנת 2000 - יסעור מטייסת 'מובילי הלילה' ויסעור מטייסת 'דורסי הלילה' סייעו בכיבוי שריפות ענק בקפריסין
  • בשנת 2000 - יסעורים סייעו בכיבוי שריפת ענק שפרצה עקב גל חום ביוון


אחד מלקחי השריפה ביערות הרי ירושלים היה כי יכולת מערכת היערית אינה מספקת ושיש למצוא דרכים נוספות לכבות שריפות מן האוויר. למרבה הצער נעשה מעט מאד בתחום זה.

בשנת 2002, בהמלך ביצוע טיסת אימונים לילית של מסוק יסעור מטייסת 'דורסי הלילה' התגלתה תקלה בממסר הראשי של המסוק והצוות נחת באופן מיידי. חקירת התקלה על ידי ועדת החקירה וצוות מנ"ט (מרכז ניסויי הטיסה), העלתה כי משימת הכיבוי, המכונה בחיל האוויר 'דליי מים' מעמיסה על המערכת הדינמית של המסוקים וגורמת להם נזק מצטבר.

לאור המסקנות - הוחלט להפסיק את הפעלת מערכת ה'יערית', וחיל האוויר הכריז על ביטול כשירות כיבוי השריפות בשנת 2008.

Image
יערית בפעולה (צילום: חיל האוויר)

בחינת מטוס הכיבוי

בעקבות שריפת היער הגדולה בהרי ירושלים, שפרצה ביולי 1995, עלה הצורך בשינוי יכולתו של מערך הכיבוי מהאוויר וזאת לאור ההכרה כי מסוקי היסעור אינם מסוגלים לספק מענה הולם כשר מדובר בשריפות יער גדולות המתפשטות במהירות.

ב-8 בנובמבר 1995 הגיע ארצה מטוס כיבוי Bombardier (Canadair) CL-415 במסגרת סיור הדגמה שערכה החברה, בחסות חברת Alitalia ב-21 מדינות באירופה, המזרח התיכון אסיה ואוסטרליה, כשהוא נוחת בשדה דב הוז בדרכו מקפריסין אל הסלון האווירי בדובאי, במסגרת מסע עולמי של 35,500 קילומטרים ב-180 ימים, שנועד לחשוף את מטוס הכיבוי החדש של החברה.

המטוס יצא לדרכו מאיטליה אל איזמיר, תורכיה, משם המשיך אל אתונה, יוון - לבנון, סוריה, קפריסין, ישראל, איחוד האמירויות הערביות, תאילנד, מלזיה, אינדונזיה, אוסטרליה, סינגפור, הפיליפינים, טאיוואן ויפן - מסע בו הוצג המטוס בשלושה סלונים אוויריים - ב-Dubai Air Show שנערך בין ה-12 וה-16 בנובמבר, ב-Malaysia's LIMA '95 - בין ה-5 וה-10 בדצמבר וב-Asian Aerospace exhibition בסינגפור בין ה-6 וה-11 בדצמבר 1996.

במסגרת ביקורו בארץ הוצג המטוס בפני קציני כיבוי אש, אנשי תעופה וחיל האוויר וגורמים אחרים בעלי עניין, אך למרבה הצער, בשל הגלים הגבוהים והרוחות - לא הצליח המטוס לנחות בים ולמלא מים - ולאחר שהמטוס כשל בהצגת יכולת מעשית ואף שבר את זנבו - נגנז הרעיון לרכוש את המטוס.

למרבה האירוניה - מטוסים יווניים מדגם Bombardier (Canadair) CL-415 ומטוסים תורכיים מדגם Bombardier (Canadair) CL-215 (הדגם המצויד במנועי בוכנה שקדם לו) - היוו חלק משמעותי בכוח הכיבוי הנוכחי בשריפה ברכס הכרמל...

Image
מטוס ההדגמה במהלך ביקורו בתאילנד

ניטור שריפות באמצעות כטב"מ

ב-7 באפריל 1994 הציעה חברת BTA לקרן הקיימת לישראל להשתמש בפלטפורמות בלתי מאויישות על מנת לנטר את היערות מן האוויר תוך שימוש בכטב"מ קטן מימדים מתוצרתה. ההדגמה בוצעה באזור טל שחר, אך הקרן הקיימת לישראל החליטה שלא לאמץ את הרעיון.

ראוי לציין כי בתקופה בה בוצעה ההדגמה - שימוש בכטב"מ ליישומים אזרחיים היה בגדר פעולה חדשנית ובלתי שגרתית שלא כפי שאנו מכירים את הנושא כיום. היה זה צעד בלתי שגרתי, פורץ דרך, ובלתי מוכר ומוגדר.

Image
ניסוי כטב"מ עבור קרן קיימת לישראל (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90 עבור קק"ל)

אז מה בכל זאת?

מטוסי ריסוס של חברת תלם תעופה דישון וריסוס מהאוויר וחברת 'כימניר' ביצעו פעולות כיבוי מעל ליערות הכרמל והפעילו מסוקים במשימות בקרת נזקים. חיל האוויר סיפק אף הוא שרותים לכוחות הכיבוי הפועלים בזירת הכרמל:

  • שרותי חוזי באמצעות כלי טייס שונים הטסים מעל לשטח השריפה, כלים אלו מאפשרים:
    • יצירת תמונת מצב הכוללת איתור מקורות אש ו'מבט על' על זירת האירוע
    • איתור צירים חסומים והכוונה יעילה של כוחות בזירה
    • איתור מציתים והכוונת כוחות משטרה לאכיפה
  • שליטה בתעבורה האווירית ותיאום בין כוחות הכיבוי האוויריים בזירה
  • שירותי קרקע לכוחות המוטסים
  • תיאום ושיתוף פעולה על ידי שילוב אנשי צוות אוויר ישראליים במטוסים הזרים בשל מגבלות תפעול רגולטוריות של כוחות אוויר זרים בכט"ר (VFR)
  • כוחות כיבוי של חיל האוויר משתתפים בפעולות הכיבוי הקרקעיות

 Plugin disabled

Plugin flash cannot be executed.
צוות כטב"מ מכווין ניידות אל מציתים עפ"י תאור טייס מטוס כיבוי

הקמת טייסת הכיבוי

ב-2 בדצמבר 2010, בסביבות השעה 11:00, התלקחה שריפה ממערב לעוספיא. דיווח ראשוני על השריפה הועבר בשעה 11:15 על ידי מדריך טיסה שהבחין בשריפה מהאוויר. צוותי כיבוי אש הוזנקו והגיעו למקום בתוך כרבע שעה.
מטוסי כיבוי אש ראשונים הגיעו למקום שעתיים וחצי לאחר מכן, בשעה 13:45, לערך. במהלך אותו יום נשבו רוחות חזקות שליבו את האש וזו התפשטה במהירות. במהלך היום הראשון לשריפה השתתפו בכיבויה כ 400 כבאים וכ 100 כבאיות.
מאוחר יותר קרא ראש שירותי הכיבוי לכל כבאי הארץ להתייצב בזירה ולסייע למאמצי הכיבוי. מאמצי הכיבוי נערכו בעיקר בשעות היום, בעוד שבשעות הלילה הצטמצמו פעולות הכיבוי. גם הכיבוי האווירי נערך רק ביום, עקב אי התאמת המטוסים והמסוקים לפעולות כיבוי בלילה. כבר בערב הראשון להתפרצות השרפה דווח, כי מלאי מטוסי וחומרי הכיבוי אינו מספיק, וממשלת ישראל פנתה לקהילייה הבינלאומית בבקשות סיוע.
גוף כיבוי האש העיקרי בישראל, שירותי כבאות והצלה, התלונן מספר פעמים בעשור האחרון על מחסור בציוד מודרני ובכוח אדם. בתחום הכבאות האווירית התבססו שירותי הכיבוי על מטוסים קלים של חברות פרטיות המספקות שירותי ריסוס חקלאיים (תחילה חברת 'כימניר' ואחר כך גם חברת תלם תעופה דישון וריסוס מהאוויר שסיפקו שירות זה בקבלנות - תחת פיקוד שירותי הכיבוי (חומרים מעכבי בעירה סופקו על ידי המדינה), זאת לאחר שהסכם קודם עם צה"ל לשימוש במסוקי יסעור לצורכי כיבוי בוטל בשל נזק מתמשך לשלדת מסוקי היסעור שהופעלו באופן "מאולתר" לכיבוי שרפות, עד שנת 2000. חוסר יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם השריפה עורר ביקורת שעיקרה נסוב סביב הפרטת הכיבוי האווירי וחוסר המימון המספק של שירותי הכבאות. בעיתונות הבינלאומית, נמתחה ביקורת על חוסר מוכנותה של ישראל לכיבוי השרפות, כולל מסקנות ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה ואת מסקנותיה בנוגע למצב שירותי הכיבוי בישראל והצורך הדחוף ברכישת מטוסי כיבוי.
ממשלת ישראל החליטה על הקמת "טייסת כיבוי אש" ישראלית, המורכבת ממטוסי - כיבוי מסוג Air Tractor. הממשלה קבעה יעד, לפיו ישראל תהייה ערוכה בקיץ 2011 עם גוף אווירי מבצעי למשימות כיבוי אש מהאוויר. הקמת יחידה אווירית מבצעית, למשימות כיבוי אש מהאוויר, תוך ארבעה חודשים, היא פרויקט מורכב וקשה אשר אינו יכול להתנהל עפ"י הנהלים הרגילים לעבודה בשגרה, אלא כפרויקט חרום לאומי.
בדיונים הבין משרדיים שנעשו הוברר, כי רק משרד הביטחון בעל יכולת מעשית להוביל - ולהגדיר את הצורך, לבחון את החלופות, לרכוש את המטוסים, התשתיות הנלוות,
הציוד, הכשרת הטייסים כל אלה... ועדיין לעמוד במשימה ובמועד שנקבעו.

העקרונות המנחים

ניסיון כיבוי האש מהאוויר בישראל התבסס על ניסיון העבר של חיל האוויר עד שנת 2000 באמצעות יסעורים ועל ניסיון חברות הריסוס החקלאיות, חברת 'כימניר' וחברת תלם תעופה דישון וריסוס מהאוויר.
בפני המחליטים עמד מגוון עצום של מטוסים. החל ממטוסים ישנים מתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה, אשר הוסבו למשימות כיבוי אש וכלה במטוסים גדולים ומודרניים לכיבוי שריפות ענק. לחץ המשימה הוביל את משהב"ט להתבסס על היכולת של חיל האוויר להגדיר את הצורך המבצעי, לבחון חלופות ולהכריע באשר למענה המבצעי, של מה שכונה: "מערך כיבוי אש אווירי משלים".
לאחר לימוד קצר של הנעשה במדינות דומות בחו"ל והגדרת האיום על-ידי חקר ביצועים (חק"ב) הוגדרו עקרונות היסוד:

  • רכישת מטוסים חדשים, יחסית, בתצורה אחידה.
  • עדיפות למפעיל עם רישיון הפעלה חקלאי.
  • מענה לשני מוקדים לפחות, ברצף.
  • חוזה לתקופה של ארבע שנים.

מתוך מגוון המטוסים בלטו מטוס ה-Bombardier 415 Superscooper הגדול, עם מטען כיבוי של 6 טון ומולו, המטוסים הקטנים יותר (חקלאיים) - שבעה מטוסי Air Tractor 802, עם מטען כיבוי של 800 גלון (3.1 טון) כל אחד, או שמונה מטוסי Ayres Thrush Model 660, עם מטען כיבוי של 710 גלון (2.7 טון) כל אחד.
למרות שהנטייה הראשונית הייתה לרכוש מטוסי Bombardier 415 Superscooper, אשר נבחן בארץ כבר בשנות ה-90 (בהדגמת איסוף מים מול חוף תל אביב נשבר הזנב עקב הגלים), הוחלט שלא לרכוש אותם. הסיבות העיקריות:

  • חוסר התאמתם לאיסוף מים מהים הפתוח
  • העלות הגבוהה למטוס (34 מיליון דולר)
  • המענה המוגבל למספר מוקדי אש, בו בזמן.


רכישה של מטוסים "חקלאיים" התבררה כמתאימה ומעשית יותר, מהסיבות:

  • עלות נמוכה יחסית (2.0-2.2 מיליון דולר ל-Air Tractor) מטען מרבי להטלה, גבוה ביחס לעלותו, (3.1 טון) וההכרות, כפי שהוערכה אז, עם אופי ההטסה של מטוסים אלו.


במחיר מטוס Bombardier 415 Superscooper אחד, ניתן היה לרכוש ששה-עשר מטוסי Air Tractor AT-802 שכמות המטען הכוללת שלהם היא: 48 טון (פי 12 ממטוס בומברדייר אחד) ויכולת חלוקה טובה יותר, של חומר הכיבוי, ביעדים שונים.

שיקולים, כמו זמינות ה-Air Tractor AT-802 לאספקה מידית (6 ראשונים) ויכולת לשתי הטלות במשימה, לעומת אחת של הטראש, היו בין השיקולים שהכריעו בעד רכישת מטוסי Air Tractor AT-802 על טראש 660.
מאחר שנקבע כי אחריות ההפעלה תהא על חה"א, שני מודלים עיקריים נבחנו:

  • טייסת אינטגראלית בחיל האוויר - חיל האוויר התנגד, בעיקר כיוון שזה לא במשימותיו.
  • "טייסת" אזרחית, בהפעלה של חיל האוויר - רכישת שעות כיבוי אש ושירותים.

המכרז

כתיבת המכרז (להלן: "SOW") רוכזה בידי גורמי משהב"ט, בסיוע צמוד של גורמי חיל האוויר, כמו אמל"ח, לצ"ד וחק"ב וכן של גורמי כב"ה. בהעדר ידע וניסיון מתאימים, בתחום כיבוי אש מהאוויר, נעשה ניסיון מזורז ללמוד ממדינות אחרות וגם מהניסיון, המועט יחסית, של חברות הריסוס שהשתמשו במטוסי הטורבו טראש גם לכיבוי מוקדי אש קטנים. בשורה התחתונה מעידים, רובם ככולם, כי ה – SOW נכתב ע"י מי שאינם ממש מבינים בכיבוי אש מהאוויר אמצעים, תורת לחימה, משמעויות מבצעיות ועוד.
תקצוב הפרויקט נעשה ישירות ע"י משרד האוצר, אשר העמיד תקציב ראשוני כולל (סביב 156 מיליון ₪, למשך 4 שנים), למימוש ע"י משרד הביטחון ואשר נועד לקניית שעות הכיבוי ולקיום מנגנוני פיצוי למפעיל שייקבע, וכן למטרות, כמו: הכשרת שדות וטייסים, הקמת מבנים ומחסנים, רכישת חומרי כיבוי אש וחומרים מעכבי בעירה, בכמות גדולה (כ-500 טון לעומת כ 40 טון בלבד, ערב השריפה בכרמל).

עיצוב המענה

מתכונת ההפעלה שנקבעה, כאמור, היא אחריות על של חיל האוויר, באמצעות מפעיל - חקלאי אזרחי. התפישה, לפיה אמור הזוכה להוכיח איתנות כספית ותשתיתית, יחד עם רישוי חקלאי קיים, הובילה להתמודדותן של שלוש קבוצות עיקריות:

הבחירה נפלה על הקבוצה הראשונה ונחתם חוזה בין המעורבים, בדגש לשלושת המרכיבים התפעוליים: חיל האוויר, חברת אלביט מערכות וחברת 'כימניר'.
מאפייני המרכיבים, בהקשר של המשימה והתפישה שנקבעו:

  • חיל האוויר בעל יכולות מבצעיות מרשימות, בתחום התכנון, הארגון, השליטה ופיתוח התו"ל, יחד עם יכולת מוכחת, לקבוע סטנדרטים, לבטיחות, הדרכה, אימון ותרגילים, ברמת הפרט וברמת המערכת.
  • חברת אלביט מערכות היא חברה גדולה ואיתנה, עם סטנדרטים "חיל אוויריים" גבוהים, חשופה ומעורה בשוק התעשייה האווירית, אך נעדרת ניסיון ממשי בהפעלה אווירית של מסגרות טיסה, בסדר הגודל ובכשירויות שנדרשו.
  • חברת 'כימניר' חברה ותיקה, בעלת מטוסי ריסוס מסוג טורבו טראש, עתירת ניסיון במשימות חקלאיות מגוונות (כולל כיבוי אש מהאוויר), מפעילה מכון בדק מקצועי, בעלת מנחתים ותשתיות בסיסיות למשימת הכיבוי, כמו: מחסני חומרים, עמדות תדלוק, מערכות שינוע ועוד.

ההתקשרות עם חברת 'כימניר' הייתה באמצעות חברת אלביט מערכות. הגורם המבצעי בחברת אלביט מערכות שהפעיל את חברת 'כימניר', על-פי חוזה שביניהם, כקבלן משנה, הייתה חברת 'סנונית', חברת - בת שלה, בעלת מטוסים ושהמנכ"ל שלה אחראי גם על מטוסי הכיבוי שנרכשו.

התבטאויות מצד כול המרכיבים, מלמדות, כי לכולם השגות מהמתכונת שנקבעה בסד הזמן שעמד לרשותם, מחוסר הבהירות ביחס לנקודות מהותיות בשיטת ההפעלה ומאופן הפיצוי הכספי על ההכשרות, שעות האימון, התרגילים, היקפי פעילות ועוד.

המימוש

  • בשלב הראשון רכשה חברת אלביט מערכות שמונה מטוסים (שניים מהם הוסבו מתצורה אמפיבית).
  • חברת 'כימניר' שיפצה תשתיות בשני מנחתים עיקריים: מגידו בצפון וקדמה בדרום.
  • חברת 'כימניר' שדרגה את התשתיות התחזוקתיות בש"ת הרצליה ובשני המנחתים.
  • 15 טייסי ריסוס, הוכשרו, בארץ ובחו"ל, לטוס גם על מטוסי הכיבוי.


יחידה 249 הוקמה בשדה דב הוז היחידה כוללת מפקד, סגן, גף מבצעים הכולל שלוש עובדות מבצעים וקמב"צית, וגף שטח שאויש בממלא תפקיד, הדומה לקצין סיוע אווירי (להלן: "קס"א") היועץ למפקד השריפה בהפעלת הסיוע האווירי.

  • התארגנות היחידה החלה במרץ 2012, על פי תפיסת העבודה בחיל האוויר, לפיה, הזנקת מטוס כיבוי אש תהא ע"י הרמשל"ט, בדומה להזנקת מטוס/מסוק לחיפוש והצלה.
  • ב-14 באפריל 2011 בוצעה ביקורת כניסה לכשירות ראשונית.
  • ב-12 במאי 2012 נחנכה היחידה והוגדרה מבצעית.
  • במהות תפיסת ההפעלה נקבעה השיטה והגדרות הכוננות, הוחלט על קיום הערכות מצב טלפוניות, מבוססות חיזוי, לפחות פעמיים בשבוע, בימים ראשון וחמישי.
  • נקבעו ארבע רמות כוננות, השונות במספר המטוסים והטייסים שעומדים בכוננות, ובזמן הנדרש לעמוד (בדקות), מקריאה/הזנקה ועד להמראה.
  • הכוננות מבוססת על זוגות.

מצבי הכוננות:

  • אלף - סיכוי נמוך לשרפה (חורף) זוג אחד ב-90 דקות.
  • בית - סיכוי קיים לשרפה (קיץ) זוג ראשון ב-60 דקות, זוג שני ב-90 דקות.
  • גימל תנאי מזג-אוויר מתאימים לשרפה (טמפ' גבוהה, לחות נמוכה ועוד) – שני זוגות ב-15 דקות, השאר ב-60 דקות.
  • דלת - שריפה (מצב חרום וכו') שלושה זוגות ב-15 דקות, השאר ב-60 דקות.


הניסיון המבצעי והניהולי שנצבר אצל המרכיבים והמשרדים הממשלתיים, יחד עם גיבוש הצורך המבצעי, מצדיקים, לדעת מרבית המעורבים, את עיקרי המענה שנבחר. יחד עם זאת, מלמדים, כי יש להעלות את רמת הביצוע והבטיחות, להכפיל , לפחות, את כושר כיבוי האש מהאוויר, לשפר את מערך השליטה והניהול, במכלול העורפי ובמכלולים בשטח ולעצב טוב יותר את המענה ארוך הטווח, בעיקר בתחום ההפעלה.
הנטייה, להשלים את המהלך לפני סוף שנת 2013, במענה מבצעי שאפשר שיכלול:

  • 16-17 מטוסי כיבוי, כנף קבועה. עדיפות ל-Air Tractor AT-802.
  • 3-4 מסוקי כיבוי וחפ"ק, לכיבוי נקודתי, כיבוי בלילה וניהול הכיבוי בשטח.
  • תוספת מנחתי לוויין, תשתיות ועוד.

Menu

This is just a sample menu - edit it


arrow Home Page
arrow Last changes
arrow Forums
arrow FAQS
arrow ...