‪...‬טוען
 

שלמה (ויינטרוב) נבות

בן שמעון-יוסף ופניה. נולד ביום ט"ו באייר תש"ב (2.5.1942) בקיבוץ בית-אלפא שלמרגלות הגלבוע.

הוא גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1960 ולאחר לבטים לא מעטים בחר לשרת בחיל-האויר. נראה שיד האתגר הלימודי הכריעה בדבר. בחירתו זו הפתיעה את רעיו ומכריו, שכן הם הכירוהו כמרדן, כנון-קונפורמיסט מושבע, איש הנוטה להתרתח; ובקורס טיס, כידוע, מדקדקים מאוד בעניינים של משמעת. כן גונב לאוזן כי נעדר הוא כשרון טבעי לטיס. על-אף כל זאת, העיד עליו מדריכו האישי כי האמביציה שלו לטוס הייתה גדולה כל כך עד שלא היה כל ספק שיסיים את הקורס בהצלחה. ואמנם שלמה עמד בכל הניפויים והסינונים. הוא סיים בהצלחה את הקורס והוצב בטייסת "אורגאנים". לאחר מכן נשלח לעסוק בהדרכה. כאן התגלה שלמה כמדריך יוצא מגדר הרגיל בכל הקשור לפיתוח תיאוריות וליבונן. חניכים "בועטים" שנזקקו לקידום היו מועברים אליו. לקראת סיומו של קורס זה התגבשה הדיעה ששלמה בשל להיות מפקד-קורס. חבריו להדרכה ומפקדיו מציינים זאת, על-אף העובדה שנשאר נאמן לעצמו, כופר במוסמכות, ומשמיע דעתו גם כשהיא בניגוד למקובל, ואפילו אם הדבר עלול לפגום ב"מערכת יחסי-הציבור" של...

במשך כל ימי שירותו קיים שלמה קשרים הדוקים עם ביתו בקיבוץ. חניכיו סיפרו שהיה טס עמם מעל בית-אלפא והיה מצביע על חלקות-שדה שחרש וזרע בימי חופשתו. בתום חמש שנים להיותו בחיל-האויר פנה לקיבוצו בבקשה להארכת שירות. התפתחותו המקצועית, שמשמעותה מעבר לטייסת "מיראז'ים", חייבה זאת. לאחר דיון נוקב בשיחת-הקיבוץ - אושרה בקשתו. שירותו, ואפשר לומר חייו, בטייסת ה"מיראז'ים" (שכן חד הם) הם פרק מסעיר שראשיתו מאבק עיקש עם עצמו על כיבוש המטוס, וסופו הישגים מזהירים. בתקופה זו התבלט כאיש חברה, כאיש רעים להתרועע, כאדם הממלא תפקיד מרכזי בהווי הטייסת, ומוסיף את ה"פלפל" לחייה. הוא אהב להתבדר והפעיל תדיר את יוזמתו בארגון מסיבות הטייסת בהן נמצא פורקן למתח העבודה הרב. מערכת יחסיו עם האנשים שבסביבתו הצטיינה בפשטותה ובאופייה הדימוקראטי: הוא היה ידיד לצוותי הקרקע ולאנשי השירותים השונים, לא הקים חיץ בינו לבינם ואהדת אנשי השירותים ניתנה לו על כך. גם בתחום תיאוריית הטיס ניכר וגבר משקלו. מחשבתו היוצרת וכושר הניתוח שלו הפכו לשם דבר. הוא לחם על דעותיו בעיקשות בלתי מתפשרת. אימרה הילכה בטייסת: "אתה יכול להתווכח עם ויינטרוב כמה שתרצה - בסופו של דבר הצדק את..."

ככל אנשי הטייסת נשא את נפשו להפיל מטוס אויב, אולם דווקא כאן ההצלחה בוששה לבוא. כשחזר פעם מקרב מעל דמשק שבו הצליח להשיג יתרון מלא, אך לא עלה בידו להפיל את ה"מיג" המקווה עמד ומנה בהגיון ברזל את שגיאותיו אחת לאחת בלי שום משוא פנים. מפקד בכיר שהאזין לניתוחו זה העיר לאחר מכן: "אדם שיודע לנתח כך את שגיאותיו עוד נכונו לו עתידות".

ב-8 ביולי 1969 בקרב אוויר שנערך באזור רמת הגולן הפיל שלמה מטוס אויב מדגם "מיג 21". מאז ועד תחילת 1970 חזר על מבצע זה חמש פעמים. כן נרשמו לזכותו מתום מלחמת ששת הימים 50 גיחות בשטח האויב.

ב-2 בפברואר 1970 - התחולל 'יום-קרב' בגולן, במהלכו יזם חיל-האוויר פעילות אווירית בשמי סוריה, שבה נועדו מספר מטוסים לשמש 'פיתיון' ואחרים נועדו לתקוף את המטוסים הסוריים ולפגוע בהם. שלמה שימש 'מספר שניים' למוביל. הרביעייה טסה נמוך מאוד ולאחר שחצתה את הכנרת, כ-20 ק"מ בתוך השטח הסורי, החלו יחידות נ"מ סוריות לירות לעבר המטוסים. לפתע נראה המיראז' של שלמה מתרומם, בניגוד להוראות, ואחר-כך צלל והתרסק בקרקע. מאוחר יותר התברר כי שלמה נפגע מפגיעה ישירה של פגז נ"מ בודד – דבר נדיר ביותר - ונפל קדימה בתוך התא - ולכן לא ניתן היה להבחין בו.

ארבעה ימים לאחר-מכן החזירו הסורים את גופתו לידי ישראל.

מפקדו, אלוף-משנה יעקב אגסי, ספד לו: "מותו של שלמה היה אבדה בסדר גודל לאומי, משום שהבחור נועד לגדולות".

בעת מותו שימש כסגן מפקד טייסת.

הניח אישה בחודשי הריונה האחרונים ובן ובת פעוטים. שלמה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ בית-אלפא. ביום ה"שלושים" לנפילתו נולד ילדו השלישי.

במלאת "שלושים" לנפילתו הוקדש לזכרו עלון 'השבוע' של קיבוץ בית-אלפא; בשנת תשל"א יצא לאור ספר זיכרון בשם שלמה (נבות) וינטראוב אף הוא בהוצאת קיבוץ בית-אלפא.

Menu

This is just a sample menu - edit it


arrow Home Page
arrow Last changes
arrow Forums
arrow FAQS
arrow ...