‪...‬טוען
 

שדה התעופה בשרונה

ד"ר דב גביש חוקר את הגאוגרפיה וההיסטוריה של ארץ ישראל במסגרת המחלקה לגאוגרפיה של האוניברסיטה העברית. ד"ר גביש פרסם עשרות ספרים, מאמרים ופרסומים אחרים בנושא, ובין היתר בתולדות הלוחמה האווירית ושדות התעופה בארץ ישראל מתחילת המאה שעברה.
אנו מודים לד"ר גביש על שניאות לתרום ל"מרחב אווירי" מאמרים פרי עטו, מאמרים המהווים תוספת נכבדה וחשובה לאתר.

במלחמת העולם הראשונה פעל בשרונה שדה תעופה בריטי. השדה היה בצפון המושבה, כיום קרן הרחובות ויצמן ושאול המלך.

אווירונים ראשונים נחתו בארץ ישראל בסוף חודש דצמבר 1913, אך העידוד העיקרי לפעילות אווירית נוצר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914. הטייסת הצבאית הראשונה שהוצבה בארץ ישראל הייתה טייסת 300 הגרמנית-פרוסית, שהגיעה ב-1 באפריל 1916, לקראת מסע הקרב התורכי השני לעבר תעלת סואץ, בפיקודו של גנרל פון-קרסנשטיין.
הטייסת ובה 14 אווירונים, התפרסה בשני שדות תעופה - שדה באר שבע ושדה אל-עריש, ובמנחתים בדרום הארץ. הטייסים הגרמנים, שבאו לשטח זר ומנוכר שלא ידעו כמוהו, חיפשו משענת נוחה בקרב האוכלוסייה המקומית ומצאו אותה במושבות הגרמניות ובמושבות העבריות כאחד. לטייסים היה יתרון כלשהו על פני אנשי הצבא האחרים, מפני שיכלו לקיים קשר אווירי עם המושבות בזכות האווירונים הקלים, שלא נזקקו לשדות תעופה של ממש והסתפקו במישור קצר להמראה ונחיתה.

המושבה הגרמנית שרונה לא הייתה אתר בעל חשיבות צבאית במהלכי המלחמה הראשונים וביקוריהם של הטייסים הגרמניים במושבה היו אקראיים ונועדו למטרות אזרחיות וחברתיות בלבד. על ביקורים אלה דיווח העיתון "החרות" ב-15 בספטמבר וב-20 בנובמבר 1916. העיתון מסר על אווירון גרמני שהגיע משדה אל-עריש ואווירון אחר שהגיע משדה באר שבע. מידע מסוג זה היה חשוב דיו כדי לפרסמו בעיתון, כי למראה האווירון יצאו התושבים הנלהבים מגדרם. אך המידע הינו דל וקשה ללמוד ממנו על הקשר בין תושבי שרונה לבין הטייסים הגרמניים. רק לאחר כיבושה של שרונה על-ידי הבריטים, כעבור שנה, הוכשר בה שדה תעופה צבאי של ממש במושגים של ימי מלחמת העולם, לא שדה הדומה במשהו לשדות התעופה של היום, אלא שדה, פשוטו כמשמעו.

שרונה נכבשה ע"י הבריטים ב-17 בנובמבר 1917, עשרה ימים לאחר נפילתה של עזה ושלושה שבועות לפני כיבושה של ירושלים. רק לאחר כיבוש ירושלים התפנו הבריטים לשפר את עמדותיהם במישור החוף, לחצות את הירקון ב-20 בדצמבר ולהיאחז בגדתו הצפונית. הפעולה הוטלה על מפקדת המחנה (קורפוס) ה-21 והיא נועדה להרחיק את התורכים ככל האפשר מנמל יפו כדי שישמש כנמל אספקה עיקרי לבריטים.

מפקדת המחנה ה-21 חנתה בקרבת רחובות, אולם לאחר התייצבות קו החזית בין הבריטים לתורכים, מארסוף אל ראש העין, עברה מפקדת המחנה הבריטית והתמקמה בקרבת הירקון.

לבריטים ולגרמנים היו שדות תעופה ומנחתים קדמיים ועורפיים. המנחתים והשדות הקדמיים,בקרבת החזית,נועדו לקצר את טווחי הטיסה של המטוסים מהשדה ליעדים שמעבר לקווים ולהאריך ככל האפשר את זמן פעילותם באוויר. טייסות המחנות נועדו לשיתוף פעולה טקטי ולסיוע צמוד למחנות. בדרך כלל היה משוגר גף אחד אל המנחת הקדמי,וכאשר המנחת היה הופך לשדה מבצעי, הייתה הטייסת כולה מגיעה אליו. כך גם אירע בשרונה. למפקדת המחנה ה-21 הייתה טייסת סיוע,טייסת 113,שדילגה בעקבותיה מרחובות ב-13 בינואר 1918,אל שדה קדמי שהוכשר בקרבת החזית בשרונה. כן פעלה משרונה מפקדת פלוגת כדור פורח 21 של צופי האוויר, שנהגו לצפות מגבוה על המרחב סביב,לפי המשימות שהוטלו עליהם. שתי יחידות כאלה היו בארץ וכמעט שלא ניתנה תשומת לב ראויה לפעולתן.

הגרמנים גילו לראשונה את שדה התעופה בשרונה בתצפית מהאוויר וצילמו אותו. בפסק הזמן שבין התייצבות קו החזית מצפון לירקון ובין "מתקפת מגידו" של אלנבי בספטמבר 1918, עשו הטייסים הגרמנים כל שביכולתם כדי לצפות על המהלכים הבריטיים, לאסוף מודיעין אוויר ולמנוע מהטייסים הבריטיים לצפות על המערך התורכי-גרמני. מסיבה זו תכפו המפגשים האוויריים בין הבריטים לגרמנים וקרבות האוויר ביניהם היו בלתי נמנעים. כדי להתמודד עם המטוסים הגרמניים,המריאו מידי יום שני מטוסי קרב "ניופורט" של טיסת 111 הבריטית מכנף 40 שחנתה בשדה התעופה שבקרבת הכפר ג'וליס בדרום. המטוסים נחתו בשרונה וארבו על הקרקע למטוסים הגרמניים. כשהגרמנים התקרבו לזירה, הוזנקו המטוסים הבריטיים נגדם,ובשיתוף עם סוללות תותחים נגד מטוסים היו מתמודדים עם המטוסים הגרמניים. לאור הצלחת השיטה, החליטו הבריטים לשפר את התהליך. ב-7 במרס 1918 הועבר כל גף "A" של טייסת 111 מג'וליס לשרונה לאותה משימה. בינתיים קודמה הטייסת מג'וליס לשדה התעופה ברמלה, ובסוף חודש אפריל הצטרף אליהם גם הגף שפעל משרונה.

לשדה של שרונה הייתה חשיבות טקטית רבה בשל קרבתו לחזית ובגלל היכולת של המטוסים החונים בו לסייע מקרוב לכוחות הקרקע,שנועדו לתקוף במישור החוף. ב-17 בספטמבר 1918,יום לפני קרב ההבקעה של אלנבי במישור החוף,תוגבר שדה שרונה ע"י שני גפים של טייסת 142 שפעלה עד אז מרמלה, בעוד הגף השלישי שלה פועל מהשדה בירושלים. המשימה של טייסי 142 (כנף 5) הייתה לסייע מקרוב לפרשי "מחנה המדבר הרכוב" (Desert Mounted Corps) שהיו אמורים לתקוף במישור החוף,ולמהר ולתפוש את המעברים ההרריים לשומרון ולעמק יזרעאל. טייסי 142 הרסו עם שחר ב-19 בספטמבר 1918 את מפקדת הארמיה השמינית התורכית שחנתה בטול-כרם ואת מרכז התקשורת שלה,ובזה נפתח הקרב המכריע שהביא לתום העידן העותומני בארץ. העיתונאי הבריטי לואיל תומס, שנלווה למסעו של אלנבי בארץ, פרסם שבשרונה חנו גם שמונה עשר מטוסים אוסטרליים. משימתם הייתה להטיל מצור אווירי על שני שדות התעופה הגרמניים שהיו בג'נין, כדי למנוע מהגרמנים להמריא ולגלות את מגמות ההתקפה הבריטית ואת ממדיה.

::::

שדה התעופה בשרונה והמטוסים החונים בו (מסומנים בחץ). תצלום אוויר משנת 1918


שדה התעופה בשרונה היה פעיל עד סוף ספטמבר 1918. עם התקדמות הכוחות מארץ ישראל לסוריה,נשארו הטייסות במרחק רב מידי מאחור, ולכן הוחלט לקדם אותן. ב-22 לספטמבר דילגה טייסת 122 (למעט הגף שפעל מירושלים) בעקבות מחנה המדבר הרכוב משרונה לעפולה, שנכבשה מידי התורכים יומיים קודם לכן. בסוף ספטמבר עבר הגף של טייסת 113 לשהות קצרה בשדה התעופה של עפולה ולאחר מכן הוצב במנחת מאולתר בחיפה, בעקבות המחנה ה-21 שהתקדם במישור החוף לכיוון בירות. שדה התעופה הצבאי של שרונה פעל, אפוא, כעשרה חודשים בשנת 1918 ואם יש לשרונה היסטוריה אווירית, אזי ראשיתה ב-1918.

::::

מיקומו של שדה תעופה שרונה באזור תל אביב. פוטומונטז' עם מפת רחובות ת"א של היום.(באדיבות חנן שיפטן)

Menu

This is just a sample menu - edit it


arrow Home Page
arrow Last changes
arrow Forums
arrow FAQS
arrow ...