Loading...
 

טייסת 147

כינוי

  • "טייסת האיל הנוגח"

תולדות הטייסת

  • בשנת 1956, ערב מבצע 'קדש', הוקמה טייסת 147 כטייסת חירום של בית הספר לטיסה, וכללה מטוסי סטירמן של בית הספר. לאחר סיום המבצע, פסקה הטייסת מלפעול.
  • ערב מלחמת ששת הימים הוקמה הטייסת שנית בבסיס חצרים עם מטוסי פוגה מגיסטר של בית הספר לטיסה, וכללה הן בוגרים טריים של קורס טיס, והן טייסים ותיקים (לדוגמה אלי (פיינגרש) איל, מטייסי מלחמת העצמאות). במלחמה עסקה הטייסת בעיקר בתקיפת מטרות קרקע "רכות" על ידי רקטות, פצצות וזוג מקלעי 0.5 המותקנים במטוס. הטייסת איבדה במלחמה שישה מטוסים וטייסים, בהם מפקד הטייסת רב-סרן אריה בן-אור וסגנו סרן ארנון לבנת. שיעור האבידות הגדול, יחסית לגודל הטייסת, יחד עם היעדר כיסא מפלט הוביל להפסקת השימוש המבצעי במטוסי פוגה מגיסטר, והטייסת חדלה לפעול עם תום הלחימה.
  • הטייסת הוקמה מחדש בשנת 1978 על ידי חנוך פטישי בבסיס חצור, כטייסת סקייהוק ("עיט"). בתחילה היו מטוסיה מדגם A-4E, ומאוחר יותר רוכזו בה מטוסי ה-A-4F שהגיעו ברכבת האווירית של מלחמת יום הכיפורים. מטוסיה זוהו בעזרת מייצב הכיוון הצבוע צהוב.

סמל טייסת עוצב על ידי אריה מוסקוביץ' בשנת 1978 (בעבר לא היה סמל לטייסת). בטיוליו באזור בסיס חצרים צפה מוסקוביץ' בקרב בין שני איילים במדבר. מהמחזה הזה שאב את השראתו לעיצוב הסמל. לסמל נוסף צבע צהוב כצבע חולות הנגב. האייל המכונף נחשב לסמל ייחודי, שכן חיה מסוג זה לא אופיינית לייצוגה של טייסת.

  • בתחילת שנות ה-80 הפכה הטייסת לטייסת מילואים, כאשר רק השלד בה הוא מבצעי. בגל הקיצוצים הגדול של 1985 נסגרה הטייסת.

Menu

This is just a sample menu - edit it


arrow Home Page
arrow Last changes
arrow Forums
arrow FAQS
arrow ...