‪...‬טוען
 

טייסת הכיבוי על שם אלעד ריבן

Image


יחידה 249, טייסת הכיבוי על שם אלעד ריבן, היא טייסת כיבוי אש של חיל האוויר הישראלי. מספר היחידה - 249, נבחר כסכום בגימטרייה של אותיות המילה "מטר".

רקע

ב-2 בדצמבר 2010, בסביבות השעה 11:00, התלקחה שריפה ממערב לעוספיא. דיווח ראשוני על השריפה הועבר בשעה 11:15 על ידי מדריך טיסה שהבחין בשריפה מהאוויר. צוותי כיבוי אש הוזנקו והגיעו למקום בתוך כרבע שעה.
מטוסי כיבוי אש ראשונים הגיעו למקום שעתיים וחצי לאחר מכן, בשעה 13:45, לערך. במהלך אותו יום נשבו רוחות חזקות שליבו את האש וזו התפשטה במהירות. במהלך היום הראשון לשריפה השתתפו בכיבויה כ 400 כבאים וכ 100 כבאיות.
מאוחר יותר קרא ראש שירותי הכיבוי לכל כבאי הארץ להתייצב בזירה ולסייע למאמצי הכיבוי. מאמצי הכיבוי נערכו בעיקר בשעות היום, בעוד שבשעות הלילה הצטמצמו פעולות הכיבוי. גם הכיבוי האווירי נערך רק ביום, עקב אי התאמת המטוסים והמסוקים לפעולות כיבוי בלילה. כבר בערב הראשון להתפרצות השריפה דווח, כי מלאי מטוסי וחומרי הכיבוי אינו מספיק, וממשלת ישראל פנתה לקהילייה הבינלאומית בבקשות סיוע.
גוף כיבוי האש העיקרי בישראל, שירותי כבאות והצלה, התלונן מספר פעמים בעשור האחרון על מחסור בציוד מודרני ובכוח אדם. בתחום הכבאות האווירית התבססו שירותי הכיבוי על מטוסים קלים של חברות פרטיות המספקות שירותי ריסוס חקלאיים (תחילה חברת 'כים ניר' ואחר כך גם חברת תלם שסיפקו שירות זה בקבלנות - תחת פיקוד שירותי הכיבוי (חומרים מעכבי בעירה סופקו על ידי המדינה), זאת לאחר שהסכם קודם עם צה"ל לשימוש במסוקי יסעור לצורכי כיבוי בוטל בשל נזק מתמשך לשלדת מסוקי היסעור שהופעלו באופן "מאולתר" לכיבוי שרפות, עד שנת 2000. חוסר יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם השריפה עורר ביקורת שעיקרה נסוב סביב הפרטת הכיבוי האווירי וחוסר המימון המספק של שירותי הכבאות. בעיתונות הבינלאומית, נמתחה ביקורת על חוסר מוכנותה של ישראל לכיבוי השריפות, כולל מסקנות ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה ואת מסקנותיה בנוגע למצב שירותי הכיבוי בישראל והצורך הדחוף ברכישת מטוסי כיבוי.
ממשלת ישראל החליטה על הקמת "טייסת כיבוי אש" ישראלית, המורכבת ממטוסי - כיבוי מסוג Air Tractor. הממשלה קבעה יעד, לפיו ישראל תהייה ערוכה בקיץ 2011 עם גוף אווירי מבצעי למשימות כיבוי אש מהאוויר. הקמת יחידה אווירית מבצעית, למשימות כיבוי אש מהאוויר, תוך ארבעה חודשים, היא פרויקט מורכב וקשה אשר אינו יכול להתנהל עפ"י הנהלים הרגילים לעבודה בשגרה, אלא כפרויקט חרום לאומי.
יחידה 249 הוקמה בשדה דב הוז היחידה כוללת מפקד, סגן, גף מבצעים הכולל שלוש עובדות מבצעים וקמב"צית, וגף שטח שאויש בממלא תפקיד, הדומה לקצין סיוע אווירי (להלן: "קס"א") היועץ למפקד השריפה בהפעלת הסיוע האווירי.

  • התארגנות היחידה החלה במרץ 2012, על פי תפיסת העבודה בחיל האוויר, לפיה, הזנקת מטוס כיבוי אש תהא ע"י הרמשל"ט, בדומה להזנקת מטוס/מסוק לחיפוש והצלה.
  • ב-14 באפריל 2011 בוצעה ביקורת כניסה לכשירות ראשונית.
  • ב-12 במאי 2012 נחנכה היחידה והוגדרה מבצעית.
  • במהות תפיסת ההפעלה נקבעה השיטה והגדרות הכוננות, הוחלט על קיום הערכות מצב טלפוניות, מבוססות חיזוי, לפחות פעמיים בשבוע, בימים ראשון וחמישי.
  • נקבעו ארבע רמות כוננות, השונות במספר המטוסים והטייסים שעומדים בכוננות, ובזמן הנדרש לעמוד (בדקות), מקריאה/הזנקה ועד להמראה.
  • הכוננות מבוססת על זוגות.

מצבי הכוננות:

  • אלף - סיכוי נמוך לשריפה (חורף) זוג אחד ב-90 דק'.
  • בית - סיכוי קיים לשריפה (קיץ) זוג ראשון ב-60 דק', זוג שני ב-90 דק'.
  • גימל תנאי מז"א מתאימים לשריפה (טמפ' גבוהה, לחות נמוכה ועוד) – שני זוגות ב-15 דק', השאר ב-60 דק'.
  • דלת - שריפה (מצב חרום וכו') שלושה זוגות ב-15 דק', השאר ב-60 דק'.

היסטוריה

 Plugin disabled

Plugin flash cannot be executed.
טקס חנוכת טייסת הכיבוי

מקורות

Menu

This is just a sample menu - edit it


arrow Home Page
arrow Last changes
arrow Forums
arrow FAQS
arrow ...