‪...‬טוען
 

המבצע להברחת מטוסי הבופייטר

ב-14 במאי 1948 הסתיים המנדט הבריטי על ארץ ישראל והוקמה מדינת ישראל. פלישת מדינות ערב שנבעה מכך, נראה שמלאי המטוסים שביד ישראל היה זעום.

במשך שתי ההפוגות של מלחמת העצמאות (שהתחילו ב-11 ביוני 1948 וב-10 באוקטובר 1948), נרכשו מטוסי קרב מממקורות שונים, על-פי הזמינות ולכן בסוף יולי או תחילת אוגוסט 1948, הגעתם לישראל של כמה מטוסי בריסטול בופייטר סימנה את סופה של התוכנית החצופה להערים על האמברגו הבריטי על כלי נשק לישראל.

ישנה אי בהירות בקשר לזיהוי המטוסים המעורבים, אך ברור שחברת פיירי אויאישן האצילה שיחקה תפקיד בהרפתקה זו (המטוסים נבנו במפעל הסודי בווסטון-סופר-מייר ולכן אינם מופיעים ברשימת מספרי היצרן של חברת בריסטול - א.מ.).

בשנים 1947-1948 רכשה חברת פיירי מספר ניכר של מטוסי בופייטר מדגם TF.MK.X מעודפי ח"א המלכותי הבריטי בכוונה לשפץ חלק גדול מהם למטרות יצוא המטוסים יוצרו במקור לפי חוזה .B.65570/40/C.23a לבסוף נרשמו שישה מטוסים כמטוסים אזרחיים בבריטניה ב-10 באפריל 1948 על-ידי חברת FSC בע"מ ואלו הם:


הרישום האזרחי הבריטי נמחק ב-15 ביולי 1948 והבעלות על המטוסים הועברה לאדונים רוברט דיקינסון, אנתוני אריק פארנפילד ואלברט גיילס לואו. המטוסים G-AJMB/C/E/G הוטסו ממפעל רינגווי של פיירי לת'יים שבמחוז באקינגהמשייר ביולי 1948 (מטוס G-AJMF לא הוטס לשם והושלך לגרוטאות ברינגווי).

הספר "סיפורו של חיל האויר הישראלי" שנכתב בידי מ. רובינשטיין ור. גולדמן שופך אור נוסף על הרכישה של המטוסים האלה. לפי הספר, סוכן רכש ישראלי בשם עמנואל צור יצר קשר עם השלטונות בבריטניה למטרת צילום סרט אודות טייסי מטוסי הבופייטר הניו-זילנדיים במלחמת העולם השנייה. ניתן לו אישור לרכוש מספר מטוסי בופייטר (חמישה, כך על-פי הספר), בתנאי שאף מטוס לא יעזוב את בריטניה. אין צורך לומר, שכשהצילום דרש רצפי צילום בסקוטלנד. המטוסים לא הופיעו שם והוכרזו כנעדרים, ובה בשעה עשו את דרכם לאדצ'יו שבקורסיקה, ומשם לישראל (ואפשר לשער שצור שינה את שמו לדיקינסון לצורך ביצוע ה"תרגיל").

אחד מהמטוסים בת'ים (G-AJME) התרסק בגישה לנחיתה בשדה זה ב-28 ביולי 1948, ואם הדיווח שמטוס G-AJMF נשאר ברינגווי הוא נכון, הרי שרק ארבעה מטוסים יצאו מת'ים בדרכם לישראל.

בישראל הוצבו המטוסים ברמת דוד וסבלו מאחזקה לא נאותה. מעניין שהמחברים רובינשטיין וגולדמן טוענים שהקשיים באחזקה בישראל נגרמו מפני שאחד מחמשת המטוסים היה מדגם IIF בעל מנועי מרלין. אם טענה זו נכונה, מטוס זה היה צריך להירכש ממקור אחר, מפני שכל המטוסים היו בעלי מנועי בריסטול הרקולס.

השרות בחיל האוויר

למטוסי הבופייטר היתה קריירת טיסה קצרה ביותר בח"א הישראלי. מטוס אחד פורק עד מהרה לחלפים, והיתר רשמו תקיפה על-ידי מטוס אחד על שדה תעופה מצרי באל עריש ב-15 באוקטובר 1948, שבמהלכה המטוס נפגע על-ידי נ"מ אך חזר לבסיסו בשלום.

חמישה ימים לאחר מכן - ב-20 באוקטובר תקפו שני מטוסים המבצר המצרי במשטרת עירק-סואידן ואחד מהם נחת נחיתת ריסוק לאחר שנפגע מנ"מ והצוות נתפס והוצא להורג. הטייס של מטוס זה גרם להתרסקותו של מטוס פיורי מצרי מוקדם יותר באותו יום. רק מטוס אחד שרד זמן מספיק לטוס במשימות קרביות, האחרים נמחקו מהסד"כ בשל שגיאות טייסים ושחיקת המטוסים.

המטוסים שלא הגיעו

מקורות

  • נכתב בידי טרוור סטון בשנת 1980 - תרגם אבינעם מיסניקוב

Menu

This is just a sample menu - edit it


arrow Home Page
arrow Last changes
arrow Forums
arrow FAQS
arrow ...