‪...‬טוען
 

גיחה לחילוץ בני פלד

בשעות הבוקר של ה-2 בנובמבר 1956 שררה במוצב הפיקוד העליון אי-בהירות בנוגע להיערכות המצרים: למוצב הגיעו ידיעות על פקודות נסיגה שניתנו לכוחות המצריים בסיני, אך גיחת צילום העלתה שהמצרים עדיין שם. למעשה, הורה המטכ"ל המצרי למפקד האזור להשאר ולהיערך להגנה, מכיוון שחסרו לו אמצעי תובלה לפינוי הכוחות.

בין השעות 11:45 ו-12:50 נערכה תקיפה מרוכזת של מטוסים:

סך הכל השתתפו 30 מטוסים שתקפו מספר עמדות נ"מ ומחסנים.

במהלך גל התקיפה נפגעו מאש נ"מ שלושה מטוסים של חיל האוויר:


שפירא היה היחידי מבין השלושה, שהצליח לחזור לנחיתה בבסיס חצור.

קשה מכולן היתה הפגיעה במטוסו של פלד, והוא נאלץ לנטוש את מטוסו - הנטישה הסילונית הראשונה של מיסטר - ולצנוח.

פלד נחת בסמוך למחנה המצרי. ביודעו כי כוחות צה"ל נמצאים כ-50 ק"מ מדרום לאילת, בדרכם לראס נצראני, החליט להסתתר בין הצוקים ממערב למקום הצניחה. למרות שנקע את רגלו מן החבטה בקרקע, החל לרוץ כשהפחד מפני הנפילה בשבי שיתק את כאביו. למזלו, נסחף מצנחו ברוח ושני החיילים המצריים שהחלו לרוץ אחריו לא הדביקו אותו. אחרי ריצה של כשישה ק"מ הגיע בני פלד אל מרגלות גבעה, והסתתר בין הסלעים בציפיה לחילוצו. בעודו מסתתר, הגיעו שני המצרים שרדפו אחריו אל הרכס, והתקרבו אליו עד למרחק של 20 צעדים. בדרך נס, חלפו על פניו מבלי שהבחינו בו.

כל אותה עת צפו חבריו הטייסים מן האוויר במתרחש וחגו סביבו כדי להגן עליו. מספר רגעים לפני שאזל מלאי הדלק שברשותם, ראו שיירה של שלוש מכוניות המתקרבות לאיזור. השיירה, שהיתה ככל הנראה במרדף אחרי פלד, הותקפה מן האוויר ברקטות ובצליפה, והושמדה.

מטוס פייפר מ'גף אילת' של טייסת 100 נשלח לחלץ את בני פלד, אולם הטייס לא הצליח לזהות את מקום מחבואו ושב לבסיסו כלעומת שבא.

מטוס שני, מוטס על-ידי סגן-משנה אברהם גרינבוים, הבחין בבני פלד שנופף לקראתו בידיו, וניגש לפינוי. "שמעתי במכשיר הקשר להמשיך לראס נצראני, כי שני טייסים שלנו צנחו (פלד ואטקס), ולנסות לחלצם, וכן נאמר להיזהר מאש נ"מ", שיחזר הטייס גרינבוים. "עליתי לגובה מקסימלי, שם לא ראיתי דבר. כשירדתי, זיהיתי את ראס נצראני. אז ראיתי שתי דמויות. ירדתי נמוך יותר. ראיתי שני מצרים, התחלתי להסתובב, צללתי עליהם, עד למטר מעל ראשם והם השתטחו ארצה. כ-300-200 מטר דרומה ראיתי אדם שוכב עם פס לבן (הכוונה לחלק ממצנח) ומאותת לי. לא הייתי בטוח, חששתי שזו מלכודת. עשיתי עוד סיבוב וזיהיתי את בני. הבעיה היתה איפה לנחות.

בני שכב בוואדי והסתתר שם. במרחק 200 מטר לכיוון החוף מצאתי מקום הכי סביר לנחיתה, שם נחתתי. שלחתי את הסייר להביא את בני, וכשניסה לקחתו, נפלו שניהם מהרגליים. עזרתי לו להביא את בני, והשכבתי אותו באלונקה".

ההמראה בוצעה מעל שטח קשה ביותר, כשהמטוס נושא שלושה אנשים במקום שניים, בתוספת ציוד קשר. על פעולת החילוץ הנועזת זכה סגן-משנה אברהם גרינבוים לאחר המלחמה בציון לשבח - ראש המטה הכללי, שהומר, מאוחר יותר, בעיטור העוז (עיטור העוז - אברהם גרינבוים).

Menu

This is just a sample menu - edit it


arrow Home Page
arrow Last changes
arrow Forums
arrow FAQS
arrow ...