Location : מרחב אווירי - האתר לתולדות התעופה בישראל » מבצע 'אופרה'

מבצע 'אופרה'

"בשעות הערב המוקדמות של יום א', ה-7 ביוני 1981, בעיר ההיסטורית בגדאד, השוכנת לגדת נהר החידקל, הוחרדה השלווה באופן ברוטאלי ופתאומי על-ידי הפצצה אינטנסיבית. שליחי המוות וההרס היכו שוב. חיל האוויר הישראלי עסק בהתקפה צבאית במעמקי ריבונותה של עיראק. מטרתם הפעם – התחנה למחקר גרעיני של עיראק באל-טוויטה – השוכנת בסמיכות לעיר בגדאד. כתוצאה מהתקפה זו קיפחו רבים את חייהם ונגרם נזק רב לרכוש.

...אירוע זה הביא להגשת תלונה כנגד ישראל. כפי הידוע לנו, אין מחלוקת בנוגע לעובדות הנוגעות למקרה זה. מה שכן נתון במחלוקת היא טענת ישראל המגדירה את ההתקפה על אוסירק כצעד להגנה עצמית... מה שברור לנו שסיפורי המעשיות של ישראל בדבר "הגנה עצמית" עלולים להביא, כפי שכבר מראה היסטוריה, להתאבדות לאומית, אלא שהפעם התחזית האפוקליפטית (של ישראל) עלולה להעמיד בסכנה את האנושות כולה."

(ציטוט מתוך פרוטוקול ישיבת מועצת הבטחון ה-2282, ניו יורק, יום שני ה-15 ביוני 1981)

השורות הבאות מסכמות את האירועים, ההחלטות והרשמים מתוך תא הטייס כפי שבאו לידי ביטוי במבצע לתקיפת הכור הגרעיני בעיראק – מבצע המוכר גם בשם מבצע 'אופרה'.

סמל חיל האוויר העיראקי וצללית הכור צוירו על המטוסים שהשתתפו בתקיפה (צילום: צחי בן-עמי)

רקע

עד כמה שהדבר נשמע מפתיע – הועדה העיראקית לאנרגיה אטומית הוקמה בסיוע ועידוד ארה"ב בשנת 1956, כאשר הועדה לאנרגיה אטומית של ארה"ב הכשירה את דור מדעני הגרעין הראשון של עיראק. ארה"ב אף טרחה והעבירה לעיראק את כל הדו"חות הבלתי מסווגים של הועדה למחקר גרעיני האמריקאית.

ב-1958 התרחשה בעיראק הפיכה צבאית שבעקבותיה ביססה ברה"מ את מעמדה, ובשנת 1960 אף סיפקה לעיראק כור מחקר קטן ומעבדות נלוות. את מתקני הגרעין הללו, בחרה עיראק למקם בקריה למחקר גרעיני, באל-טוויטה, כ-30 ק"מ דרומית לבגדאד.

תוכנית הגרעין קבלה תפנית צבאית בין השנים 1972 ו-1976, כאשר המדענים העיראקים החלו לבחון שיטות להפקת פלוטוניום מתוך הדלק הגרעיני. לשם כך חתמה עיראק על הסכם חשאי עם ממשלת צרפת לאספקת כור גרעיני בשם תמוז-1, כור נוסף בשם תמוז-2, מעבדה חמה לבדיקת חומרים (LAMA), סדנאות ותחנה לטיפול בפסולת רדיואקטיבית (RWTS). בנוסף רכשה עיראק מאיטליה מעבדה למחקר כימיה-גרעינית עם יכולת לעיבוד פלוטוניום וחומרים דמויי דלק גרעיני. (צרפת כינתה את הכור בשם OSIRAQ - שילוב השמות אוזיריס (אל השאול) ועיראק. עיראק העניקה לפרויקט את השם "תמוז 17" – תמוז הוא אל השאול הבבלי וגם החודש המקביל לחודש יולי. ה-17 ביולי הוא יום עליית מפלגת הבעת' לשלטון בעיראק), שני הכורים הצרפתיים מוקמו בבניין 24. מעבדת LAMA ומתקנים נוספים לבדיקת הדלק הגרעיני לפני ואחרי השימוש נבנו על ידי הצרפתים ומוקמו בבניין 22.

הקריה הגרעינית באל-טוויטה גדלה באופן דרמטי במרוצה שנות השבעים והשמונים. במבנים הרבים שהוקמו בה, רוכזה הפעילות החשאית של פיתוח הנשק הגרעיני, וזאת תוך הפרת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני עליה חתמה עיראק.

למרות שלוויני הריגול של ארה"ב וברה"מ סיפקו תמונות ומידע שוטף על פעילות הפיתוח בקריה באל-טוויטה – לא הייתה הועדה העולמית לאנרגיה אטומית מודעת לפעילות הבנייה האינטנסיבית ולאופי הפעילות במבנים שהוקמו. לוועדה העולמית לאנרגיה אטומית לא הייתה נגישות למידע מודיעיני קריטי הדרוש לה לפיקוח על פעילות מתקני הגרעין בעולם, ולמעשה כשלה התפקידה.

מניעה דיפלומטית

ישראל החלה לגלות עניין בתוכנית הגרעין של עיראק בחודש מרץ 1975. והמידע על התקדמות הפרויקט, כפי שהגדיר זאת בכיר בשרותי המודיעין – "זרם". שלוש שנים מאוחר יותר, באוגוסט 1978 – כאשר הובא הנושא הכור לידיעת ממשלת ישראל, מינה ראש ממשלת ישראל דאז, מנחם בגין, את ראש אמ"ן, אהרון יריב להעריך את תוכנית הגרעין העיראקית. הדו"ח שהגיש יריב אישר את חלום הבלהות של מדינת ישראל – אין ספק שעיראק שואפת ליכולת אסטרטגית!

עפ"י דו"ח אמ"ן, המעבדות והמתקנים שסיפקו איטליה וצרפת יאפשרו לעיראק לייצר עד ארבע פצצות גרעינית בשנה. הדו"ח שהגיש יריב הזהיר גם מפני הסכנה התמונה בתקיפת כור "חם" (כור שתודלק בדלק גרעיני) – תקיפה כזו, עפ"י יריב, עלולה להביא לכ-150 אלף נפגעים.

משרד החוץ, בראשותו של משה דיין, פתח במתקפה דיפלומטית כנגד צרפת ואיטליה מתוך כוונה למנוע מהן להמשיך ולסייע בתוכנית הגרעין העיראקית. ישראל אף הציעה לצרפת לספק לעיראק "קרמל" – דלק גרעיני נחות המאפשר מחקר גרעיני אך בניגוד לדלק גרעיני רגיל - ממנו לא ניתן להפיק חומר בקיע המשמש לייצור נשק גרעיני. צרפת, בלחץ עיראק, דחתה הצעה זו. משכשלה המתקפה הדיפלומטית הישראלית, הטיל ראש הממשלה, מנחם בגין, על המשנה לראש המוסד – נחום אדמוני, לעמוד בראש צוות 'עידן חדש'? – צוות שהורכב מאנשי מוסד, אמ"ן וגופים מקצועיים נוספים על מנת לבחון דרכים להתמודדות עם האיום העיראקי.

ב-29 באוקטובר, 1979 נשא סאדאם חוסיין נאום בו הצהיר ש"המאבק בישראל יהיה ארוך וקשה, ובמהלכו עשויה ישראל להשתמש בפצצות אטום כנגד הערבים. משום כך על הערבים להתכונן ולהשיג את המשאבים לניצחון" מאוחר יותר בפרשו את משמעות המושג ג'יהאד, אמר סאדאם: "דין מוחמד בחרב, ודין סאדאם באטום". לא נותר מקום לספק – פרויקט הגרעין העיראקי מהווה איום קיומי על מדינת ישראל.

אלטרנטיבה צבאית

ב-1978, פנה שר הביטחון, עזר ויצמן?, אל מפקד חיל האוויר?, האלוף? דוד עברי?, ובקש ממנו להכין תוכנית לתקיפת הכור בעיראק. את המשימה מקבל סגן-אלוף? (מיל') שמאי גולן?, אז ראש זירה מזרחית בלהק מודיעין? אוויר והוא ממהר לבנות תוכנית מבצעית לסיירת מטכ"ל, אך עזר ויצמן?, מחליט שמשימה כזו תתבצע אך ורק מהאוויר. תוכניותיו המקוריות של גולן נגדעות אמנם, אבל הוא ממונה לתפקיד קצין המודיעין של המבצע, ומאותו רגע מלווה מקרוב את מפקד חיל האוויר? דוד עברי? בהכנות לקראת ביצוע המשימה.

על דוד עברי?, וראש מחלקת מבצעים בחיל האוויר, אלוף-משנה? אביאם סלע? הוטלה משימה בעלת אתגרים במישור הטכני והמבצעי גם יחד. הכור באל-טוויטה היה מחוץ לרדיוס הפעולה של מטוסי חיל האוויר, כאשר הטייסים נדרשים לחמוק מזיהוי בשעה בה הם טסים בתחום האווירי של מדינות עוינות רבות. כתוצאה מכך נדרש חיל האוויר להיערך לתסריט הגרוע מכל – כיצד לחלץ טייסים שמטוסם הופל תוך ביצוע התקיפה. נושא נוסף שדרש התייחסות מיוחדת הוא יכולת חיל האוויר לחזות את מזג האוויר ותנאי הטיסה בדרך אל המטרה ומעליה.

חיל האוויר החל לבצע, באמצעות מטוסי קורנס, בדיקות היתכנות שנועדו לבדוק כיצד ואם בכלל ניתן לבצע משימה כגון זו. בשל היות המטרה מחוץ לטווח הטיסה של הקורנס – נוצר הצורך לתדלק את המטוסים באוויר. בחיל האוויר כבר נערכו להתמודד עם בעיית תדלוק מטוסי הקורנס באוויר, ומאחר שארה"ב מנעה מישראל יכולת תדלוק בעזרת מיכליות תדלוק (שעל-פי האמריקאים יכלה להעניק לישראל יכולת אסטרטגית) הותקן בחלק ממטוסי הקורנס גשוש מיוחד מאחורי תא הנווט – שאפשר תדלוק הן על ידי מטוסי קרנף בתצורת מיכליות תדלוק KC-130 (טכנולוגיה שהוגדרה על ידי ארה"ב כיכולת טקטית ועל כן סופקה לישראל) או על ידי מטוסי עיט שהותקן עליהם מיכל תדלוק "עמית" D-704? מתוצרת Sargent-Fletcher.

תחת השגחתו הישירה של סלע ערכו טייסי הקורנס גיחות מוזרות בהם נדרשו הטייסים לחבור אל מטוסי עיט תוך שמירה על דממת אלחוט מוחלטת ושימוש באמצעי ניווט פסיביים בלבד ומבלי שהונחו למפגש על ידי יחידות הבקרה. לאחר מכן נדרשו הטייסים לבצע תדלוק שכזה תוך נשיאת מתארי חימוש שונים בגיחות שהסתיימו בביצוע יעפי תקיפה באחד ממטווחי החייל. כל גיחה שכזו לוותה בתחקירים מפורטים ובהם הקפדה יתרה על דיווח צריכת הדלק של המטוסים וכל זאת מבלי שנאמר לטייסים דבר על מהות האימונים.

בחודש פברואר 1980 נתקבל דיווח בלשכתו של עזר ויצמן? – המשימה ניתנת לביצוע!

הרעיון אותו הגו דוד עברי? ואביאם סלע? היה להקים כוח משולב של מטוסי קורנס שיתודלק באמצעות מטוסי עיט. "זה היה מבצע מורכב" אומר דוד עברי? "שבו רק ארבעה מטוסים מתוך מבנה של בין 18 עד 24 מטוסים יגיע למעשה למטרה על מנת לבצע את התקיפה. ניתן להעריך מה רב הסיכון בהחלפת הכוח הגדול במטוס הרקולס איטי הטס מעל לשטח עוין".

ואמנם, ב-13 באפריל 1980 מבצע חיל האוויר תרגיל הכולל תדלוק מטוסי קורנס באמצעות מטוסי הרקולס והטלת פצצות מסוגים שונים. לטייסים המשתתפים בתרגיל לא נמסר מידע הנוגע ליעדי התרגיל בו הם משתתפים. בסכומו של התרגיל מבצע דוד עברי? הערכת מצב ומדווח לרמטכ"ל רב-אלוף? רפאל איתן? כי חיל האוויר מוכן לביצוע מבצע 'גבעת התחמושת'.

בעוד חיל האוויר נערך למבצע, בשנת 1979, ארעה התפוצצות מסתורית (אותה נוטים מקורות זרים לייחס למוסד) שהשמידה את ליבת הכור בעודה ממתינה למשלוח בצרפת.

ה'נצים' מגיעים

ואז אירעה התפתחות בלתי צפויה נוספת. מתאר זאת דוד עברי? בראיון למוסף סופשבוע של מעריב:

"שר ההגנה האמריקאי, הרולד בראון, ערך ב-1979 ביקור במזרח התיכון. הוא נפגש עם שר הביטחון עזר ויצמן? והציע לו את המטוסים (75 מטוסי F-16 שנועדו במקור לאיראן עסקת ה-F-16 האיראנית בוטלה עקב המהפכה האסלאמית באיראן, הדחת השאה ומשבר בני הערובה האמריקאים). עזר קרא לי ללשכתו ושאל אם אני מוכן לקבל מטוסים בקליטה של פחות משנה. השבתי בחיוב. עם כל קשיי הארגון, אם מישהו אומר לי שהוא נותן - אני לוקח!"

הצעתו של בראון אפשרה צמצום ניכר בכוח התוקף ובעקבות זאת – צמצום הסיכון לטייסים – "זו הייתה הסיבה שהסכמתי לקלוט את מטוסי ה-F-16." אמר עברי. "כששלחתי את הטייסים לעבור קורסים של טיסה ב-F-16, הוריתי להם לבדוק כמה הכי רחוק הם יכולים לטוס למטרות תקיפה. הטייסים לא ידעו כמובן שחשבתי על הכור. הטייסים היו בשוק! הם חשבו על ה-F-16 כמטוס זריז וחזק שיהיה הראשון שיכנס לקרבות אוויר ולא למטרות תקיפה. לטייסים תמיד נראה יותר אטרקטיבי להיכנס לקרבות אוויר מאשר לבצע תקיפה ארוכה."אמרתי להם" מוסיף עברי, "תקבלו גם קרבות אוויר, אבל אני רוצה גם את הדבר הזה. אחד הדברים שלמדנו מהר זה להזמין גם מיכלי דלק נתיקים, שבהם משתמשים בטיסות ארוכות".

בבסיס רמת דוד?, לא היה ה-2 ביולי? 1980, יום רגיל. אנשים עמדו בכל מקום כשהם מביטים בשמיים כשהם עוקבים אחר שובל העשן שהותיר מאחוריו מבנה המטוסים שהורכב ממטוסי קורנס, כפיר, מיראז' ועיט. מאחורי המבנה נראו ארבע נקודות קטנות יותר – מטוסי ה-F-16 החדשים הגיעו!

כאשר חוזר זאב רז? ארצה, אחרי קורס ההסבה בארה"ב, מזמן אותו דוד עברי? ומספר לו על תוכנית המבצע. מספר זאב רז?:

"כשמפקד חיל האוויר? הודיע לי על המבצע חזרתי מיד לטייסת, כולי נרגש ונרעש. הלכתי לדבר עם אילן רמון?, שהיה אז קצין ניווטים צעיר ושותף הסוד היחידי שלי, וביקשתי ממנו לבדוק האם המטוסים החדשים יכולים בכלל להגיע עד בגדד ובחזרה. אילן בדק וחזר אליי עם החיוך המפורסם שלו. 'זה קצת מחוץ לטווח', הוא אמר לי. ועם ה'קצת' הזה היינו צריכים להתמודד מאותו רגע".

בינתיים גברה המתיחות בצפון. חוליות מחבלים תקפו את ישראל, וסוריה פרסה סוללות טילים בלבנון על מנת להגן על בסיסי המחבלים מפני תקיפות חיל האוויר הישראלי.

במקביל, מתחיל חיל האוויר לבצע גיחות קצרות לאיסוף מודיעין בגבול סעודיה-עיראק, וזאת בטענה שעיראק תהווה כוח תגבור משמעותי לצבאות ערב במקרה של מלחמה. בשילוב קטעי אינפורמציה נוספים שהגיעו דרך צינורות פרטיים וגורמי מודיעין מערביים, מתחילה להירקם לאט-לאט תמונת מודיעין שלמה למבצע - אך הלחץ לא יורד. "באחת הגיחות כמעט היה מגע בין מטוס עיראקי למטוס שלנו והחלטנו להפסיק עם העניין", מספר גולן. "לא רצינו להיגרר לקרבות אוויר בזמן הזה".

הכנות לתקיפה

כטייסי הקורנס בעבר, כך גם טייסי ה-F-16 נשלחו על ידי אביאם סלע? לבדיקות היתכנות לתקיפה בעיראק, תוך נשיאת מתארי חימוש שונים ודיווח קפדני על רמות צריכת הדלק. "המחשבה ששולחים אותנו להתאמן כנגד איום עתידני נראתה לי סבירה" אמר סא"ל זאב רז? – מפקד טייסת הסילון הראשונה? ומוביל המנה שתקף בעיראק – "המתח בצפון עלה וזה היה נראה די הגיוני". ואז יום אחד זימן אביאם סלע? את זאב רז? וקצין הניווט הצעיר של הטייסת – סרן אילן רמון? אל לשכת מפקד חיל האוויר?. עברי הורה באצבעו על המקום בו נראתה בגדאד על המפה ואמר: "אתם תוקפים כאן..."

"שם ניצב עלינו שעון גדול והוא מתקתק. העובדה שעיראק מפתחת נשק גרעיני משמעותה סכנה לכל איש ואישה במדינת ישראל. וסדאם חוסיין לא יהסס לעשות שימוש בנשק להשמדה המונית כנגדנו..."

במילים אלה פתח ראש ממשלת ישראל מנחם בגין את ישיבת הממשלה. ב-29 באוקטובר? 1980 – לאחר שנתיים של לבטים החליטה הממשלה שיש לתקוף את הכור בעיראק.

המצב במזה"ת לא תרם לתכנון התקיפה בעיראק. איראן תקפה בעצמה את הכור העיראקי מבלי לגרום לו נזק ממשי, אך בעשותה כך – גרמה לעיראק לעבות את מערך ההגנה האווירי מסביב לכור. כעת הוצבו סביב הכור בלונים כנגד מטוסים מנמיכי טוס, חומת עפר גבוהה, ומערך טק"א מגוון שכלל סוללות SA-2, SA-3, SA-4 וטילי כתף מסוג SA-7 "סטרלה". גם בגבול הצפון גברה המתיחות והגיעה לשיא ב-28 באפריל 1981, כאשר מטוס F-16 של טייסת הסילון הראשונה? הפיל שני מסוקי Mi-8 סוריים. עיראק וסוריה נמצאו במצב כוננות עליונה בשעה שחיל האוויר היה טרוד במלאכת העתקת בסיסיו מסיני במסגרת הסכמי השלום עם מצרים.

טייסי המבצע לאחר חזרתם ארצה. בטור הימני, מלמעלה למטה: ישראל (רליק) שפיר, אמיר נחומי, דובי יפה? וזאב רז?. בטור השמאלי מלמעלה למטה: אילן רמון?, יפתח ספקטור?, חגי כץ? ועמוס ידלין?

.

מבצע 'גבעת התחמושת'

הטייסים צוותו למשימת תקיפת הכור עפ"י כישוריהם והניסיון המבצעי שצברו סיפר לביטאון ח"א תא"ל עמוס ידלין?, מי שמכהן כיום כמפקד המכללות הצבאיות:"לכולנו היה ברור שיש פה נבחרת מאד מיוחדת למבצע מאד מסוים. זה בהחלט לא דבר רגיל שסגן-מפקד טייסת נבחר לטוס בתור מספר שתיים במשימה."

הייתה בכך אירוניה מסוימת שטייסים קיימו אימונים מבלי לדעת את מהות המטרה אותה הם אמורים לתקוף "הדבר היחיד" אומר ידלין "שנאמר לנו היה שעד חודש אוקטובר נצטרך להשיג כשירות מבצעית מלאה על ה-F-16, התאמנו בעיקר בנושאי אויר-אויר ותקיפות ארוכות טווח. בעצם לא היה לנו מושג לקראת מה אנחנו מתאמנים" .

"צריך היה לחפש תצורה, מהירות טיסה ופרופילים כאלה שיאפשרו למטוסים לטוס מרחק של 600 מייל. כשלקחתי סרגל ומדדתי את המרחק מרמת דוד, הבנתי פחות או יותר לאן מכוונים המתכננים. המקום היחיד בו נמצאה מטרה 'ערכית' במרחק כזה היה יכול להיות רק בגדאד".

הטייסת החלה להתאמן בתקיפת מטרות תשתית, תוך התייחסות ליכולת השגת הטווח הדרוש, אך כאן צצה ועלתה בעיה נוספת: על-פי ספר היצרן – נאסר להשליך מיכלים נתיקים בתצורת החימוש שבחרנו, מחשש שהפצצות יפגעו בעת ההשלכה. בחינת העניין בניסויי טיסה שנערכו במנ"ט הבהירה שלא רק שלא נשקפת סכנה מהשלכת המיכלים בתצורת חימוש זו – אלא:"בעוד הפצצות מוצמדות לכנפי המטוס, נמצא שהמכלים מושלכים בצורה חלקה ומוצלחת".

האימונים נמשכו. "השקענו זמן רב בתרגול תמרוני התחמקות ממטוסי יירוט. במקביל גם ערכנו אימון ייחודי, שכלל כניסה לקרב-אוויר ללא שימוש במבער אחורי. היינו חייבים לחסוך בדלק".

עפ"י תוכנית הטיסה, הזמ"מ (זמן מעל מטרה) נקבע לשעות אחר הצהריים המאוחרות, כך שיוותר מספיק אור לתקיפת המטרה, אך במקביל – שפע של שעות חשכה למקרה בהם נאלץ להפעיל פעולת חילוץ לטייסים שהופלו. "ידענו שאם ניאלץ לנטוש בדרך, ינסו לחלץ אותנו. אבל היה ברור לכולם, למרות שזה לא נאמר בצורה מפורשת, שמי שינטוש במאה מייל האחרונים של מה שקראנו אז 'ארם נהריים', הסיכוי שיוציאו אותו משם יהיה נמוך מאוד" מספר עמוס ידלין?.

"היינו צריכים לתכנן שהמבצע לא יתבצע במהלך הביקור של סאדאת בישראל (4 ביוני 1981) או של בגין במצרים (25 באוגוסט 1981). החלטנו שהתקיפה תהיה ביום ראשון, יום המנוחה של הטכנאים הצרפתיים." מסביר עברי.

יום הע' נקבע ליום א', ה-8 במאי 1981. טייסים מטייסת 'הסילון הראשונה'?, טייסת 'אבירי הצפון' וטייסת 'אבירי הזנב הכפול'? נצטוו להישאר בטייסות לקראת היציאה לתקיפה - מבצע 'גבעת התחמושת'.

סרן? ישראל (רליק) שפיר טייס F-16 תעד את אותו היום ביומנו:

"יום א', 8 במאי 1981. המיניבוס אוסף אותנו לארוחת בוקר ולטייסת. בפיינל רואים את אחינו כפולי הזנב וכפולי המנועים נוחתים ומסיעים ומייד נכנסים לתדריך. החדר דחוס. הרמטכ"ל רפאל איתן, מפקד חיל האוויר? דוד עברי?, ועוד בעלי דרגות "ירוקים" ושאר מכובדים שנדחקו פנימה. המוביל (זאב רז?) חוזר על ההצגה מאתמול בשטף, תוך שימוש באביזרי פירוטכניקה שונים. "על כתפיכם מונח עתידה של מדינת ישראל" אומר הרמטכ"ל. הוא מוסיף ומסביר את הרקע הפוליטי-בטחוני – פנימי עולמי – שהביא להחלטה המתוכננת מזה זמן רב. חוזרים לטייסת ללבוש את ה-G-Suite. לוודא שוב שהאקדח טעון. ופתאום הרמקול קורא: "כולם לחדר תדריכים". שם מדווחים לנו שהעסק בוטל, כנראה מסיבות מדיניות."

חלק מהטייסים כבר ישב בתאים כאשר נתקבלה שיחת הטלפון מראש הממשלה. נתברר שראש האופוזיציה, שמעון פרס?, התקשר אל ראש הממשלה והזהיר מפני ההשלכות הפוליטיות של התקיפה - יום הבחירות בצרפת. העובדה שהמידע דלף והגיע אל שמעון פרס? גרמה לצמרת הפוליטית לתהות על מקור ההדלפה אודות המבצע ולבטלו. אם פרס ידע על מועד התקיפה – ייתכן שהמידע דלף גם לאויב...

"אישית, כל הזמן ליוותה אותי התחושה שלא תהיה העזה מדינית לבצע את הפעולה", אומר עמוס ידלין?. "בתור מי שהשתתף בהרבה מאוד מבצעים אקזוטיים, בשלבי התכנון או בשלבי ההתכוננות והמודלים, וראה כיצד בסופו של דבר הם נשארים על הנייר, חשבתי שזה יקרה גם הפעם; שהמבצע הזה יצטרף לשורה מכובדת מאוד של מבצעים שלא יצאו לפועל."

מבצע 'אופרה'

ביום חמישי, ה-4 ביוני, כינס מפקד בסיס רמת דוד?, תא"ל (מיל') יפתח ספקטור?, את זאב רז? מפקדי טייסת הסילון הראשונה? ואמיר נחומי מפקד טייסת 'אבירי הצפון' והודיע להם שמבצע 'אופרה' עומד להתבצע בקרוב.

עברי מתאר את השיקולים בתצורת המטוסים:

"ניסינו לשגר מטוסים עם פצצות על אשכולות נגררים. זה היה מאפשר לכל מטוס לקחת 12 פצצות, אבל נשיאת הפצצות על נגרר צרכה יותר מדי דלק. הגענו למסקנה שאי אפשר לשאת הרבה פצצות ושכל מטוס ישא שתי פצצות בלבד בתלייה ישירה. לקחנו את שתי הפצצות הכי גדולות, כל אחת כמעט טונה".

התצורה שנקבעה למטוסים לבסוף כללה שתי פצצות ש"כ סימן 84, שני טילי אוויר-אוויר בקצות הכנפיים, מיכל דלק 300 גלון בגחון ושני מיכלי דלק נתיקים של 370 גלון תחת הכנפיים.

באשר להעדפת פצצות ברזל על פני חימוש מונחה מדויק מסביר עברי:

"היינו צריכים לקחת את הדבר הכי פשוט כדי לצמצם למינימום את זמן החשיפה לטק"א. לא היה זמן להנחות פצצות. וזה הוכיח את עצמו. לא תמיד מתוחכם הוא המתאים. במקרה זה, הפשוט התאים. שיטת התקיפה שביצענו והמרעומים שהשתמשנו בהם אפשרו לנו להיות מאד מדויקים. עשינו כמה מודלים והגענו לתוצאות טובות. כור גרעיני זה לא דבר כל כך קטן. גם ככה הכנסנו 80% מהפצצות למטרה. בזכות האימון ובזכות מערכות הנשק המשוכללות שהיו במטוסים האלו.

המטוסים נכנסו לתקיפה אחד-אחד; כשהראשון משליך פצצה, היא מעלה עשן ומסתירה את המטרה מאחרים. יצרנו מצב שבו הפצצות הוחדרו לכור, אבל כיוונו את מרעומי ההשהיה בדיוק לכך שהטייס האחרון יוכל לכוון אבל גם לראות את הפגיעות של אילה לפניו. בצילום של הטייס האחרון כבר ניתן לראות את הפגיעה בכור".

כוח המשימה כלל שמונה מטוסי F-16 ושמונה מטוסי F-15 שסיפקו שרותי חסימה אלקטרונית, וממסר קשר וחפ"ק מעופף. בנוסף לכך היוו חיפוי לכוח התוקף במידה שיתפתח קרב אווירי. מתכנני המבצע העריכו כי שני מטוסים יופלו במהלך התקיפה ולכן פרסו על אדמת עיראק מספר מסוקים, בסמוך לגבול הסעודי – על מנת לאפשר את חילוץ הטייסים בעת הצורך.

מטוס נץ מס' 107? ובו עמוס ידלין? מבצע תידלוק חם לקראת המראתו לתקיפה בעיראק

מתאר רליק:

"תדריך בוקר זריז ומעמיסים את הציוד חיש קל. התדריך דומה. הפעם זהו זה. הכול שוטף. הולכים לשירותים, אבל א שותים מים כדי לא להעמיס על השלפוחית. והנה השעה 14:00. זה הזמן ללכת. רוכסן הג'י-סוט רועד קלות – החליפה כבדה עם הציוד הנוסף: טורסו, קסדה וקסטת VTR ולדרך. אני מגיע למטוס שלי, מסתכל עליו: "זוהי טיסה רביעית רצופה שלי עליך אל תבגוד בי הפעם." נותן ליטוף למד זווית ההתקפה, מכה על הפצצה. טיפוס לקוקפיט, בחינה קפדנית של כל המפסקים – יש זמן. אני לא מחכה 40 שניות ומעביר מצערת לסרק. המנוע תופס, ומד הטמפרטורה מתחיל לעלות כרגיל ולהתייצב ב-550 מעלות. אני נע בכסא ומתרווח: "יש לנו כמה שעות לבלות ביחד, אתה ואני, בשר וברזל". אני רואה את אחד הטייסים מתרוצץ מודאג – כנראה שמשהו התקלקל והוא מחליף מטוס (במטוסו של אמיר נחומי התגלתה תקלה במערכת ההיגוי והוא נאלץ להחליף מטוס לאחד ממטוסי הגיבוי). העיקר שאצלי הכול בסדר. איפוס ארוך – 30 דקות, שום דבר לא בוער. מסיע החוצה לאט. המטוס כבד. השמש יוקדת ואני מתגלגל לעמדת התדלוק – פותח את הפתח ומחכה לראות את כמות הדלק עולה בעצלתיים. כולם מסביב סובאים דלק, אבל אצלי הבן-אלף מסרב לעלות לכמות הדרושה. "תחליף באוזר" אני אומר למכונאי. לא עוזר. איזה לחץ השעה כבר 15:55.

או.קיי אני מחליט, אני מכיר את התכנון. הוא בנוי על הרבה עודף דלק. אני יוצא. מתיישרים במבנה להמראה במרחק 300 מטרים זה מזה. השעון הדיגיטאלי מחליף ספרות – "המראה יבש מלא" – כמו בפוגה. נחכה עד 80 קשר לחסוך דלק ורק אז מבער, פלפל ורצים. זה כבד, זה מהר – 190 קשר ומיד יבש מלא. גלגלים – עולים ומתיישבים במבנה להגנה. טסים בהתחלה (בגובה 500 רגל) בנוף נפלא, כמו בסיפורים, ואחר כך דיונות ונוף מדברי צחיח. העיקר לשבת במקום. הדקות עוברות לאט, הדלק לא מתאזן לפי הקצב הרצוי. אני מעביר קצת דלק אחורה לשפר את הגרר, אולי זה יעזור..."

מטוסי מבנה 'איזמל' ערוכים להמראה מבסיס עציון?

עמוס ידלין?:

"עברנו דרך דרום ירדן והמשכנו לעבר המדבר הסעודי. זהו מדבר גדול, רחב ושומם מאוד, שקשה לנווט בו בשל כך. לאחר-מכן הגענו לסעודיה עצמה. לאורך הדרך הבחנתי במחנות צבאיים ובכבישים סלולים, שלא כולם הופיעו על המפה שלי. בתחומי עיראק הבחנתי במבצר מימי הביניים. מבצר גדול מאוד והרוס. אם הייתי יודע על קיומו, הייתי ודאי בוחר אותו כנקודת-ציון. לאחר כשעה של טיסה, השלכנו את מכלי הדלק הנתיקים, חששנו שתיווצר תקלה טכנית באחד המטוסים, אבל כולם שיחררו את הנתיקים ללא כל קושי. מאותו רגע הפך המטוס להרבה יותר חסכוני. במובן מסוים הוא אפילו 'ייצר' דלק ביחס לתחזית המוקדמת. לכל מקום שהגעתי, ראיתי שבעצם יש לי יותר דלק ממה שחזיתי ..."

המבנים התקרבו אל נקודת-הציון הרביעית, באחירת אל-מילח (ימת המלח - بحيرة ملح). ממשיך ידלין בתיאורו: "זהו אגם גדול, בערך בגודל של הכנרת, שנמצא כ-50 ק"מ מערבית מבגדד, בתוך האגם הייתה אמורה להיות רצועת יבשה ארוכה. במקום רצועת יבשה ראינו ארבעה איים, שהדרומי בהם שימש לנו נקודת ציון." רז נטל על עצמו החלטה אמיצה והמשיך בטיסה על-אף הקושי בזיהוי המיקום. "הסתבר, שפני המים באגם עולים ויורדים, בהתאם לכמויות המשקעים העונתיות. השנה ההיא הייתה כנראה גשומה במיוחד" אומר ידלין כשחיוך נפרש על פניו.

באחירת אל-מילח (ימת המלח - بحيرة ملح) בשנים שונות (צילום: NASA)

"נמצאנו באזור ירוק ומיושב". ממשיך ידלין "זאב רז? שבר את דממת האלחוט והזהיר אותנו מפני עמודי המתח הגבוה שאילצו אותנו לטוס גבוה מעליהם, דבר שחשף אותנו בהכרח לגילוי על-ידי המכ"מים העיראקיים. הגברנו את המהירות ל-540 קשר, בערך 900 ק"מ לשעה. היה ברור לנו שאנחנו נמצאים כבר באזור הגילוי של סוללות הטק"א העיראקיות. לקראת המטרה ראינו באופק את חומת העפר סביב הכור, ובלונים נגד מטוסים, עליהם קיבלנו ידיעות עוד קודם-לכן".

רליק ממשיך בתאור התקיפה:

"נ.צ. נוסף והתכסית משתנה – עיראקלנד. מדי פעם משאית חוצה את המדבר – והנה הימה עם ארבעה איים. הנ.צ מתחלף ומתחילים להאיץ. עברנו עוד קו אורך. מתחילים להיפתח לשורה עורפית. אני מסתכל על מספר ארבע (אילן רמון?) – הוא דבוק למקום. "ה'זקן' (יפתח ספקטור? - מפקד הכנף) לפני בצד ימין, מספר 2 דבוק לקרקע. חוצים חוף, מימין אוטובוסים עם תיירים, מוניות צבעוניות על שפת המים – עושים חיים. ארבעים מייל למשיכה ובמכ"ם אין מיגים. אני מסתכל עליו: "בבקשה, אל תדבר – תן לנו להתקרב". וקדימה – נחש מים זוחל משמאל לימין, הפרת. כבר היינו כאן לפני 2,500 שנה.

מתחילים לצוץ בניינים ושדה תעופה ישן וחוטי חשמל לאוטוסטראדה, והכול רץ במהירות מסחררת ועוד עשרה מייל. אני מת להשתין. הבזק באוויר ומספר 1 (זאב רז?) מודיע: "שימו לב, יורים כאן נ"מ". כבר החלה מהומה.

הבזקים ממלאים את השמיים, פגזים מעופפים על הנתיב, עוד שנייה והנה החידקל – מבער מלא, אני מושך, והנה נגלית החומה ובפנים, אי אפשר לטעות, הכיפה המוכספת בשמש הערביים. השעה 17:35, שבעה ג'י, מקפל את האווירון עם הרבה מהירות ואני כבר רואה את העשן מתחיל לעלות – עדיין לא פיצוץ גדול. אני הפוך על הגב – עכשיו רק אני המטוס והפיפר – מתוך המבנה יורים אש חזקה והפיפר מתקרב לאט. לא לטעות. עוד תיקון קטן וזהו. עכשיו. פיקל אחד. שתי פצצות שוחררו. שובר שמאלה חזק ומחפש טילים בשמיים. מה זה עף? טיל נתקע באדמה מתחתנו. 600 קשר, יבש מלא."

אחד אחד משליכים המטוסים את מטענם ומושכים לגובה 30,000 רגל שם, כשהם פונים מערבה, הם מתארגנים לטיסת מבנה חזרה הביתה.

הכור מבעד לתצוגה העלית של מטוס הנץ

מסכם רליק:

"ברגע שהפצצות השתחררו, הרגשתי את מכת ההדיפה על הכנפיים. הייתי צריך לדאוג להסתלק משם הכי מהר שאפשר. זה היתרון של פצצות 'טיפשות', אתה לא צריך לנהג אותן. רק למצוא את המבנה שלך, להגן על בן-הזוג, אחר-כך על הרביעייה ולהתחיל לחפש אם יש מישהו שרודף אחריך".

הטיסה חזרה בוצעה כאשר המטוסים הישראלים טסים את תוך השמש. בנוסף על כך שפעולה זו מקשה על טייסי האויב ברדיפה ובזיהוי המטוסים, הרי שהיא פוגעת גם ביכולתם של טילי אויר-אויר בנעילה על המטרה.

זה הזמן להתפקד. רז קורא לטייסים לדווח על מצבם אך 'אשכול 4' אינו מגיב. 'אשכול 4', היה אות הקריאה של המטוס האחרון לתקוף את הכור – המטוס בו טס אילן רמון?, המטוס בעל סיכויי ההיפגעות הגבוהים ביותר. אילן היה הטייס הצעיר בחבורה וזו הייתה התקיפה המבצעית הראשונה בה השתתף. רז קרא בקשר שנית – אשכול 4 – אתה בסדר? לפתע נשמע קולו של אילן: "בסדר, בסדר – יצאתי בסדר". רמון היה שקוע בתמרוני התחמקות וכן לא עלה בקשר...

אמיר נחומי, מפקד טייסת 'אבירי הצפון' ומוביל המבנה השני מספר:

"כאשר מבנה של ארבעה מטוסים תוקף את המטרה – המטוס הראשון גורם לאויב להביט מעלה, במטוס השני הם יודעים שמשהו לא בסדר, על המטוס השלישי הם מכוונים ובמטוס הרביעי הם פוגעים. כאשר אילן לא ענה בקשר – התחלתי לחפש על הקרקע את פטריית העשן המציינת את פגיעת המטוס בקרקע. את הסרט הזה חווינו כבר כמה פעמים במלחמת יום כיפור".

זה היה הזמן לדווח על הצלחת המבצע לחפ"ק:
- 'פחמן' מ'איזמל 1'. 'איזמל' ו'אשכול' צ'ארלי כולם – שידר זאב רז? לאביאם סלע?. צ'ארלי הייתה מילת הקוד להצלחה מלאה.

סלע סרב להאמין:
- האם כולכם צ'ארלי?
- חיובי, כולם צ'ארלי, חיובי!

בהמשך הטיסה תחקר רז את נחומי:
- 'אשכול 1' מ'איזמל 1' – איך התוצאות?
- בסדר גמור מלבד כמה Undershoot.

סלע היה סקרן:
- 'איזמל 1' מ'פחמן' – תוצאות טובות?
- חיובי! המטרה הושמדה כנראה כמתוכנן.
- נפגעים?
- אולי כמה שריטות נ"מ על הפח...
- הביתה בהצלחה...

סלע חתם את הדיווח, והמטוסים נסקו לגובה 42,000 רגל ובמהירות 600 קשר, בדרכם חזרה אל בסיס עציון? .

סרטי תע"ל (תצוגה עילית) המציגים את התקיפה (צילום: חיל האוויר)

"בדרך חזרה טסנו הכי גבוה לניצולת דלק הכי טובה" מתאר עברי "המכ"מים כמובן ראו אותנו לאורך כל הדרך. היינו צריכים לטוס מחוץ לטווח היירוט של שדות התעופה שבדרך, ושהמטוסים המלווים ייכנסו לקרבות אוויר אם יהיה ניסיון יירוט". "היה איום אחד לא רציני" ממשיך עברי "מטוס עיראקי התרומם אבל לא התקרב. הבעיה הייתה בירדן. המלך חוסיין, שהיה בשיט באזור עקבה, ראה את המטוסים יוצאים מבסיס עציון? וטסים לכיוון סעודיה. הוא צלצל לאן שצלצל ואמר לו שלא רואים שום דבר. זה נכון. על המכ"ם לא ראו שום דבר. מדובר בטיסה של שעה וחצי בשקט עד התקיפה ועוד פחות משעה וחצי בחזרה. עד שהדברים עוברים ממדינה למדינה לוקח זמן וקשה לקשר בין המטוסים שראה המלך ובין אלו שתקפו את הכור. אולי המטוסים ההם כבר חזרו לבסיס? עובר זמן עד שאפשר להרכיב תמונה שלמה."

מספר שמאי גולן?:

"כששמענו את זה (דיווח לפיו חוסיין מלך ירדן ראה את המטוסים, ודיווח על כך למוצב השליטה הירדני) רפול הסתכל עליי ושאל אותי 'מה עושים?' במצב נורמלי, היינו חוזרים וטסים שוב שבועיים מאוחר יותר, אבל באותו זמן הבנו שאי-אפשר לעשות את זה כי יותר מדי אנשים ידעו על העניין. רפול שאל אותי "האם אנחנו נדע כשהעיראקים ילחצו על הכפתור האדום שיזניק מטוסים ויפעיל את סוללות הקרקע-אוויר?". כשעניתי לו שכן, אז הוחלט שממשיכים".

"רק לפני הנחיתה לקחתי את המיקרופון ואמרתי לטייסים 'תיזהרו בנחיתה'" מספר עברי "אחרי משימה כזאת יש התפרקות. אתה עובד קשה מאד לבצע את המשימה ובסוף מזלזלים. רציתי להבהיר להם שהמשימה לא נגמרה ושלא יעשו לי ביזיונות".

שנה לאחר התקיפה, נאספו משתתפי התקיפה למפגש משותף על מנת לציין את יום השנה לתקיפה בעיראק. יפתח ספקטור? אשר החטיא את המטרה, הביא עמו בקבוק שמפנייה עליו רשם:"תקיפה זו מוכיחה שגם שבע שמיניות הן 100%..."

מידע שנאסף בעקבות מלחמת המפרץ ב-1991 הוכיח לעולם עד כמה מתקדמת הייתה תוכנית הגרעין של עיראק. כעבור שנים ספורות, יזם אג"מ, באמצעות יעקב עמידרור?, מחקר רטרוספקטיבי אודות תוכנית הגרעין העיראקית לאור הממצאים המודיעיניים החדשים. מחקרו של עמידרור הצדיק באופן גורף את מסקנות זרועות המודיעין, והצדיק את הצורך בתקיפת תוכנית הגרעין של עיראק.

מתחם הכור כפי שצולם בשנת 1991 (צילום: IAEA)

לאחר המבצע

עם היוודע דבר התקיפה נמתחה על המבצע ביקורת חריפה, בישראל ומחוצה לה. הפעולה גונתה על ידי כמעט כל ממשלות העולם, ובהן ממשלת ארצות הברית, שטענה כי ההתקפה פוגעת בסיכויי השלום במזרח התיכון. זעמה של ארצות הברית הרשמית (מזכיר הממשלה, אריה נאור, מספר כי יצא לפגישה עם גורם רשמי אמריקאי שאמר לו "אני צריך לנזוף בך אז ראה עצמך כנזוף". עם זאת האמריקאים לא הביעו צער או גינו את התקיפה על הכור עצמו) נבע מכך שהתקיפה לא תואמה מראש עם ארצות הברית ונעשה בה שימוש בציוד צבאי אמריקאי. שבועיים לאחר התקיפה אישרה מליאת האומות המאוחדות ומועצת הביטחון החלטת גינוי חריפה ביותר נגד ישראל. בניגוד לעמדתה הידידותית בדרך כלל, תמכה ארצות הברית (באישורו של הנשיא רונלד רייגן) בהחלטה. המבצע אף הביא להקפאה זמנית של משלוחי ציוד צבאי אמריקאי לישראל. מנגד, ביקש חיל האוויר האמריקני ללמוד את פרטי התקיפה ובמשך שבועות ארוכים התקשו מומחיו להאמין כי טיסת התקיפה בוצעה ללא תדלוק אווירי...

רבים בשמאל בישראל ייחסו את עיתוי התקיפה למועד הבחירות לכנסת העשירית, שלושה שבועות לאחר מכן.

תחילה הוחלט שלא ליטול אחריות על התקיפה, מחשש לתגובה עיראקית כנגד ישראל, ולנצל את העובדה שחודשים אחדים קודם לכן ניסו האיראנים לתקוף את הכור ללא הצלחה, במסגרת מלחמתם עם עיראק, אולם למחרת, בעקבות דיווח ברדיו ירדן, כי חיל האוויר הישראלי תקף את הכור הגרעיני בעיראק - מחליטה ממשלת ישראל לקחת אחריות על התקיפה ולפרסם הודעה רשמית בנושא, וכך ב-8 ביוני, בשעה 12:18 מסר דובר צה"ל:

להלן נוסח החלטת ממשלת ישראל על הפעולה לתקיפת הכור בעיראק.

ביום א' ה-7 ביוני 1981, יצא חיל האוויר הישראלי לתקוף את הכור האטומי "אוסיראק", אשר ליד בגדאד. טייסינו מילאו את משימתם בשלמותה. הכור נהרס כליל. כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם.

הממשלה מוצא לחובתה להסביר לדעת הקהל הנאורה, על שום מה החליטה על המבצע המיוחד הזה. זמן רב אנו עוקבים, בדאגה עמוקה, אחרי הקמת הכור האטומי "אוסיראק", ממקורות אשר מהימנותם אינה מוטלת בשום ספק, למדנו כי הוא נועד, על אף ההסוואה, לייצר פצצות אטומיות. המטרה לפצצות אלה הייתה ישראל, על כך הודיע במפורש שליטה האכזרי של עיראק, לאחר שהאיראנים פגעו בשעתם, במידה קלה בכור, סאדאם חוסיין ציין כי לשווא ניסו האיראנים לתקוף את הכור, מאחר שהוא מוקם נגד ישראל בלבד.

הפצצות האטומיות אשר כור זה היה מסוגל לייצר, אם מאורניום מעושר ואם מפלוטוניום, היו מסוג זה של הפצצה שהוטלה על הירושימה. כך הלכה ונוצרה סכנה קיומית לעם ישראל.

ושוב ממקורות המהימנים ביותר, נמסרו לנו שני תאריכים להשלמת הכור ולהפעלתו. הראשון, ראשית יולי 1981, השני ראשית ספטמבר 1981. במילים אחרות, בעוד זמן קצר היה הכור העיראקי מופעל. בתנאים כאלה לא הייתה יכולה שום ממשלה בישראל להחליט על הפצצה הכור, פתיחתו הייתה גורמת לגל אדיר של רדיואקטיביות קטלנית לעבר העיר בגדאד, ורבבות תושבים חפים מפשע היו נפגעים.

היינו נאלצים אפוא להתבונן מתוך פאסיביות בתהליך ייצור הפצצות האטומיות בעיראק, אשר רודנו לא היה מהסס כלל להחילן על ערי ישראל ועל ריכוזי אוכלוסייתה.

התכנון היה מדויק. המבצע נקבע ליום א' מתוך ההנחה כי 100 עד 150 המומחים הזרים שהיו פעילים בכור לא יימצאו בו ביום המנוחה הנוצרי. הנחה זו הוכחה כנכונה, שום מומחה זר לא נפגע. שתי ממשלות אירופיות סייעו בידי הרודן העיראקי, תמורת נפט, בייצור נשק אטומי. אנו שבים וקוראים להן לחדול ממעשה נורא, אנטי אנושי זה.

אנחנו בשום תנאי לא נרשה לאויב לפתח נגד עמנו נשק להשמדה המונית, נגן על אזרחי ישראל, ובעוד מועד, בכל האמצעים העומדים לרשותנו.

תקיפת הכור זכתה גם לביקורת האופוזיציה, אשר טענה כי ראש הממשלה מנחם בגין? ניצל את התקיפה על מנת לזכות באהדת הציבור ולמנף את זו לניצחון בבחירות לכנסת. בנושא זה בלטה התבטאותו של ראש מטה ההסברה של המערך אותה עת - חיים הרצוג:

"יש משהו מוזר מאוד במועד שנבחר (להפצצה)... אפשר היה לבצע את הפעולה לפני חמישה חודשים, ואפשר היה לחכות לממשלה חדשה, ולפגוע בכור לאחר הבחירות. כי לפי כל הדעות, הכור לא היה עתיד להיות 'חם' לפני ספטמבר הקרוב."

בעקבות הביקורת הפנימית בישראל הגיב בגין בכעס, וטען כי הוא לא היה מסכן אנשים במוות ובשבי למען שיקולי בחירות. בתגובתו לביקורת מצד ממשלת ארצות הברית, אמר בגין כי ההחלטה על עיתוי התקיפה נפלה לאור התקדמות הכור לעבר הפעלה מעשית, כך שאילולא הושמד באותו עיתוי, תוך זמן קצר הייתה פגיעה בו כרוכה ביצירת ענן של נשורת גרעינית שהייתה פוגעת בילדי בגדד.

תגובת מנחם בגין על ההאשמות כי התקיפה נועדה לשמש לצרכיו הפוליטיים

הטייסים שהשתתפו במבצע

  • מבנה 'איזמל' - טייסת הסילון הראשונה?
    • סגן-אלוף? זאב רז?, מפקד הטייסת ומוביל כוח התקיפה. לאחר המבצע הוענק לו ציון לשבח - ראש המטה הכללי?, על הובלת המבצע והצלחתו.
    • סרן? עמוס ידלין?, סגנו של זאב רז? ומס' 2 במבנה. לימים נספח צה"ל בוושינגטון וראש אמ"ן
    • רב-סרן? דובי יפה?
    • רב-סרן? חגי כץ? בתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כרמ"ח אמל"ח בחיל האוויר
  • מבנה 'אשכול' - טייסת 'אבירי הצפון'
    • סא"ל אמיר נחומי, מפקד הטייסת ומוביל המבנה השני. בתפקידו האחרון בצה"ל היה ראש להק אוויר. בעל עיטור המופת? ממלחמת יום הכיפורים?, ומאלופי ההפלות של חיל-האוויר. במשך שנים רבות כונה "הצייר" בפרסומים אודות התקיפה, בשל תחביבו. במהלך הימים צייר שמונה ציורים של תקיפת הכור, והעניק אותם למשתתפי התקיפה.
    • אלוף-משנה? יפתח ספקטור?, מפקד בסיס רמת דוד?. דרש להיות טייס מן המניין בתקיפה ונכנס לרשימת הטייסים רק לאחר התערבות אישית של הרמטכ"ל רפאל איתן. היחיד שהחטיא את המטרה.
    • סרן? ישראל (רליק) שפיר. בתפקידו האחרון בצה"ל היה מפקד בסיס תל נוף?
    • סרן? אילן רמון?, צעיר התוקפים, קצין הניווט של טייסת 'אבירי הצפון'. לימים היה האסטרונאוט הישראלי הראשון ונהרג באסון מעבורת החלל קולומביה