‪...‬טוען
 

שלמה שמיר

שלמה שמיר, ששם משפחתו המקורי היה רבינוביץ', נולד ברוסיה בשנת 1915.

בשנת 1925 עלה לארץ ישראל ובשנת 1929 התגייס לארגון "ההגנה", שם שירת כאלחוטן במחלקת הקשר, ולאחר מכן כמ"פ בפלוגות השדה (פו"ש) ובחי"ש בירושלים. כשהיה בן 25 הפך לאחד מבכירי ה"הגנה" יחד עם יצחק שדה.

בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט פיקד על פעולות גמול של ה"הגנה" בכפרים הערביים. כן השתתף בעלייה לחניתה, עסק בייצור והעברת נשק ליישובים ברחבי הארץ ובהבאת מעפילים לארץ ישראל.

באפריל 1940 סיים את קורס הטיס האזרחי של חברת 'אווירון' שנערך בשדה התעופה לוד ובאותה שנה התנדב לצבא הבריטי.
שלמה שמיר נמנה על בוגרי קורס הקצינים הראשון של מגויסי היישוב היהודי בצבא הבריטי, שימש בתפקידי פיקוד שונים בארץ ובצפון אפריקה ומונה בשנת 1944 על-ידי מנהיגות הישוב למפקד הבריגדה היהודית מטעם ה"הגנה".
בשנת 1946 השתחרר בדרגת מייג'ור, ונשלח מטעם ה"הגנה" לארצות הברית, להחליף את יעקב דורי בראש המשלחת הרכש של ה"הגנה". בתקופה זו עסק ברכש ציוד צבאי, מטוסים, מכונות לייצור נשק ושכנוע קצינים אמריקאים לבוא ולסייע לארגון "ההגנה" להפוך לצבא סדיר.
בפברואר 1948 קרא לו בן-גוריון לחזור לארץ לשם הקמת חטיבה משוריינת שתפרוץ את הדרך לירושלים. הוא הביא עימו את הקולונל דוד מרכוס, שנתמנה כאלוף בצה"ל.
ביוני 1948 הקים את 'חטיבה 7' והתמנה למפקדה הראשון. שלמה שמיר פיקד על קרבות בחזית ירושלים, בקרב על לטרון (שהסתיים במפלה), וניהל את סלילת דרך בורמה.
באוגוסט 1948 התמנה לראש המחלקה לתפקידי מטה (מת"מ) שקבעה את שמות הדרגות של צה"ל (סגן, סרן, רב-סרן וסגן-אלוף) ואת צורתן. המחלקה גם קבעה את כל תקני צה"ל, הקימה יחידות חדשות וקבעה כמה חיילים ישרתו בכל כיתה, מחלקה, פלוגה וגדוד, ומה יהיה הנשק התקני שיפעילו.
באוקטובר 1948 הקים את "אגף הפיקוח הכללי" שנועד לבדוק את יעילות יחידות הצבא, ניצול כח-אדם ודרכי התייעלות וחיסכון.
בסוף נובמבר 1948 התמנה כמפקד חזית המרכז.
ב-16 במאי 1949 מונה לתפקיד מפקד חיל הים, בתקופתו פיקודו התגבש והתעצם החיל, נקבעו מסגרות ארגוניות ותוכנן רכש של כלי שיט שבמסגרתו הגיעו פריגטות וספינות טורפדו.

בחיל האוויר

ב-14 בדצמבר 1950 מונה למפקד חיל האוויר כמחליפו של אלוף אהרון רמז שהתפטר מתפקידו. קציני החיל הבכירים חששו ממינוי זה של מפקד שבא מחוץ לחיל וחלקם הגישו את התפטרותם. שמיר קיבל את כל ההתפטרויות, חוץ מאת התפטרותו של דן טולקובסקי. שמיר קידם את טולקובסקי ואף מינה אותו ל"מפקח הכללי" של חיל האוויר.

תקופתו של שלמה שמיר התאפיינה בתמורות רבות:

  • מטה חיל האוויר עבר מיפו אל רמלה
  • הוקם מערך ההגנה האווירית
  • נרכשו והוצבו מכשירי מכ"מ ברחבי הארץ
  • נרכשו מאמני טיסה מסוג "לינק" שהוצבו בבית הספר לטיסה בשדה סירקין
  • בסיס חצור הועבר לידי חיל האוויר, ונקלטו בו חלק מהיחידות ששכנו בבסיס עקרון.
  • הורחבו בסיסים אחרים והוכשרו מנחתי חירום ברחבי המדינה
  • נרכשו מטוסים ובהם: מטוסי מוסקיטו (מצרפת), מטוסי ספיטפייר ומטוסי מוסטנג.


כמפקד החיל סייר שלמה שמיר עם פמליתו בבסיסים ובדק את הצרכים של היחידות השונות. הוא מיסד את יחסי הגומלין ואת סידרי העבודה בין מטה חיל האוויר והמטה הכללי.

באוגוסט 1951 העביר את הפיקוד על חיל האוויר לאלוף חיים לסקוב לאחר שחלה עקב אפיסת כוחות, פרש מצה"ל ונשלח אל איטליה להחלמה.

קריירה אזרחית

בשנת 1952 הקים שלמה שמיר את חברת "פוספטים בנגב", וניהל אותה עד שנת 1963. באותה תקופה שימש גם כדירקטוריון בחברות "מקורות נפט" ו"דשנים".
בשנים 1964-1967 עמד בראש מנהל מקרקעי ישראל.
לאחר מכן ניהל את חברת הגז "פזגז" ואת המועצה לתעופה אזרחית (כיום רשות התעופה האזרחית).

שמיר ניהל את קלוב התעופה לישראל ויצג אותו בפדרציה האוירונאוטית הבינלאומית (FAI).
שימש כדירקטור במועצת המנהלים של התעשייה אווירית לישראל והיה סגן יושב הראש של ארגון האווירונאוטיקה העולמי.

בהיותו בן 55 השלים שמיר בחינות בגרות וסיים תואר שני במדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, וכן למד מנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד.

ב-19 במאי 2009 נפטר האלוף (מיל') שלמה שמיר. בן 94 היה במותו.

האלוף שלמה שמיר יזכר כאדם חביב צנוע ונעים הליכות שסייע רבות לצוות האתר במחקר תולדות מטוס הקטלינה של חיל האוויר שנרכש בימי כהונתו. יהי זכרו ברוך!

מקורות:

Menu

This is just a sample menu - edit it


arrow Home Page
arrow Last changes
arrow Forums
arrow FAQS
arrow ...