‪...‬טוען
 

מאיר (פישר) שפר

מאיר שפר נולד, בשנת 1922, כמיקולש פישר למשפחה חרדית בעיירה הוקליווה שבהרי הקרפטים שבצ'כיה (בהמשך הונגריה וכיום בתחומה של אוקראינה).

אביו השען לימד אותו את רזי המקצוע וכך, כאשר נשלח במלחמת העולם השנייה לעבודות כפייה במכרה פחם, תיקן למפקח את שעונו וזכה בתפקיד נוח יותר.

בראיון לבטאון חיל האוויר סיפר:

למרות שהייתי תלמיד מצטיין, סרב אבי לאפשר לי לימודים גבוהים. היינו מאוד דתיים והוא פחד שהלימודים ירחיקו אותי מהדת, אבל בעיקר רצה שאלמד את מקצוע השענות. תמיד טען שמקצוע זה עשוי יום אחד להציל את חיי. הוא לא ידע עד כמה צדק... בגיל שלוש עשרה התחלתי ללמוד מאבי את מקצוע השענות.


"כשגייסו אותי הייתי בבודפשט, בחור עובד, עצמאי. הועברנו, גדוד של יהודים מגויסים, לעיירה "וורפולוטה" לעבודה במכרה פחם. עבדנו שם קשה מאוד, בעומק מאה מטרים מתחת לאדמה, עבודה שהייתה גם מסוכנת מאוד, מחשש המפולות והמחנק. מרגע שהגעתי לשם חיפשתי כיצד לצאת. יום אחד ניגשתי לאחראי, שהיה מאוד אנטישמי, וכששאלתי אותו מה השעה הוא ענה לי ששעונו לא מדייק. זו הייתה בדיוק ההזדמנות לה חיכיתי. מייד אמרתי לו שאני שען במקצועי והצעתי לתקן את שעונו. עוד באותו הערב התארחתי בביתו לארוחה גדולה, ולאחריה תיקנתי את שעונו ואת שעוני כל השכנים, שניצלו את הגעתו הנדירה של שען לאזור. יום לאחר מכן העביר אותי האחראי למקום עבודה טוב יותר. הנבואה של אבי כבר החלה להתגשם."

"הפעם השנייה שנזדמן לי להציל את עצמי בעזרת מקצוע השענות הגיעה כאשר נענו עם הגדוד מפולין לכיוון אוסטרו-הונגריה. ראש הקבוצה שפיקח עלינו היה הונגרי ובדרך החליט להעביר את הגדוד דרך עיירת הולדתו. לפני שנכנסנו לעיירה תדרך אותנו בסיפור הכיסוי שלנו - "הסיפור הוא כזה", אמר, "אנחנו חיילים הונגרים שחוזרים מהחזית, לאחר שהוחלפנו על ידי גדוד אחר, את הנשק השארנו למחליפים שלנו". את השפה ידענו כך שלא הייתה אמורה להיות כל בעיה. התפזרנו בעיירה וחברי הטוב מיקי ואני דפקנו על דלת אחד מבתי האיכרים. סיפרנו את הסיפור לאשת האיכר שפתחה לו את הדלת והיא הסכימה לשכן אותנו באורווה ללילה. כאשר הגיע בעלה הביתה בערב סיפרה לו עלינו והוא נזף בה על שהעזה לשכן חיילים הונגרים באורווה. מיד הוכנסו לבית וקיבלנו אוכל. שוב סיפרתי שאני שען, ושוב התחיל אותו סיפור - תיקנתי את השעונים שלהם ושל כל השכנים. שלושה ימים ישבתי ורק תיקנתי שעונים. בצהרי היום השלישי חזרה האישה מהכפר וסיפרה לבעלה ששמעה כי שפיצר - הוא היה האחראי שלנו - חזר לכפר ועימו קבוצת יהודים. אני ישבתי ותיקנתי שעונים וכששמעתי זאת החלו ידיי לרעוד, אבל התאפקתי כדי לא להגיב ובכך להסגיר את עצמי. בחמש בבוקר דפקו בדלת אנשי ה- S.S ההונגרי, שהיו דרך אגב לא פחות נבלות מהגרמנים ודרשו לדעת אם יש בבית יהודים. בעל הבית ענה שכן ופתח את הדלת. שני בריונים נכנסו, תפסו אותי ואת חברי והחלו לבעוט ולהכות בנו מכות נמרצות ואחר כך לקחו אותנו למקום ריכוז יהודים בעיירה. לפני שהלכתי עוד הספקתי להושיט את ידי לבעל הבית ולהודות לו על האירוח. אני זוכר שחשבתי אז שזה הסוף שלי. כשחיכינו באורווה הגדולה בעיירה, שם ריכזו את כל היהודים, נפתחה פתאום הדלת ובעל הבית נכנס ובסתר הגניב לי סל מלא אוכל. בינתיים כבר אימצתי את הרעיון וכך לאורך הדרך בכל מקום שאליו הגענו ניסיתי לתקן שעונים בתמורה למזון.


בהמשך המלחמה, סופח ליחידה הונגרית שלחמה בצבא האדום, ואולץ לצעוד לפני חייליה על מנת לפלס להם דרך בשדה מוקשים ובסתיו 1944 נשלח לעבוד במחצבה שליד שופרון, בגבול הונגריה-אוסטריה, משם הועבר אל מחנה הריכוז מטהאוזן.

לקראת סופה של המלחמה, השתתף במסע מוות אל מחנה גינזקירכן. במהלך מצעד המוות ירה איש אס-אס בראשו של יהודי שנאחז בכל כוחו במאיר, ורק בנס לא נהרג גם הוא.

מיקולש פישר איבד בשואה את אמו, שתי אחיותיו, אחיינית בת שנתיים וחצי וסבתא בת 83. עם השחרור בידי האמריקאים, נודע לו כי אחיו שמואל הציל ממוות את אביו באושוויץ, כשציין באוזני מנגלה כי האב הוא שען.

בחיל האוויר

בשנת 1948 גייס ארגון ה'הגנה' באירופה 22 מתנדבים, צעירים ששרדו את השואה, לקורס להכשרת טייסים שהתקיים בבסיס חיל האוויר הצ'כי באולומוץ'. בשל התערערות היחסים עם צ'כיה, על רקע עליית הקומוניזם, הופסק הקורס טרם זמנו ו-15 ממשתתפי הקורס, עלו ארצה בה המשיכו את הכשרתם כטייסים במסגרת חיל האוויר.

מיקולש פישר עלה ארצה, כאמור, בפברואר 1949, וצורף לקורס טייס מס' 2 של חיל האוויר, אותו סיים בהצלחה באוגוסט 1950.

שפר טס בחיל האוויר על מגוון של מטוסי קרב ותובלה, אך זכור לדורות של לוחמי צוות-אוויר בעיקר כמי שעסק במשך שנים רבות בהכשרתם של חניכי קורסי הטייס הראשונים בבית הספר לטיסה.

Image
1 - מאיר שפר (מדריך ראשי בבית הספר לטיס). 2 - אריה בן-אור ז"ל. 3 - אדי 4 - דן חולון. 5 - יוסף אדטו ז"ל. 6 - אמנון פרידמן. 7 - דוד 8 - בוקר 9 - דני (פינקלשטיין) שוהם ז"ל. 10 - איתן (מקוגון) גונן (צילום: באדיבות נדב מן, ביתמונה)


במהלך שירותו בבית הספר לטיסה של חיל האוויר פגש את חנה, מדריכת מאמן טיסה - Link, ונשא אותה לאשה. בהמשך שירותו שימש כמדריך הראשי של בית הספר לטיסה והדריך, בין השאר, גם את עמוס לפידות, לימים מפקד חיל האוויר.
בשנת 1962 מונה למפקד שדה דב הוז, ובמלחמת ששת הימים הקים בשדה התעופה אל-עריש, שנכבש מידי המצרים, תשתית לנחיתת מטוסי תובלה ומאוחר יותר אף פיקד על השדה. בשנת 1968 השתחרר מצה"ל, בדרגת סגן-אלוף ויצא אל סינגפור על מנת להקים בה בית ספר לטיסה.

Image
מאיר שפר בסמוך למטוס פילטוס טורבו פורטר

לאחר שחזר ארצה, הצטרף כטייס לחברת ארקיע וטס בה עד לשנת 1973. לאחר מכן שימש בתפקידי הדרכה ומבצעים בחברה, וכתב את נהליה.
בשנת 2010 יצא יחד עם הוגו מרום, חברו לקורס הטייס באולומיץ', לביקור בפראג, שם קיבלו עיטור מהממשלה הצ'כית.

ב-21 במאי 2012 נפטר מאיר שפר. בן 90 היה במותו.

ביום הלוויה, בין מוקירי זכרו, נכח גם הנספח האווירי הצ'כי שהגיע לחלוק למאיר שפר כבוד אחרון.

יהה זכרו ברוך.

מקורות

Menu

This is just a sample menu - edit it


arrow Home Page
arrow Last changes
arrow Forums
arrow FAQS
arrow ...