‪...‬טוען
 

יעקב מורגן

מאת: יהודה הראל
מתוך הספר צלש - עשרים שנות גבורה בישראל

רב סרן יעקב מורגן - טייס ללא הגה


מימי ילדותו נמשך יעקב מורגן לים. הוא נולד בשנת 1934׳ בחיפה.

למד בבית הספר הריאלי והיה משתתף נלהב בחוגי הימיה של "הפועל". עתידו נראה לו ברור ודרכו סלולה: הימה.

בהיותו בכתה השמינית של בית הספר התיכון, הגיעו נציגי מחלקת הגיוס של חיל האוויר הישראלי. הם ניסו לשכנע את בוגרי המוסד לעבור מבחני כושר לקורס טייס, ולנסות את כוחם כטייסים בחיל האוויר. התועמלנים של חיל האוויר הצליחו להציג את דבריהם בצורה מוצלחת כל כך. עד שיעקב מורגן ראה לעצמו אתגר להתייצב למבחנים ולהווכח אם הוא מסוגל לעמוד בהם. זה היה בשנת 1951, ויעקב מורגן עמד במבחן. הוא נתקבל לקורס טיס.

אחרי קבלת הכנפיים טס יעקב מורגן על מטוסי קרב מסוג "ספיטפייר", אחר כך עבר לטייסת של "מוסטאנגים". בשנת 1954 נכנס חיל האוויר הישראלי לעידן הסילון ויעקב מורגן נעשה טייס של "מטאור", מטוס הסילון הקרבי הראשון של צה"ל.

בשנת 1955 היה יעקב מורגן בין ששת הטייסים הישראליים הראשונים שעברו את מהירות הקול. הוא טס לצרפת, השתלם בהטסת "מיסטרים" ועד מבצע 'קדש' היה עסוק בהעברת המטוסים החדשים, "אורגנים" ו"מיסטרים" מצרפת לישראל.

בזמן מבצע 'קדש' בשנת 1956 טס יעקב מורגן על "מיסטר", אך לא זכה לראות אפילו "מיג" אחד בשמים, וממילא אין לו מה לספר על עלילות קרב באותה תקופה. עיקר פועלו בימי מבצע 'קדש' היה בהגשת סיוע לכוחות הקרקע, בין השאר השתתף גם בגיחות שנועדו לסייע למלחמת הצנחנים במעבר המיטלה.

אחרי שנת 1956 מלא יעקב מורגן תפקידים שוגים בחיל האוויר. ובחודש מרץ 1959 השתחרר משרותו הצבאי.

כיום יעקב מורגן הינו קברניט בחברת אל על, נשוי למי שהייתה חיילת בבסיס חיל האוויר ואב לשנים — בן ובת.

עד כאן, בקצרה, תולדות חייו של גיבור הפרשה האחד — הטייס. הגיבור האחר של הפרשה — הינו המטוס.

מטוס הפוגה לא נועד למטרות לחימה. תפקידו לשמש מטוס הדרכה ללימוד טיס, מן השלבים הראשונים ועד לאימון המתקדם ואפילו לאימון המבצעי. במסגרת האמון המבצעי המתקדם, נהוג בחיל האוויר הישראלי, וגם בחיילות האויר של אירופה, בהם מקובל הפוגה כמטוס הדרכה, לחמש אותו, כדי לאמן את פרחי הטיס בירי ובריקוט, כך שלמטרת אימונים נהפך הפוגה למטוס קרב של ממש.

היות והפוגה מורכב בתעשייה אווירית לישראל, ונמצא בידינו מלאי של מטוסים כאלה, הוחלט בחיל האוויר הישראלי לנצל את המטוס גם למטרות מבצעיות של ממש, אם וכאשר תהיה מלחמה. מנסיון הטייסים של חיל האוויר התברר חיש מהר, שהפוגה יכול להשיג תוצאות משכנעות כנגד מטרות על הקרקע, ובמיוחד נגד שריון ומוצבי ארטילריה. מהירותו הקטנה יחסית, המהווה מגרעת לגבי קרבות אוויר, נחשבת למעלה לגבי מטרות קרקע. הפוגה מאפשר ביתר קלות לזהות מטרות ולתמרן במקומות בהם קיימים מכשולי טבע. לא יפלא, איפוא, שהפוגות של חיל האוויר בצעו גדולות במלחמתם נגד מטרות קרקע בהרי ירושלים, ביהודה ובשומרון.

ביום שני, ה-5 ביוני 1967, בשעות הבוקר המוקדמות התקיימה הגיחה הקרבית הראשונה של טייסת הפוגות הישראליות. המטרה היתה סוללות תותחים מצריים בגיזרת רפיח. כוח הארטילריה המצרי בגיזרה זו כלל כח של יותר מחטיבה שלמה. הסוללות היו מוסוות היטב, וארבעת הפוגות שהגיעו למקום נאלצו להסתובב מעל למטרה דקות ארוכות כדי לזהות את העמדות. רב-סרן יעקב מורגן, שפקד על הרביעיה, ניסה לגלות את מטרותיו בעזרת רשפי האש של התותחים, אך התותחנים המצרים ידעו כנראה שרשפים אלה עלולים לגלותם, לכן הזדרזו להפסיק כל אש בהיות המטוסים הישראליים מעליהם. רק תותחי הנ"מ לא חדלו להמטיר אש עזה על רביעית הפוגות שחגה מעל, אך היתה זו אש בלתי יעילה. כאשר גילה רב-סרן מורגן את מטרותיו, צלל אליהן והחל לרקט את העמדות של התותחים המצריים. אחריו צללו שאר המטוסים, וכתוצאה מן הריקוט היעיל של הרביעייה, כמעט שלא נורתה אש ארטילרית על כוחות השריוו והזחלים הישראליים שפרצו בגיזרה זו.

דקות ספורות אחרי שחזר לבסיסו, יצא יעקב מורגן לגיחה שנייה. הפעם לא ניחנה לו מטרה מוגדרת, והוא שוגר לגיזרת אל-עריש לחפש מטרות על הכביש הראשי רפיח־קנטרה. גם כאז נתקלה רביעיית הפוגות באש אנטי-אווירית חזקה, אד כל המטוסים יצאו ממנה בשלום, מבלי שנפגעו כלל. בגיחה זו תקף יעקב מורגן רכבת צבאית מצרית, שהיתה בדרכה מערבית לאל-עריש. הייתה זו רכבת הטעונה בדלק, והרקטות פוצצו את קרונות הדלק ואש אדירה התרוממה אל על.

גיחתו השלישית של יעקב מורגן נעשתה כבר בשעה עשר וחצי בבוקר. ארבעת הפוגות בפיקודו יצאו לתקוף טנקים מצריים בין רפיח ואל-עריש. היות ובאותה שעה נמצאו כבר כוחות ישראליים בסביבה, ניסה רב-סרן מורגן ליצור קשר אלחוטי בינו לבין כוחות הקרקע, כדי לזהות את המטרות ולהבטיח שלא ירקט טנקים ישראליים. היה בכך צורך חיוני ביותר, כי הטנקים המצריים שניצבו בגיזרה זו היו בחלקם "סנטוריונים", ודמו לחלק מן הטנקים הישראליים שפעלו בשטח. אך הקשר האלחוטי לא נוצר. מסתבר שקצין הקשר, שהיה צריך לקיימו, נפגע על הקרקע. רב-סרן מורגן החליט לתקוף את הטנקים רק לאחר שיזוהו מעל לכל ספק. הוא חג פעם או פעמיים מעל למטרותיו המיועדות, ורק אז, לאחר שיצר קשר אלחוטי עם פיקוד דרום, הסתבר לו שאלה אמנם "סנטוריונים" מצריים, אך כוחותינו כבר שטפו אותם ואפילו הפעילו חלק מהם.

אז יצא רב-סרן מורגן בראש רביעייתו לצוד מטרות הדשות. המטוסים נעו מערבה, הגיעו עד למתחמי הג'יראדי, ושם הבחינו בשיירה של תותחים נגררים. רב-סרן מורגן מספר: "חגתי פעמיים מעל השיירה והייתי בטוח שאלה תותחים מצריים. לא נתקלתי בשום אש אנטי-אווירית. נכנסתי למצב של צלילה. התקדמתי בלפי מטה במהירות הבזק והפעלתי את הרקטות. הגיעה השעה לייצב את המטוס ולהתרומם, והנה הרגשתי חוסר תגובה מהגה הגובה, וחוסר אפשרות להוציא את המטוס מצלילה."

מסתבר, שאחד מנהגי המשאיות המצריות, שגררו את התותחים מתחת, הספיק לירות כדור אחד בודד מרובה פשוט, לעבר מטוסו של יעקב מורגן. והמטוס, שבמשך כל שעות הבוקר של אותו יום שימש כמטרה לעשרות תותחים אנטי-אוויריים מצריים ויצא מהם ללא שריטה, נפגע הפעם בכדור הבודד. הכדור חדר סמוך לזנב, פגע במערכת התמסורת של ההגה, ניתז החוצה ויצא מן המטוס. זאת פגיעה כמעט בלתי הגיונית, אך במלחמה מתגלים תדיר דברים שאינם קרובים כלל להגיון.

"התגובה הראשונה שלי היתה פחד", מספר רב-סרן יעקב מורגן בגלוי לב, "רציתי לצעוק למראה האדמה המתקרבת במהירות נוראה. אך כעבור חצי שנייה התעוררו חושי. ואז ניסיתי להפעיל את מקזז הגובה, ולשמחתי הרגשתי שהוא פועל."

מקזז הגובה הוא לוח קטן, המורכב על משטח ההגה ונועד לשחרר ממנו לחצי אוויר שונים בשעת הטיסה. מקזז הגובה מופעל חשמלית מתא הטייס, בניגוד להגה עצמו שהפעלתו מכנית. על ידי תנועתו יצר מקזז הגובה לחץ שהזיז את ההגה במטוסו של יעקב מורגן בכיוון הרצוי לצורך יצוב המטוס ויציאתו ממצב של צלילה. כאשר המטוס התייצב, ואף החל להתרומם, נשם רב-סרן מורגן לרווחה.

עדיין לא היתה לו אפשרות לדבר. מרוב התרגשות כאילו אחזו הלם. רק עשר שניות חלפו עד שהודיע לשלושת חבריו שנפגע, ושהוא נוטש אותם וחוזר לבסיס.

"בצעתי פניה לאחור", מספר יעקב מורגן, "וראיתי שאגי מסוגל לשלוט במטוס למרות התקלה, בעזרת אותו מקזז גובה ואז החלטתי לפתע לחזור. חבל לשוב לבסיס כששמונה רקטות עדיין טעונות על המטוס. הסתובבתי לעבר המטרה כדי לבצע התקפה נוספת. בעזרת מקזז הגובה הכנסתי שוב את המטוס לצלילה, וכשהגעתי קרוב לתותחי האויב ריקטתי אותם. ראיתי את הבזקי הרקטות הפוגעות במטרה, ושוב ניסיתי להתייצב בעזרת המקזז. גם הפעם ה"פטנט" פעל כהלכה".

רביעיית הפוגות סיימה את תפקידה. כל המטוסים רוקנו את כל מלאי הרקטות שלהם והותירו מתחת עשרות תותחים עשנים ומשאיות בוערות. מיד פנתה הרביעיה לעבר הבסיס.

"ידעתי", ממשיך רב-סרן מורגן בסיפורו, "שבאותו בוקר היה הבסיס עמוס בהמראות ובנחיתות. ולא רציתי ליצור שם בהלה ולהודיע שאני מנסה לנחות ללא הגאים. הודעתי להם רק שיש לי קצת בעיות אבל אני מנסה לנחות. הניסיון הראשון לא עלה יפה. כאשר היה עלי לרדת בתלילות אל המסלול איבדתי את השליטה על המטוס. ביצעתי סיבוב נוסף, והתקרבתי אל המסלול בגישה שטוחה וארוכה מן הרגיל. זה הצליח והמטוס נחת בשלום".

שאלנו את רב-סרן יעקב מורגן, אם היום, בשקול דעת של ממש ובקור רוח אמיתי היה מבצע שוב את המעשה שעשה. הוא הרהר רגע, ואחר כך השיב: "בלהט הקרב יש לאדם שיקולים שאינם עומדים בפני ההגיון האובייקטיבי הקר. כשהייתי בעיצומה של הפעולה, ומטרתי אחת ויחידה — לתקוף ולפגוע בשיירה של התותחים המצרים, לא היה לי פנאי לערוך שיקולי כדאיות שיתכן והיו מרפים את רוחי ומשכנעים אותי לוותר על ההתקפה, כי אחרי הכל — קיים סיכון רב בטיסה במטוס ללא הגה, ועל אחת כמה וכמה רב הסיכון, כאשר אתה מנסה לצלול ולבצע התקפה במטוס כזה. ברור שכיום, אני רואה במעשה שעשיתי משהו הגובל כמעט בטרוף".

אך מפקדיו של רב-סרן יעקב מורגן לא הזדהו עם דעתו, וכאשר סיפורו נודע להם, הוחלט להמליץ עליו בפני הרמטכ"ל לציון לשבח. כי במעשהו של יעקב מורגן הוכח שוב כושר הדבקות למשימה הקיים אצל כל אחד מחיילי צה״ל.

ברם, באותו יום שני, ה-5 ביוני, לא חשב עדיין איש על ציונים לשבח. מצב רוחו של רב-סרן מורגן לאחר נחיתתו המוצלחת היה מרומם למדי. הוא לא הקדיש שום מחשבות נוספות לעלילות גיחתו השלישית, וכעבור זמן קצר יצא לגיחה הרביעית באותו יום, הפעם לגיזרת אום־כתף.

מספר יעקב מורגן: "הפעם נתקלנו בריכוז אדיר של הגנה אנטי-אווירית. תפקידו היה לתקוף טנקים מצריים באום-כתף שבסיני, וכשהיינו מעל למטרותינו ירו עלינו ממאות מקלעים כבדים ומתותחי נ"מ. כשהרהרתי בפגיעה הקודמת מכדור הרובה הבודד, הייתי בטוח שעכשיו, באש הנוראה הזאת שכוונה עלינו, נפגע ללא שמץ של ספק. להפתעתי הרבה לא נפגע אף אחד ממטוסינו למרות האש הרצחנית."

ביום האחרון למלחמה, כאשר הקרבות השתוללו רק ברמת הגולן, יצא מפקד טייסת הפוגות, רב-סרן אריה בן-אור לפעולה נגד סוללות של קטיושות סוריות. הוא לא חזר מן הפעולה, לאחר שמטוסו נפגע באש נ.ט. פתאומית מן הקרקע. ואז, כשהמפקד נפל, התמנה רב-סרן יעקב מורגן למפקד הטייסת של הפוגות בחיל האוויר הישראלי, עד תום פעולות הלחימה.

Menu

This is just a sample menu - edit it


arrow Home Page
arrow Last changes
arrow Forums
arrow FAQS
arrow ...