Location : מרחב אווירי - האתר לתולדות התעופה בישראל » McDonnell Douglas F-4E Phantom II

McDonnell Douglas F-4E Phantom II

מאמר זה הופיע במקור בשני חלקים במגזין "קנה מידה". מוגש באדיבות עפר צידון ומועדון בוני הדגמים בישראל

הפאנטום היה המטוס הראשון שאפשר לכנותו כמטוס רב משימתי אמיתי. כרטיס הביקור שלו שכלל גם תכונות של מטוס ירוט (מהירות ותמרון), וגם תכונות של מטוס תקיפה (כושר נשיאה גבוה וטווח ארוך מאד) עשו אותו מתאים במיוחד לקונספט הוותיק של חיל האויר הישראלי-ניצול פלטפורמות רב תכליתיות. לפאנטום כושר נשיאה של 7.5 טון חימוש לטווח של 3,700 ק"מ. הוא בעל כושר נסיקה של 30,000 רגל לדקה וסייג רום של 60,000 רגל. עם נתונים אלה המטוס צבר 15 שיאי עולם במהירות, זמן נסיקה ורום טיסה.

הפאנטום היווה קפיצת מדרגה ענקית ביחס למטוסי ח"א לפניו. הוא היה הראשון בעל מכ"מ יעיל שאיפשר גילוי ויירוט מטוסי אוייב מטווחים ארוכים. הראשון בעל מערכת בקרת אש ומערכת ניווט ממוחשבות, הראשון בעל יכולת לוחמה אלקטרונית והראשון שיכול היה לשגר חימוש מונחה: טילי אויר-קרקע ופצצות חכמות.

הפאנטום נולד כתוצאה מהימור של חברת מקדוננל, החברה אשר נכשלה במכרז הצי על מטוס קרב על קולי שיופעל מנושאות מטוסים (המכרז פורסם ב-1953 והזוכה היה ה-F-8 של חברת צ'אנס ווט), החליטה להציג לצי מטוס חדש בעל יכולות כה מגוונות עד שיחליט לרכשו למרות שלא הוציא דרישה רשמית.

ההימור הצליח ובאוקטובר 1953 הוזמנו מהחברה 2 אבי טיפוס. התכנון הסופי כלל מטוס יירוט דו-מושבי, דו-מנועי וארוך טווח שיפעל בגובה רב ובכל מזג אויר. המטוס יצוייד במכ"מ ובטילי אויר-אויר. ביולי 1955 נחתם חוזה ליצור 2 אבי טיפוס ו-5 מטוסי קדם סדרה.

טיסת הבכורה נערכה ב-27.5.56. עד מהרה המטוס הוכיח את עליונותו על הקרוסיידר, והתחיל לשבור שיאי עולם וההתלהבות בצי הלכה וגברה והביאה להזמנות נוספות שעמדו בדצמבר 1958 על 45 מטוסים.

הפאנטום הראשון בטיסת ניסוי

בפברואר 1960 החלו ניסויי תפעול של המטוס החדש מנושאת המטוסים אינדיפנדנס , והמטוס (דגם F-4B) נכנס לשירות בצי האמריקאי החל ביוני 1961. שר ההגנה האמריקאי רוברט מקנמרה, אשר היה מעוניין בהקטנת עלויות החימוש של ארה"ב, לחץ על ח"א האמריקאי לבדוק אף הוא את התאמת המטוס לצרכיו. בבדיקות שנערכו מול ה-F-106 דלתא-דארט הוכיח הפאנטום עליונות בולטת בכל תחומי הפעילות, וכתוצאה מכך הוחלט כי הפאנטום יהיה המטוס הסטנדרטי של חיל האויר בנוסף להיותו המטוס הסטנדרטי של הצי. המטוסים הראשונים נמסרו לח"א האמריקאי בתחילת 1963 (דגמי F-4C ו-RF-4C- דגם הצילום של המטוס). בהמשך נרכש המטוס לשימוש המרינס ובכך היה למטוס הראשון (והיחיד) ששירת כמטוס הקרב הסטנדרטי בכל זרועות הביטחון האמריקאיות.

פאנטום מדגם F-4E של חיל האויר האמריקאי

יצור הפאנטום הסתיים בשנת 1981, לאחר שנבנו 5195 מטוסים מ-15 דגמים. 1264 מטוסים שירתו בצי ובמרינס ו-2597 בחיל האויר. היתר נרכשו ע"י 11 חילות אויר ברחבי העולם (אוסטרליה, איראן, בריטניה, גרמניה, טורקיה, יוון, יפן, ישראל, מצרים, ספרד ודרום קוריאה).

מטוס פאנטום של חיל האויר המצרי

רכישת המטוסים וכניסה לשירות בחיל האויר

כאמור לעיל, חיל האויר "שם עין" על הפאנטום כבר בשלב מוקדם. בגלל התאמתו לתפיסת הפעלת הכוח האוירי הישראלי (שימוש במטוסים מערביים מתקדמים ובפלטפורמות רב משימתיות ככל הניתן).הגישה הישראלית לשוק הנשק האמריקאי היתה חסומה במשך שנים ארוכות. האמריקאים הטילו אמברגו על מכירת נשק למזה"ת משנת 1948. הנימוק היה הרצון להימנע מאסקלציה של מירוץ החימוש והסיכסוך באיזור. כתוצאה מעמדה זו הסתמך חיל האויר על רכש של ציוד ממדינות אירופה. בתחילה צ'כיה (אויה S-199 וספיטפייר), איטליה (ספיטפייר ומוסטנג), שבדיה (מוסטנג) בריטניה (מטאור), ובשנת 1955 החל העידן הצרפתי שנמשך עד 1970.

אומנם האמברגו האמריקאי הוקל בתחילת שנות השישים, עת התיר הממשל מכירת ציוד הגנתי (טילי הוק ומשאיות), ואיפשר מכירת ציוד אמריקאי ע"י מדינות שלישיות (מסוקי S-58 מגרמניה ומטוסי F-86 סייבר מקנדה, עיסקה שלא יצאה לפועל). ב-1965 הסכים ממשל ג'ונסון למכור מטוסי סקייהוק לישראל ובכך נפתח למעשה העידן האמריקאי בח"א הישראלי.

לאחר מלחמת ששת הימים? הטילו הצרפתים אמברגו על מכירת ציוד לישראל. מהלך זה גרם להגדלת הלחץ על הממשל שיאפשר מכירת ציוד התקפי לישראל. במקביל ללחץ זה חוללה מלחמת ששת הימים? שינוי תפיסתי בממשל האמריקאי. ישראל, שאד אז לא נכללה בתפיסת ההגנה האסטרטגית האמריקאית כנגד התפשטות קומוניסטית, הוכיחה את יכולתה הצבאית כנגד מדינות ערב (הנתמכות ע"י בריה"מ), והחלה להיתפש כאי פרו אמריקאי בים מזרח תיכוני עויין, וזאת במקביל לירידת קרנו של נאצר שהוכיח עוינות מתמשכת כלפי המערב.

כאמור לעיל, במהלך שנת 1968 הופעלו לחצים על הממשל, ולקראת סוף השנה (ממש לפני הבחירות בארה"ב), החליט הנשיא ג'ונסון על מכירת 50 מטוסי פאנטום לישראל. בסוף דצמבר 1968 נחתמה העסקה הראשונה לרכש 50 מטוסים (44 מטוסי קרב ו-6 מטוסי צילום) בהיקף של 285 מליון דולר. השם עברי שנבחר למטוס היה "קורנס" .שם זה מתאר בצורה ממצה את תכונתו העיקרית של המטוס-כושר נשיאת החימוש הגבוה והדיוק בהטלתו.

המטוסים הראשונים הגיעו ארצה בתאריך 5.9.69 וקבעו כי אכן נפתח עידן חדש בחיל האויר. מאז ועד היום חיל האויר מתבסס על ציוד אמריקאי ואינו מסתפק בפחות מהציוד המתקדם ביותר הקיים בשוק. קליטת הקורנס חייבה את ח"א לקפיצת מדרגה בכל התחומים.החל ממערך התחזוקה שצריך לטפל במטוס מורכב מעבר לכל מה שידע בעבר,עבור דרך בניית שיטות לחימה לניצול היכולות המבצעיות הגלומות בו גם בהיבטי הירוט וגם בהיבטי התקיפה, וכלה במיומנות צוותי האויר הנוגעות למעבר למטוס דו מושבי וניצול הפוטנציאל הענק הגלום בו. המטוס הטוב בעולם הועמד לרשות חיל האויר הטוב בעולם- והתוצאות של מפגש זה לא איחרו להגיע. שמו העברי של המטוס מביע בצורה מדוייקת הן את יכולותיו של המטוס והן את התפקיד שהועידו לו בחיל האויר.

מטוסי הקורנס האחרונים שנרכשו מארה"ב הגיעו ארצה בשנת 1976, כולל 3 מטוסי קרב שהוסבו למטוסי צילום מיוחדים על פי מפרט ייחודי לחיל האויר. עפ"י מקורות זרים נרכשו במהלך השנים 216 מטוסי קורנס (204 מטוסי קרב ו-12 מטוסי צילום). המטוסים הועברו ארצה במספר מבצעי העברה.

קליטת הקורנסים הראשונים התבצעה בשתי טייסות: טייסת האחת וטייסת הפטישים. טייסת האחת היתה טייסת חדשה שהוקמה לצורך קליטת הקורנסים ואילו טייסת הפטישים היתה טייסת ותיקה שהפעילה מפציצי B-17 במלחמת העצמאות? ובמבצע 'קדש'?.

בניגוד למסורת שקבעה כי קליטת מטוסים חדשים תבוצע ע"י מפקדים מנוסים, החליט מוטי הוד מפקד ח"א כי בראש שתי הטייסות החדשות יעמדו קצינים צעירים יחסית,אשר היו מן הטייסים המובילים במערך היירוט. בראש טייסת האחת הועמד שמואל חץ ובראש טייסת הפטישים הועמד אביהו בן נון.הצוות שריכזו ואשר יצא לארה"ב ללמוד את המטוס ולהביאו ארצה היה צוות מוכשר ביותר, אך צעיר יחסית, כדי להבטיח שישאר במערך הקורנס זמן רב ככל האפשר.

בשיאו כלל מערך הקורנס בחיל האויר חמש טייסות:

מלחמת ההתשה-טבילת האש

מיד עם הגיעם ארצה הושלכו הקורנסים הישר לחזית מלחמת ההתשה? שהתנהלה במלוא העוצמה באיזור תעלת סואץ. בתחילת נובמבר 1969 הצטרפו הקורנסים למשימות התקיפה באיזור התעלה. ב-5 בנובמבר 1969 עבר זוג קורנסים מעל קהיר וביצע "בום" על קולי שניפץ אלפי שמשות והוכיח למצרים כי הגנת הנ"מ שלהם אינה יכולה לעמוד מול המטוס החדש. בעקבות אירוע זה הודח מפקד כוחות הנ"מ המצרי.
ב-11 בנובמבר 1969 הפיל הצוות אהוד חנקין? / אייל (לוס) אחיקר? מטייסת 69? מטוס MiG-21? הפלת הבכורה? לקורנס בישראל שבוצעה בקורנס מס' 608? של טייסת 201?.

במהלך השנתיים הראשונות ללחימה שיחקו צה"ל וח"א לפי הכללים שקבעו המצרים.המלחמה הוגבלה לגיזרת התעלה,וכללה שחיקה הדדית של הכוחות ע"י הפגזות ופשיטות קומנדו. ח"א השתתף בלחימה בשני מאפיינים:

  • עליונות אוירית-טייסות המיראז' פרסו לשדה ביר גפגפה במרכז סיני וממנו הוזנקו ליירט מטוסי אוייב שהשתתפו בתקיפת קו בר לב.
  • ארטילריה מעופפת-מטוסי ווטור, מיסטר, סופר מיסטר ומטוסי עייט (שהגיעו ארצה בתחילת 1968) תקפו את הכוחות המצריים באיזור התעלה.

מאפיינים אלה נגזרו מסוגי המטוסים שהיו בידי ח"א, מהחלטת מפקד ח"א מוטי הוד לא להסתבך במה שכינה "מלחמה סטאטית", ומהחלטת הדרג המדיני להתייחס אל מלחמת ההתשה? כאל "לא מלחמה". התוצאה היתה שישראל לא יזמה כמעט פעילות התקפית מצידה, אלא הגיבה על הפעילות המצרית.

היכולת הבלתי אנושית של המצרים לספוג פגיעות ואבידות, הביאה את המערכה למבוי סתום - מלחמת התשה במלוא מובן המילה שסיומה לא נראה לעין.

בתחילת 1970 התרחש צירוף אירועים שאיפשר לצאת מן הקיפאון שנוצר בחזית. יצחק רבין, השגריר החדש בארה"ב, התרשם כי ארה"ב מצפה שישראל תגביר את פעילותה כנגד המצרים (ובעקיפין נגד בריה"מ המסייעת למצרים). במקביל החלה יוזמת שר החוץ האמריקאי וויליאם רוג'רס (לכפות על ישראל נסיגה מהשטחים) לצבור תאוצה. האירוע השלישי היה כניסת מטוסי הקורנס בעלי יכולת התקיפה ארוכת הטווח למעגל הפעילות בח"א, והאירוע האחרון, בעל האופי הטקטי היה השמדת 12 סוללות טילי SA-2 שאיפשרה מסדרון גישה פתוח מסיני אל עומק מצרים.

קורנס 35 של טייסת הפטישים ממריא עמוס בפצצות בדרך לתקיפה במלחמת ההתשה

ב-7 בינואר 1970 בוצעה תקיפת העומק הראשונה במצרים. תקיפה זו סימלה את תחילת העברת היוזמה לצד הישראלי וחתירה להכרעה, אשר התאפשרה הודות לנשק החדש, מטוס הקורנס, נשק אסטרטגי המאפשר ביצוע תקיפות בעומק שטח האוייב, ופגיעה בתשתיות הצבאיות והכלכליות שלו.

תקיפות מטוסי הקורנס, שכונו מבצעי 'פריחה'?, זרעו הרס במתקני צבא, תחנות כוח, מתקני נפט, מתקני איחסון שונים וכו', ולמעשה העבירו את המלחמה עמוק לתוך שטח האוייב בלי שכוחות קרקע יהיו מעורבים בלחימה. המבצעים שנערכו גרמו מעבר לנזק הפיזי, גם לנזק מוראלי עצום במצרים. נשיא מצרים נאצר היה על סף שבירה ויש האומרים כי אם ישראל היתה מגבירה את קצב ההתקפות, הוא היה נאלץ להיכנע ולהפסיק את מלחמת ההתשה?. בסה"כ בוצעו 118 מבצעי 'פריחה'? בין ינואר לאפריל 1970.

אולם בסופו של דבר, הביאה דווקא מעורבותם של הקורנסים - כלי הנשק בעלי העוצמה האדירה - למפנה בלתי צפוי בלחימה. לאחר שכלו כל הקיצין והקורנסים הוכיחו פעם אחר פעם את חולשת ההגנה האוירית וח"א המצרי, פנה נאצר אל פטרוניו הרוסים ודרש שיקחו על עצמם את הגנת שמי קהיר. הרוסים השיבו בחיוב והעבירו למצרים דיוויזיה שלמה של סוללות טילי SA-3 ו-3 טייסות של מטוסי MiG-21? מהדגם החדיש ביותר.

באפריל 1970 החלו הרוסים לפעול במצרים. האירוע הראשון כלל הזנקת מטוסי MiG-21? שניסו ליירט מטוסי שחק שהיו בגיחת צילום מעל איזור קהיר. הטייסים דיברו עם הבקרים ברוסית, וישראל תירגמה את האירוע (ובעיקר את הרוסית שנשמעה ברשתות הקשר) כרמז לכך שמעתה יש לה ענין ישיר עם המעצמה הסובייטית ולא רק עם בת חסותה מצרים. בעקבות האירוע הורה שר הבטחון משה דיין להפסיק את חדירות העומק באיזור קהיר.

במקביל לאירוע זה, החלו הסובייטים בבנית מערכי טק"א משולבים שכללו סוללות SA-2 לפגיעה במטוסים מגביהי טוס, סוללות SA-3 לפגיעה במטוסים מנמיכי טוס, ותותחי נ"מ מוכווני מכ"מ. מערכים אלו היו הרבה יותר יעילים ומסוכנים מהסוללות הנפרדות, ונבנו כך שהגנו האחד על השני והפכו את הפגיעה בהם לקשה ויקרה מאד במונחים של הכוח התוקף. הקמת המערכים הללו היתה מעין תחרות בין המתכננים הרוסים והפועלים במצרים מצד אחד ובין טייסות הקורנס מצד שני. ברגע שהיו מתגלים סימני בנייה של מערך כזה, הוא היה מותקף. מחפורות שנבנו בלילה הותקפו בבוקר ואלפי פועלים מצריים איבדו את חייהם בתהליך. תחרות זו נמשכה כ-3 חודשים ללא מנצח.

בסוף יוני 1970 שינו הסובייטים את הטקטיקה והעמידו תוך לילה מערך שלם שלא היה מוגן בחפירות כלל, אלא נסמך על מערך הנ"מ הקהירי שיגן עליו בצורה כזו, כשמערך אחד מגן על השני, תכננו ל"גלגל" את מערכי הטק"א שלהם עד לתעלה.

ב-30 ביוני נתגלה המערך הנ"ל באיזור כותמייה, כ-50 ק"מ מזרחית לקהיר, והוחלט לתקוף אותו ולהשמידו באופן מידי. בתקיפה שנערכה באותו יום ע"י מטוסי קורנס משתי הטייסות הופלו 2 קורנסים, שלושה אנשי צוות נפלו בשבי (רמי הרפז?, אייל אחיקר? ויצחק פיר?) ואילו הרביעי (הנווט דוד יאיר?) התחבא כל היום בשטח מצרים וחולץ בלילה במסוק יסעור שהוטס ע"י נחמיה דגן?.

ב-5 ביולי 1970? הופל קורנס נוסף וצוותו (עמוס זמיר? ועמוס לויטוב) נשבה. מערך הטק"א המצרי-סובייטי הלך והתקרב אל התעלה והתקיפות גבו מחיר יקר, ובחיל האויר לא נראה פיתרון לבעיה הגוברת והולכת.

ב-18 ביולי 1970 ניסה ח"א שיטה חדשה. בפעם הראשונה נעשה שימוש באמצעי לוחמה אלקטרונית שהובאו במיוחד מארה"ב. היו אלה מיכלים שפותחו ע"י האמריקאים במיוחד כנגד טילי ה-SA-2 בויאטנם והוחלט לנסותם בארץ. שימוש יעיל במיכלי ל"א אלה שכונו בח"א 'אפונה'?, חייב טיסה במבנה מורכב של הרבה מטוסים בהתקפה חזיתית בגובה רב (שכונה Pod Formation), כך שיחסמו לחלוטין את מסכי המכ"מ שהיוו את ליבו ומוחו של מערך הטק"א. 20 מטוסי קורנס יחד עם מטוסי עייט ושחק להגנתם, תקפו מערך בן 10 סוללות טילים. התוקפים הצליחו להשמיד 4 סוללות ולפגוע בשלוש נוספות במחיר של קורנס אחד שהופל ושני שנפגע קשה. את המטוסים שנפגעו הטיסו מפקדי שתי הטייסות. מפקד טייסת 201? שמואל חץ? נהרג, (ונווטו מנחם עימי? הצליח לנטוש ונפל בשבי) ומפקד טייסת 69? אביהו בן נון? ונווטו שאול לוי? הצליחו להביא את מטוסם הפגוע לנחיתה בבסיס רפידים? ורק בנס יצאו בשלום מהנחיתה הקשה.

מותו של שמואל חץ?, שהיה מנהיג חבורת לוחמי הקורנס, היה מכה קשה וכואבת. הוא לא איפשר ניתוח מדוייק של תוצאות התקיפה ושימוש באמצעי ל"א (שהיה מוצלח יחסית לתקיפות הקודמות-מתחילת יולי ועד אותו יום הושמדו רק 5 סוללות במחיר של 3 מטוסי קורנס) והביא את אנשי הקורנס לכלל ספקנות רבה לגבי יכולתם להלחם ביעילות נגד איום הטק"א המתקדם לכיוון התעלה. בתקיפות שהיו בימים הבאים חזר ח"א לטכניקות התקיפה מגובה נמוך, ובאמצעותן כירסם בשולי נערך הטק"א ההולך ונבנה.

בסוף יולי החלו טייסים רוסים שהטיסו מטוסי MiG-21? להטריד את מטוסי העייט של ח"א בשעה שהפציצו לאורך התעלה. ב-25 ביולי רדפו מטוסי MiG-21? מוטסים ע"י טייסים רוסים אחרי מטוסי עייט ישראליים אל תוך סיני ואף פגעו בזנבו של אחד מהם. בניגוד לחוסר האונים שחשו אנשי ח"א ביחס לאיום הטק"א, הרי שאיום היירוט היה במגרש הביתי של ח"א ומוטי הוד? בראשו.

ב-30 ביולי? 1970 הכין ח"א מארב לטייסי היירוט הרוסים. המארב כלל רביעיית קורנסים שדימתה תקיפת מטרות קרקע במתאר שבו השתמשו מטוסי העייט (מעגל אינדיאני),רביעיית שחקים שטסה במבנה מכונס במתאר של טיסת צילום ועוד שמונה שחקים שטסו מתחת לכיסוי המכ"מ המצרי בקרבת החזית, ממזרח לתעלה.

הבקרה המצרית-סובייטית ראתה תמונת מכ"מ של ארבעה מטוסי עייט תוקפים, ומטוס שחק אחד במשימת צילום ולא עמדה בפיתוי. שישה עשר מטוסי מיג הוזנקו לקרב שנראה פשוט וקל, אך לפתע מצאו את עצמם נלחמים על חייהם מול ארבעה מטוסי קורנס ו-שנים עשר מטוסי שחק מוטסים ע"י בכירי טייסי הקרב הישראליים שחילקו ביניהם עד לאותו יום 59 הפלות. בתוך מספר דקות הופלו חמישה מיגים שהוטסו ע"י טייסים רוסים, מתוכם נטשו שלושה ושניים נהרגו. פעולה זו הביאה הקלת מה ללוחמי ח"א ותחושת הצלחה בתוך הימים הקשים של הלחימה כנגד מערכות הטק"א. מצד שני הוברר למצרים כי גם הטייסים הרוסים אינם חסינים, ואף הם מופלים ע"י ח"א הישראלי.

האקורד האחרון של מלחמת ההתשה? היה תקיפת הטק"א שהתרחשה ב-3 באוגוסט 1970. בתקיפה זו נכנסו ארבעה מטוסי קורנס למארב שהוכן ע"י מפעילי הסוללות הרוסים, שכלל ירי טילי SA-2 ו-SA-3. שני קורנסים נפגעו שם, מטוס אחד נפל בשטח מצרים כשטייסו יגאל שוחט? נפל בשבי ואילו הנווט משה גולדווסר? נורה ע"י חיילים מצריים בעת הצניחה ונהרג, ואילו המטוס השני (רענן נאמן? ויורם רומם?) הצליח למשוך ולנחות בבסיס רפידים? כשהטייס פצוע קשה והנווט מנחית את המטוס.

הפסקת האש הוכרזה ב-7 באוגוסט? 1970 ומלחמת ההתשה? הסתיימה. התחושה במערך הקורנס היתה מרירה בגלל האבידות הכבדות ומפני שלא ניתן מענה משביע רצון לאיום הטק"א, אשר פגע בחופש הפעולה של ח"א הישראלי, מרבני היסוד של תורת הביטחון הישראלית.

בתקופה זו סבל מערך הקורנס מאבידות נוספות:

  • ב-17 בנובמבר 1969 נפל קורנס מס' 604? (הצוות אהוד חנקין/לוס?) כתוצאה מתקלה. הצוות נטש בשלום.
  • ב-6 במרץ 1970 נהרג הצוות שדמי/מרום? כתוצאה מתקלה במטוס.

בין המלחמות-תקופת התעצמות

המצרים, אשר נוכחו בהצלחתן של סוללות הטילים להגביל ולפגוע בחופש הפעולה של ח"א, המשיכו להזיז ולעבות את מערך הטק"א שלהם, כך שיכסה את כל המרחב בין התעלה לקהיר. באוקטובר 1970 היו במרחב הנ"ל 50 סוללות לעומת 16 בלבד עם הכרזת הפסקת האש.

במקביל למהלכים המצריים, מגביר גם ח"א את כוחו. בתחילת 1971 מגיעים ארצה 12 קורנסים, ובמהלך השנה עוד 24 מטוסים. בין אפריל 1972 לאוקטובר 1973 מגיעים ארצה עוד 52 מטוסים. הקורנס הופך למטוס הקרב העיקרי של ח"א ולחוד החנית שלו. עד למלחמת יום הכיפורים? מגיעים ארצה 122 מטוסי קורנס מדגם הקרב ועוד 6 מדגם הצילום. כ-9 מטוסים נמחקים מהסד"כ כתוצאה מפעילות מבצעית במלחמת ההתשה? ואחריה וכתוצאה מתאונות.

מערך הקורנס מתעצם, ועם קליטת המטוסים החדשים נפתחות עוד טייסות. בשיאה של תקופה זו כולל מערך הקורנס 4 טייסות:

אחד התוצרים של מלחמת ההתשה? היה שינוי קונספטואלי אצל מקבלי ההחלטות לגבי מעמדו ותפקידיו של חיל האויר. במלחמת ששת הימים? ובעיקר במלחמת ההתשה? הוכיח ח"א כי הוא יכול לשמש תחליף לזרועות צה"ל האחרות-ארטילריה ושריון. דוקטרינת הביטחון הישראלית גרסה כי כדי לקיים חיים נורמליים בארץ, ומול היתרון המספרי העצום של מדינות ערב, על המדינה לקיים צבא סדיר קטן בהיקפו אשר ישמש בעיקר לעכב מתקפת פתע ערבית ויתן זמן לגיוס המילואים-הכוח הלוחם העיקרי של המדינה. לאור הצלחתו של חיל האויר במלחמת ששת הימים? ובמלחמת ההתשה? גדל בהתמדה משקלו בצבא הסדיר, כגוף אשר יתן מענה לעצירת האוייב. כלי הלחימה האסטרטגי אשר יאפשר את מתן המענה היה מטוס הקורנס.

הדוקטרינה הניחה כי נדרשות 48 שעות לגיוס המילואים והגעתם לחזיתות, ובאותן 48 שעות נדרש הצבא הסדיר, וחיל האויר בראשו, לעכב את המתקפה הערבית ולמנוע ממנה הישגים. התנאי שהעמיד ח"א ליכולתו לממש את חלקו בדוקטרינה הנ"ל היה שתנתן לו התרעה של 48 שעות על התקפה ערבית קרבה, וחופש פעולה לתקוף ולהשמיד את מרכיבי ההגנה האוירית של האוייב (וגם את כוחו האוירי בכלל). תחת הנחות עבודה אלו נבנתה תכנית שהקורנסים היוו מרכיב עיקרי בה, המאפשרת השמדת כוחו האוירי של האוייב ואח"כ סיוע לכוחות הקרקע במאמץ עצירת ההתקפה עד לגיוס המילואים.

בין סיום מלחמת ההתשה? ומלחמת יום הכיפורים? הופעל מערך הקורנס פעמים אחדות, בעיקר לתקיפת מטרות מחבלים בלבנון וכנגד מטוסי קרב סוריים. הפעילות השוטפת התבצעה במקביל לשכלול תורת הלחימה והעיקר מציאת דרכים להתמודדות מול איום הטק"א אשר האפיל על יכולתו של ח"א לפעול באופן יעיל בהתאם לייעודו.

מלחמת יום הכיפורים - עוצמה במבחן

כאמור לעיל, באוקטובר 1973 עמד לרשות ח"א סד"כ של כ-113 מטוסי קורנס מדגם הקרב ועוד 6 מדגם הצילום. מטוסים אלה פועלים ב-4 טייסות, מתוכם אחת שנפתחה מחדש מעט לפני המלחמה.

עוצמה זו עומדת לרשות ח"א וצה"ל עם פתיחת מלחמת יוהם הכיפורים? ב-6 באוקטובר? 1973, כדי לממש את דוקטרינת הבטחון של ישראל. הנחת העבודה של ח"א היתה כי ינתנו לו 48 שעות להשגת עליונות אוירית לפני שיתחיל לסייע לכוחות הקרקע. לאור הנחה זו תוכננו 2 תכניות לחיסול מערכי הטק"א (תוכנית 'תגר'? - לחיסול המערך המצרי ותוכנית 'דוגמן 5'? לחיסול המערך הסורי) כדי להשיג חופש פעולה אוירי מעל זירת הלחימה.

אולם תנאי הפתיחה של המלחמה, והחלטת הממשלה לא לבצע התקפה מקדימה (ממניעים פוליטיים ובראשם החשש שמתקפת מנע תציג את ישראל כתוקפן ותמנע קבלת תמיכה אמריקאית בהמשך המלחמה) אינם מאפשרים לח"א לפעול עפ"י התכנון המוקדם. המטוסים, ובראשם הקורנסים, שחומשו בבוקר ה-6 באוקטובר? לביצוע תכנית התקיפה כנגד ח"א ומערכי הטק"א המצרי והסורי, נאלצו להחליף את חימושם לקראת הצהריים ולהתארגן למשימות עליונות אוירית כנגד גלי המטוסים המצריים שהחלו לתקוף את כוחות צה"ל בשעה 14:00.

ביום המלחמה הראשון (ה-6 באוקטובר?) שימשו הקורנסים במשימות יירוט כנגד גלי התקיפה המצריים והסוריים. קורנסים מטייסת 107? שהוצבו בכוננות בשדה אופיר ובבסיס רפידים? הצליחו להפיל 7 מטוסי מיג ו-7 מסוקים נושאי חיילי קומנדו, אחד מהם באמצעות זרם הסילון ממנוע המטוס של שלמה אגוזי?. מטוס קורנס אחד מטייסת 119? נפגע בחזית המצרית והתפוצץ בעת נחיתת האונס בבסיס חצרים?. גם מטוסי טייסת האחת פועלים כנגד מסוקי הקומנדו המצריים ומפילים 7 מסוקים.

ב-7 באוקטובר נערך ח"א להפעיל את תוכנית 'תגר'? כנגד מערך הטק"א המצרי. בעוד המטוסים עושים את דרכם לעבר נקודות היציאה המבצע בוטל. שר הביטחון משה דיין דרש ממפקדי ח"א להפנות את כל עוצמת ח"א כנגד השריון הסורי שהמשיך להתקדם ברמה ואיים לגלוש לכיוון עמק החולה. ח"א התארגן להפעלת תוכנית 'דוגמן 5'? כנגד מערכי הטק"א הסוריים אולם לא הספיק לעדכן את מיקום המטרות (טילי SA-6 על רכב זחלילי). התוצאה של המהלך המאולתר היתה קטסטרופלית: המטרות לא היו במקומן, ובדרכם להפציצן נחשפו הקורנסים לירי טק"א ממקומות בלתי צפויים. במהלך היום הושמדו 2 סוללות טק"א סוריות מתוך למעלה מ-30 במחיר בלתי נסבל של שישה קורנסים שנפגעו ושישה שהופלו. הטייסת היחידה שלא ספגה אבידות באותו יום היתה טייסת 107? שמפקדה יפתח ספקטור? התנגד למבצע התקיפה החזיתי תוך שימוש באמצעי ל"א, ותכנן במקומו תקיפה בגובה נמוך ומכיוונים בלתי צפויים. סוג תקיפה זה לא חשף את הקורנסים לאש נ"מ.

ב-8.10 ממשיכה שחיקתם של מטוסי הקורנס המסייעים לכוחות הקרקע לייצב את החזיתות ולעצור את כוחות האוייב. ביום זה הופלו 4 קורנסים של טייסת הפטישים (אמיצי/יוגב נהרגים,דביר/בן שוע מחולצים,שחר/ישראלי נופלים בשבי,יהלום/מור מחולצים) וקורנס אחד מטייסת האחת (שעני/יפה נהרגים). ביום זה מפילים מטוסי הקורנס ארבעה מטוסי מיג 17 סוריים, מסוק מי-8 מצרי, ומטביעים סטי"ל מצרי (גיל/ברעם מטייסת האחת).

ב-9.10 מופנה מאמץ גדול מול הסורים במטרה להוציא אותם מן המערכה. ביום זה מתבצעות תקיפות על יעדים אסטרטגיים שונים (מצבורי דלק,תחנות כוח,מרכזיות קשר וכו').כמו כן מתבצעת תקיפה של המטכ"ל ומפקדת ח"א הסורי בדמשק. התקיפה נערכה בתנאי מז"א קשים אולם מבנה אחד משיג תוצאות טובות. במהלך התקיפה מופל קורנס של טייסת העטלף (שפיר נהרג,יעקבי נשבה) ונפגע מטוס נוסף שמצליח לחזור ארצה. המבנה השני לא מצליח להיכנס לתקיפה ומופנה ע"י הבקר לתקיפת כוחות קרקע באיזור תל פארס,שם היה מצב השריון הישראלי בכי רע. התקיפה המרוכזת של שמונה מטוסים (56 טון פצצות) שברה את המתקפה הסורית ובפעם הראשונה מאז החלו הקרבות, הסורים נסוגו.

עם התייצבות המצב בחזית הסורית הופנו מרבית התקיפות של ח"א לחזית המצרית. מערך הטק"א המצרי לא נפגע בצורה משמעותית עד כה. סוללות שנפגעו אוישו מחדש במהירות מדהימה. מחסור במודיעין בזמן אמת מנע פגיעה יעילה בסוללות הטילים, בגשרים על התעלה ובכוחות המצריים הצולחים. ח"א השליך את מטוסיו פעם אחרי פעם אל מול חומת האש והצליח לגרום לנזקים שוליים בלבד. השמדת מערך הטק"א המצרי נכנסה להילוך גבוה רק לאחר ה-14.10 כאשר כוחות קרקע ישראליים צלחו את התעלה והחלו להשמיד את הסוללות תוך התקדמותם צפונה בצד המערבי של התעלה.

קורנס ב"באז" מעל טנקים של צה"ל בסיני במלחמת יוה"כ

עפ"י המקורות שבידי הופלו במהלך המלחמה 29 מטוסי קורנס ורבים נפגעו בדרגות חומרה שונות. עפ"י מקורות אלה נמחקו ממצבת הקורנס של ח"א כ-35 מטוסים.

במהלך הלחימה הוכיח הקורנס את מלוא כושרו כמטוס רב משימתי. המטוסים השתתפו במשימות סיוע קרוב לכוחות הקרקע, בתקיפות ארוכות טווח ופגיעה במטרות אסטרטגיות בסוריה ובמצרים,במשימות עליונות אוירית, יירוט וקרבות אויר ובמשימות צילום. כושר הנשיאה העצום של המטוס ויכולת התמרון המעולה הוכיחו עצמם שוב ושוב.

כמעט מחצית מאבידות המטוסים של ח"א בכלל (54 מטוסים) ושל מערך הקורנס ( 13 מטוסים) אירעו ב-4 היממות הראשונות של המלחמה, לרוב מפגיעת טילים ותותחי נ"מ. הכתישה הזו התרחשה כתוצאה מכניסת ח"א למלחמה בצורה מאולתרת ומתוך מגמה לעזור לכוחות הקרקע לעצור את מתקפת האוייב בכל מחיר, בלי לבצע פעילות ראשונית להשגת עליונות אוירית מעל מרחב הלחימה.

לקראת חלקה האחרון של המלחמה החלו האמריקאים להפעיל רכבת אוירית ולהעביר ציוד לחימה מסוגים שונים לישראל.בין היתר הועברו מטוסי עייט, תחמושת, טנקים וכן 34 מטוסי קורנס. מטוסים אלה, שהגיעו מטייסות אמריקאיות באירופה, נקלטו בטייסות הקורנס כשהם עדיין צבועים בצבעים האמריקאיים (סכימת דרום מזרח אסיה:ירוק כהה/ירוק בהיר/חום על אפור) ובזכות סכימה זו נקראו "קרפדות".המטוסים נקלטו בטייסות השונות בהתאם לחוסר שנוצר במלחמה, אולם בתום הקרבות רוכזו כולם בטייסת הפטישים.

חימוש מטוס קורנס "קרפדה" מס' 312 של טייסת הפטישים

"קרפדה" מס' 321 של טייסת העטלף (ציור:רענן ווייס)

הפסקת האש הוכרזה בתחילה ב-22.10 ולאחר הפרות מצריות וחידוש הלחימה הוכרזה שוב ב-24.10. גם לאחר תאריך זה נמשכה הלחימה בחזית הסורית, בעיקר באיזור החרמון.

גם לאחר הכרזת הפסקת האש נמשכה מלחמת התשה,בעיקר בחזית הסורית, אולם היו גם תקריות אויריות גם בחזית המצרית. הקורנסים, שהיוו את עמוד השדרה ההתקפי של ח"א נטלו חלק נכבד גם בפעילות זו.

ב-9.11.73 מופל קורנס צילום (מס.194).הטייס שפר נפל בשבי והנווט צידון נהרג
ב-6.12.73 מתפתח קרב כנגד מטוסי מיג 21 מצריים המוטסים ע"י טייסים צפון קוראניים. בקרב זה מפילים מטוסי קורנס מטייסת 69? (שדמי/גור) ומטייסת 119? (אהרון/חיים) את אחד המיגים.

גם בחודש אפריל 1974 ישנה פעילות ערה בחזית הסורית.שני קורנסים מופלים ע"י אש נ"מ באיזור החרמון. ב-8.4 הצוות שדמי/רפאלי מטייסת הפטישים נופל בשבי באיזור החרמון.ב-19.4 הצוות סתווי/קרייתי מטייסת האחת מופל.סתווי נהרג וקרייתי נופל בשבי פצוע ב-29.4. מפילים קורנסים מטייסת הפטישים שני מיגים סוריים.

לאחר מכן ישנה תקופת רגיעה שבמהלכה נקלטים קורנסים נוספים ונפתחת טייסת נוספת (טייסת העקרב). בין יתר הפעילויות התכונן מערך הקורנס לעימות הגדול מול הטילים הסוריים שהתרחש ביוני 1982 בבקעת הלבנון.

1974-1982-עמוד התווך

הגעת מטוסי הבז הראשונים בדצמבר 1976 מסמלת את תחילת השינוי במשימות מערך הקורנס. הצטרפות מטוסי ה-F-16 בשנת 1980 מעצימה תהליך זה לקראת מלחמת שלום הגליל.משימות העליונות האוירית מועברות למטוסים החדשים,ומטוסי הקורס מתרכזים במשימות אויר-קרקע,תקיפה וסיוע.

האירגונים הפלסטיניים שגורשו מירדן בספטמבר 1970 הלכו והתבססו בלבנון, מתחת לחרמון הסורי. האיזור הפך למעין אוטונומיה וכונה "פתח-לנד". במלחמת ההתשה שהתפתחה בצפון הארץ פעלו מטוסי הקורנס כנגד מוצבים סוריים ובאיזור הפתח-לנד. הפעילות כללה הפצצות,אולם אלה הוגבלו בגלל קירבת המחבלים והטמעתם בריכוזי האוכלוסיה האזרחית ובגלל ההיסוסים של מדינת ישראל מפני ליבוי הלחימה באיזור וגרירת הסורים למלחמה.

מטוסי הקורנס נטלו חלק במבצע ליטני שהחל ב-14.3.78 בעקבות אירוע אוטובוס הדמים בכביש החוף. המטוסים תקפו מטרות מחבלים ועמדות של תותחי 30 מ"מ,ריכוזי שריון, מטרות על הבופור וספינות באיזור אל-עוזאי.

במהלך שנת 1980 בוצעו מספר תקיפות ע"י מטוסי קורנס שכללו השמדת סוללת טילי SA-9, תקיפת עמדות מחבלים בעקבות ירי טילי קטיושה על צפון הארץ, והפלת מטוס מיג 21 סורי ב-22.12.80

ב-1981 מצליחים מטוס קורנס של טייסת העטלף ומטוס בז להפיל מטוס מיג 25 בעת שהיה בטיסת צילום מעל צפון הארץ.

מלחמת שלום הגליל

מלחמת שלום הגליל החלה בתאריך 5.6.82 (לאחר שפלסטינים ניסו להתנקש בחייו של שגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב ופצעו אותו קשה).במלחמה זו שוב היה מערך הטילים הסורי בבקעת הלבנון איום ומכשול בפני ח"א להשגת מטרותיו. לקחי מלחמת ההתשה ומלחמת יוה"כ בתחום הטילים והלחימה בהם,נלמדו היטב.המבצע להשמדת מערך הטק"א הענק שהקימו הסורים בבקעת הלבנון (שנקרא "ערצב 19") הוכן במשך זמן רב וכלל אמל"ח שפותח במיוחד,הגדרת טקטיקות הפעלת חימוש ואימונים ממושכים. אחד הכלים החדשים היה טיל ה-AGM-78 Standard Arm שכונה "אגרוף סגול".זהו טיל המתביית על קרינת המכ"מ של סוללת הנ"מ וניתן לשגרו בירי מנגד (Stand-Off),מחוץ לטווח הפגיעה של הטילים.כמו כן פותחו אמצעים שונים להגנה על המטוסים התוקפים והטעיית טילים.

קורנס 316 של טייסת הפטישים חמוש ומוכן לגיחה נוספת במלחמת שלום הגליל

עם פתיחת הקרבות הופעלו הקורנסים במשימות אויר קרקע והפצצת מטרות מחבלים שונות,כולל האיצטדיון של בירות ששימש מחסן נשק עצום למחבלים.הוא הופצץ ע"י רביעית קורנסים מטייסת העקרב.ב-9.6.82 הותקף מערך הטילים בבקעת הלבנון,שכלל 15 סוללות טילי SA-6, 2 סוללות SA-2,ו-2 סוללות SA-3. כמו כן היה האיזור רווי בטילי כתף SA-7 ותותחי נ"מ רבים. עשרים מטוסי קורנס מטייסת העקרב ביצעו את מהלך הפתיחה של המבצע כששיגרן 2 טילי "אגרוף סגול" מכל מטוס. הסוללות הותקפו אחת אחרי השניה כדי לוודא את השמדתן, תוך שימוש באמצעים שונים להתחמקות מטילים שנורו על המטוסים התוקפים. המבצע החל בשעה 14:00 והסתיים בשעה 21:00 בהצלחה מלאה. 15 סוללות הושמדו כליל ו-4 נוספות נפגעו, כל זאת ללא כל פגיעה במטוסים התוקפים. גם מטוסי הקרב הסוריים שהגיעו כדי לנסות להגן על הסוללות המותקפות לא הצליחו במשימתם והופלו בהמוניהם (כ-23 מטוסי מיג 21 ו-23) ע"י מטוסי הבז והנץ.

במהלך המלחמה הופלו 90 מטוסי קרב סוריים בקרבות אויר המוניים שהיו הגדולים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה?. אחד מהמטוסים הסוריים הופל ע"י קורנס של טייסת העקרב (בן עמי/אוקמן). הקורנס היה בפטרול יחד עם זוג מטוסי בז כאשר הופנה ע"י הבקר לירוט מטוסי מיג 21 סוריים. מטוסי הבז המהירים יותר החלו במרדף לכיוון דרום, אולם המיג הצליח לחלוף אותם בתמרון חד והתיישר בטיסה צפונה לכיוון הקורנס.צוות הקורנס שיגר טיל מטווח 1500 מ' והשמיד את המיג.

ב-24.7.82 מופל מטוס קורנס בלבנון. הטייס גיל פוגל נשבה ע"י הסורים והנווט אהרן כץ? נהרג.
ב-16.10.86 נפגע קורנס מס' 306? מטייסת 69? מפצצה שהתפוצצה מיד עם שחרורה. הטייס אבירם? חולץ במבצע נועז כשהוא תלוי על מגלש של מסוק צפע ואילו הנווט רון ארד? נשבה ע"י המחבלים.

קורנס 216 של טייסת אבירי הזנב הכתום בעת גיחת אימון.מטוס זה הוטס לפני כן ע"י טיסת העקרב

קורנס 2000

לאחר כמעט שני עשורים של פעילות בלתי פוסקת,החל ח,א בבחינת הצעות לשיפור מטוס הקורנס ומערכותיו.הכוונה במקורית היתה לחדש את עלומיו של המטוס ולאפשר את הארכת שירותו בח"א למשך 15 שנים נוספות.

התעשיה האוירית החלה בתחילת שנות ה-80 בביצוע פרוייקט השבחה עצמאי של הקורנס שנקרא "סופר פאנטום".עיקר הפרוייקט היה החלפת מנועי ה-J-79 של המטוס במנועי 1120מטוס מס' 334 נבחר כפלטפורמה לביצוע השינויים.בתאריך 30.7.86 הוא המריא לטיסת בכורה כשמותקן בו מנוע אחד, ובתאריך 24.4.87 המריא עם שני מנועים חדשים. המטוס הוצג בסלון האוירי בפאריס בשנת 1987 ומשך תשומת לב רבה בגלל ביצועיו המשופרים.

ה"סופר פאנטום" של התעשיה האוירית על המסלול בלה-בורז'ה לפני המראה לטיסת הדגמה

בסופו של דבר החליט ח"א לדחות את הצעת התע"א וללכת על חבילת שיפורים מצומצמת יותר,בעיקר משיקולי עלות. ח"א הגדיר את השינויים הבאים שברצונו לבצע:

שיפורים תחזוקתיים-החלפת החיווט,שיפורי מבנה והחלפת הצנרת ההידראולית.
שיפורי ביצועים ובטיחות-התקנת גדרות גוף והחלפת מיכלי הדלק בגוף ובכנפיים.
שיפור מערכות קשר וניווט והכנסת מערכות דיבור-שמע חדשות, כולל השמעת אזהרות קוליות לטייסים וכן מערכת וידאו לצילום והקלטת המלכי המשימה.
שיפור מערכת בקרת הירי-כולל התקנת מכ"מ מתקדם תוצרת נורדן בעל יכולת SAR,התקנת צגים בלוח המכשירים והתקנת תצוגה עילית רחבת זוית. המכ"מ נדרש לתכונות המתאימות למשימות הקורנס בח"א ובעיקר ליכולות בתחום משימות אויר קרקע. מכ"מ זה נותן תמונת קרקע מעולה ורגיש פחות לשיבושים ולחסימות. תאי הטייס אורגנו מחדש לפי עקרונות מודרניים של הנדסת אנוש, ושולבה בהם גם כוונת קסדה המאפשרת לטייס לבצע את מירב הפעולות כשהוא מביט החוצה.
חיזוקי מבנה והחלפת מערכות נוספות
הוספת צינור תדלוק באויר בשיטת ה"גשוש ומשפך".
השינויים בוצעו ביחידת האחזקה האוירית של ח"א. מטוס האב טיפוס היה קורנס מס' 304 שהמריא לטיסת הבכורה בתאריך 15.7.87 ונמסר לח"א להמשך הניסויים ב-11.8.87 כמטוס קורנס 2000 מס' 001. עם טיסות הניסוי והבחינה הועברה עבודת ההשבחה לתעשיה האוירית. מטוס סדרתי ראשון (קורנס מס' 268 שמספרו שונה ל-668) נמסר לח"א ב-9.4.89 והשני (קורנס 280 שמספרו שונה ל-680) נמסר חודשיים אחר כך. קצב המסירה היה כ-2 מטוסים לחודש. מטוסי הקורנס 2000 שירתו בח"א בטייסת העטלף וטייסת האחת.

קורנס 668- הראשון מדגם קורנס 2000 שנמסר לחיל האויר

קורנס 2000 מס' 678 של טייסת העטלף

קורנס צילום

בתכנית הרכש המקורית של הקורנס נכללו גם שישה מטוסי צילום מדגם RF-4E.שישה מטוסים אלו הגיעו ארצה בשנת 1971. עד להגעתם הוסבו שני קורנסים רגילים לתצורת צילום. היו אלה היו מטוס מס' 17 ומטוס מס' 39. בשלב מאוחר יותר נרכשו שישה מטוסים נוספים שהגיעו ארצה בשנים 1975-1976. מטוסים אלה "גיהצו" את שמי המזרח התיכון כולו בטיסות צילום שבוצעו בגבהים שונים.למטוסי הצילום היתה יכולת הגנה עצמית חלקית בלבד. מכיוון שהמצלמה תפסה את מקום התותח, הרי שאמצעי ההגנה היחידים היו טילי אויר אויר ואמצעי ל"א. תצורה סטנדרטית לביצוע גיחת צילום כללה 3 מיכלים נתיקים, 4 טילי סיידווינדר/חוח ומארז ל"א. בטיסות שהתבצעו בגובה רב לבשו הטייסים חליפות גובה רב מיוחדות ("חליפות חלל").

קורנס "צלם" מס' 493 של טייסת העטלף

בשנות ה-70 הוחלט בח"א לשפר את יכולות הצילום ע"י שימוש במצלמה משוכללת בעלת אורך מוקד גדול ורזולוצית צילום גבוהה.לצורך ההתאמות נשלח מטוס רגיל למפעלי ג'נרל דינמיקס בארה"ב, ולאחר בנית חרטום הצילום המיוחד הוסבו 3 מטוסים לתצורה החדשה שכונתה RF-4E-S ובח"א "שבלול".

שבלול 492 בטיסה בתצורה חלקה

שבלול 498 מסיע לאחר נחיתה

שבלול 499 בנחיתה (צילום:עפר צידון)

סיפרור המטוסים

המטוסים הראשונים שהגיעו ארצה נקלטו בטייסת האחת וקיבלו מספרי זנב מסדרה 6xx. המטוסים הראשונים שהגיעו לטייסת הפטישים קיבלו מספרי זנב בעלי 2 ספרות.

עם קליטת מטוסים חדשים במהלך 1970-1971 חייב הגידול במספר המטוסים מעבר למספרי זנב בעלי 3 ספרות.במטוסי טייסת האחת הוחלפה הספרה הראשונה מ-6 ל-1,למספרי מטוסי טייסת הפטישים הוספה הספרה 1, ובטייסת העטלף נקלטו מטוסים בעלי מספר זנב בסדרה 1xx.

המטוסים שהגיעו מהטייסות האמריקאיות במהלך מלחמת יום הכיפורים? קיבלו מספרי זנב מסדרה 3xx מטוסים שהגיעו לאחר המלחמה (במסגרת תוכניות הרכש הרגילות) קיבלו מספר זנב בסדרה 2xx. מטוסים אלו נקלטו בטייסות העקרב ואבירי הזנב הכתום. ששת מטוסי הצילום הראשונים קיבלו מספרי זנב מסדרה 1xx אולם עם קליטת ששת מטוסי הצילום הנוספים בשנת 1975 שונתה הספרה הראשונה של כל הצלמים ל-4. מספרי המטוסים 198 ו-199 שונו תחילה ל-498 ו-499 אולם עם הגעת מטוסי השבלול שונה המספר שוב ל-488 ו-489 כדי לפנות את המספרים ההיסטוריים של מטוסי הצילום ששימשו גם את מטוסי השחק לצילום לטובת השבלולים. מטוס השבלול השלישי קיבל את המספר 492.

מטוסי הקורנס 2000 שמרו על 2 הספרות האחרונות של מספר הזנב המקורי שלהם,אולם הספרה הראשונה הוחלפה כדלקמן:מספרי סדרת 1xx הוחלפו ל-5xx,סדרה 2xx הוחלפו ל-6xx,ו-3xx הוחלפו ל-7xx.

סכמות צביעה

המטוסים שהגיעו בסדרות הרכישה הרגילות (Peace Echo) נצבעו בסכמה הישראלית הסטנדרטית חום/חול/ירוק מעל תכלת. המטוסים הגיעו עם כיתובים מלאים על הפנלים בצבע שחור ובגחון באפור בהיר. המספר האמריקאי של המטוס נצבע על הזנב ועל צידו הפנימי של כן הנסע הקדמי. המטוסים שהגיעו במלחמת יום הכיפורים? היו צבועים בסכמה האמריקאית הסטנדרטית (SEA). עם הגעתם הודבק עליהם סמל ח"א ונצבעו המספרים הישראליים. מטוסים אלה, מסדרה 3xx שמרו על הסכמה האמריקאית המקורית עד שנכנסו לביקורת רבתית ביחידת האחזקה האוירית ובתע"א ואז הוסר הצבע המקורי והם נצבעו מחדש בסכמה הישראלית.

ששת מטוסי הצילום הראשונים הגיעו ארצה כשהם צבועים בסכמה הישראלית הסטנדרטית. ששת הבאים הגיעו צבועים בסכמת עליונות אוירית בדומה למטוסי הבז.