Location : מרחב אווירי - האתר לתולדות התעופה בישראל » Douglas DC-5

Douglas DC-5

רקע

מטוס Douglas DC-5 תוכנן במפעל חברת Douglas ב-El Segundo כמטוס קצר טווח המסוגל לשאת 16-22 נוסעים.

המטוס, שהיה כמעט זהה בגודלו למטוס הדקוטה, התאפיין בכנף עילית וגלגל חרטום שנועדו להקל על תפעול המטוס ונוסעיו, בכך שלא נטה על זנבו ואיפשר גישה נוחה יותר אל המנועים, למעשה היה אחד ממטוסי הנוסעים הראשונים שתוכננו כך.

משקל ההמראה של המטוס נועד לעמוד על כ-8,400 ק"ג ולכן בוצע תכנון המטוס סביב ביצועייהם של מנועי Pratt and Whitney מדגם R-1690? או מנועי Wright Cyclone מדגם G1820-G102A?.

ב-20 בפברואר 1939 המריא אבטיפוס של המטוס, נושא את אות הקריאה NX21701 ומונע באמצעות מנועי Wright Cyclone לטיסת הבכורה כשהוא מוטס בידי הטייס Carl Cover.

תכנון המטוס התבסס על תכנון המפציץ DB-7 (לימים מפציץ A-20) ולמרות שביצועיו היו עדיפים על ביצועי מטוס הדקוטה (כאשר הופעלו מנועיו בכוח של 70% - הציג המטוס ביצועים זהים לאלו של מטוס הדקוטה) – הורה הגנרל H. H. Arnold למנהל הפרוייקט ומתכנן המטוס Ed Heinemann (שתכנן גם את המטוסים: DB-7, Invader, Skyray, Skyraider ו-Skyhawk) לבטל את הפרוייקט לאור החלטת צבא ארה"ב על הצטיידות במטוסי 'דקוטה' - החלטה שנפלה מוקדם יותר, וזאת למרות צבר ההזמנות המבטיח של המטוס:

  • ב-30 באוגוסט 1939 הזמינה חברת British Airways Ltd (לא מדובר בחברת British Airways המוכרת לנו כיום) תשעה מטוסים, על מנת להפעילם בקו לונדון – ברלין (ההזמנה בוטלה מיד לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה? בהוראת משרד האוויריה הבריטי (British Air Ministry). ארבעה מבין המטוסים שהוזמנו – נמכרו לחברת KLM שייעדה את המטוס לטיסות בתוך אירופה).
  • במהלך שנת 1939 הומנו מטוסים גם על ידי חברת Pennsylvania Central Airways (שישה מטוסים)
  • חברת SCADTA מקולומביה (2 מטוסים)

הזמנות של שתי האחרונות בוטלו אף הן לאחר פרוץ המלחמה.

בשנת 1939 הוזמנו שבעה מטוסים (בגרסא צבאית) על ידי צי ארה"ב:

  • שלושה מטוסים מדגם R3D-1 נבנו כמטוסים בעלי 16 מושבים (המטוס הראשון התרסק לפני שנמסר לצי).
  • ארבעה מטוסים מדגם R3D-2 הוזמנו עבור חיל הנחתים האמריקאי שצויידו במנועי R-1820-44 1015PS, דלת הזזה גדולה להעמסת מטען ומושבים מתקפלים לנשיאת 22 צנחנים.

המטוס ששימש כמטוס אבטיפוס - נמכר כמטוס מנהלים ל-William E. Boeing, ובעקבות המלחמה - נתרם לידי הצי כשהוא מסומן כדגם R3D-3.

הפעלת המטוסים

בעקבות הלחימה באירופה, וכיבוש הולנד על ידי גרמניה הנאצית - במאי 1940, הוחלט להעביר את מטוסי ה-DC-5 שרכשה חברת KLM אל טרטוריות הולנדיות חלופיות; שני מטוסים (PJ-AIW ו-PJ-AIZ) הועברו אל Curaçao להפעלה על ידי חטיבת החברה שפעלה באיי הודו המערבית לאחר שדיווחו על מחסור במטוסים. המטוסים שימשו לטיסה בקו Curaçao-Surinam באיים הקריביים.

שני המטוסים הנותרים הועברו בשנת 1941 אל Java ונרשמו תחת אות הקריאה PK-ADA ו-PK-ADB שם הופעלו על ידי חטיבת KNILM מ-Batavia (היום ג'קרטה - לימים בירת אינדונזיה).

במאי 1941 הועברו המטוסים מ-Curaçao אל Java ורישומם הוחלף:

  • PJ-AIW נרשם תחת אות הקריאה PK-ADC
  • PJ-AIZ נרשם תחת אות הקריאה PK-ADD

בשנת 1942 הופעלו כל ארבעת המטוסים במסגרת מבצע לפינוי אזרחי אוסטרליה מהאי Java חזרה אל אוסטרליה לאור התקדמות צבא יפן. במסגרת המבצע ניזוק מטוס PK-ADA בשדה התעופה Kemajoran, נינטש בשדה ונתפש על ידי היפנים. היפנים העבירו את המטוס אל מפעל Tatchikawa Aircraft Company ביפן שם נבחן באופן ייסודי ולבסוף הוצג בטוקיו.

יתר המטוסים (PK-ADB, PK-ADC ו-PK-ADD) הצליחו להימלט מהכיבוש היפני ולנחות ב-Darwin, אוסטרליה, ולקראת סוף חודש דצמבר 1942 "גוייסו" (יחד עם שאר מטוסי חברת KNILM שהגיעו אל אוסטרליה) על ידי 'דירקטוריון בעלות הברית לתובלה אווירית' (ADAT - Allied Directorate of Air Transport) ונחכרו על ידי זרוע האוויר של צבא ארה"ב, באוסטרליה.

המטוסים הוטסו בידי טייסי חברת התעופה הלאומית של אוסטרליה (ANA – Australian National Airlines) כשאת תפקיד טייסי המשנה ממלאים טייסים של חיל האוויר האוסטרלי. המטוסים ביצעו ביצוע משימות תובלה שונות, בשרות צבאות ארה"ב ואוסטרליה, כשהם מופעלים באוסטרליה עצמה ובזירת דרום-מערב האוקיינוס השקט. מאוחר יותר נרכשו המטוסים על ידי הצבא.

לשם הפעלתם הצבאית, נרשמו המטוסים תחת סימונים צבאיים ש"הושאלו" משיטת הרישום האוסטרלית, כאשר המקף המפריד בין מזהה המדינה ורישום המטוס - מושמט). בנוסף לכך הוקצה למטוסים "דגם C-110":

  • מטוס PK-ADB סומן VHCXA
  • מטוס PK-ADC סומן VHCXB
  • מטוס PK-ADD סומן VHCXC

אחרית המטוסים

  • בשנת 1942 ניזוק מטוס VHCXA באורח קשה ב-Parafield Airport בדרום אוסטרליה. שרידי המטוס הועברו לגריטה? לחלפים ב-Archerfield Airport, דרומית מערבית ל-Brisbane שב-Queensland, אוסטרליה. (על פי מקור אחר - המטוס נהרס (יחד עם מטוסים אחרים) במהלך התקפה יפנית, ב-17 באוגוסט 1942, על מנחת Ward's Strip, ב-Port Moresby שבגינאה החדשה ולכן הסבירות שחלקיו הועברו חזרה אל אוסטרליה - נמוכה.
  • שני המטוסים הנותרים, VHCXB ו-VHCXC הועברו אל טייסת 21 של כנף ההצנחה 374.
    • מטוס VHCXB הוחכר על ידי ה-ADAT לחברת התעופה הלאומית האוסטרלית (ANA), אך ב-6 בנובמבר 1942 ניזוק באורח קשה כאשר נאלץ לבצע נחיתת אונס מזרחית ל-Charleville, ב-Queensland עוד בטרם נמסר לחברה.
    • המטוס השני יהפוך לימים למטוס DC-5 מס' 1501 בחיל האוויר
  • בשנת 1946 הוציאה ארה"ב את מטוסי ה-R3D משרות.

מפרט

מתייחס לדגם האזרחי - Douglas DC-5

  • מימדים:
    • מוטת כנף: 23.77 מ'
    • אורך: 19.05 מ'
    • גובה: 6.05 מ'
  • משקל:
    • ריק: 6.202 ק"ג
    • משקל המראה מירבי: 9.072 ק"ג
  • ביצועים:
    • מהירות מירבית: 356 קמ"ש בגובה 2345 מ'
    • מהירות שיוט: 325 קמ"ש בגובה 3050 מ'
    • תקרת שירות: 7.225 מ'
    • טווח (רגיל): 2575 ק"מ
  • מנועים:
  • שני מנועים רדיאליים תוצרת Wright מדגם GR-1820-F62?
  • קיבולת:
  • 16 נוסעים (תצורת עסקים) או 22 (תצורת נוסעים)