Location : מרחב אווירי - האתר לתולדות התעופה בישראל » מטוסי קורנס

מטוסי קורנס

נכתב על ידי עפר צידון

מאמר זה הופיע במקור בשני חלקים במגזין "קנה מידה". מוגש באדיבות המחבר ומועדון בוני הדגמים בישראל

הפאנטום היה המטוס הראשון שאפשר לכנותו כמטוס רב משימתי אמיתי. כרטיס הביקור שלו שכלל גם תכונות של מטוס יירוט(מהירות ותמרון), וגם תכונות של מטוס תקיפה( כושר נשיאה גבוה וטווח ארוך מאד) עשו אותו מתאים במיוחד לקונספט הוותיק של חיל האוויר הישראלי-ניצול פלטפורמות רב תכליתיות. לפאנטום כושר נשיאה של 7.5 טון חימוש לטווח של 3,700 ק"מ. הוא בעל כושר נסיקה של 30,000 רגל לדקה וסייג רום של 60,000 רגל. עם נתונים אלה המטוס צבר 15 שיאי עולם במהירות, זמן נסיקה ורום טיסה.
הפאנטום היווה קפיצת מדרגה ענקית ביחס למטוסי ח"א לפניו. הוא היה הראשון בעל מכ"מ יעיל שאיפשר גילוי ויירוט מטוסי אוייב מטווחים ארוכים. הראשון בעל מערכת בקרת אש ומערכת ניווט ממוחשבות, הראשון בעל יכולת לוחמה אלקטרונית והראשון שיכול היה לשגר חימוש מונחה: טילי אוויר-קרקע ופצצות חכמות.

הפאנטום נולד כתוצאה מהימור של חברת מקדוננל, החברה אשר נכשלה במכרז הצי על מטוס קרב על קולי שיופעל מנושאות מטוסים (המכרז פורסם ב-1953 והזוכה היה ה-F-8 של חברת צ'אנס ווט), החליטה להציג לצי מטוס חדש בעל יכולות כה מגוונות עד שיחליט לרכשו למרות שלא הוציא דרישה רשמית.

ההימור הצליח ובאוקטובר 1953 הוזמנו מהחברה 2 אבי טיפוס. התכנון הסופי כלל מטוס יירוט דו מושבי, דו מנועי וארוך טווח שיפעל בגובה רב ובכל מזג אוויר. המטוס יצוייד במכ"מ ובטילי אוויר-אוויר. ביולי 1955 נחתם חוזה ליצור 2 אבי טיפוס ו-5 מטוסי קדם סדרה.

טיסת הבכורה נערכה ב-27 במאי 1956. עד מהרה המטוס הוכיח את עליונותו על הקרוסיידר, והתחיל לשבור שיאי עולם וההתלהבות בצי הלכה וגברה והביאה להזמנות נוספות שעמדו בדצמבר 1958 על 45 מטוסים.

הפאנטום הראשון בטיסת ניסוי

בפברואר 1960 החלו ניסויי תפעול של המטוס החדש מנושאת המטוסים USS Independence, והמטוס (דגם F-4B) נכנס לשירות בצי האמריקאי החל ביוני 1961. שר ההגנה האמריקאי רוברט מקנמרה, אשר היה מעוניין בהקטנת עלויות החימוש של ארה"ב, לחץ על חיל האוויר האמריקאי לבדוק אף הוא את התאמת המטוס לצרכיו. בבדיקות שנערכו מול ה-F-106 דלתא-דארט הוכיח הפאנטום עליונות בולטת בכל תחומי הפעילות, וכתוצאה מכך הוחלט כי הפאנטום יהיה המטוס הסטנדרטי של חיל האוויר בנוסף להיותו המטוס הסטנדרטי של הצי. המטוסים הראשונים נמסרו לחיל האוויר האמריקאי בתחילת 1963 (דגמי F-4C ו-RF-4C - דגם הצילום של המטוס). בהמשך נרכש המטוס לשימוש המרינס ובכך היה למטוס הראשון (והיחיד) ששירת כמטוס הקרב הסטנדרטי בכל זרועות הביטחון האמריקאיות.

פאנטום מדגם F-4E של חיל האוויר האמריקאי

יצור הפאנטום הסתיים בשנת 1981, לאחר שנבנו 5195 מטוסים מ-15 דגמים. 1264 מטוסים שירתו בצי ובמרינס ו-2597 בחיל האוויר. היתר נרכשו ע"י 11 חילות אוויר ברחבי העולם (אוסטרליה, איראן, בריטניה, גרמניה, טורקיה, יוון, יפן, ישראל, מצרים, ספרד ודרום קוריאה).

מטוס פאנטום של חיל האוויר המצרי

רכישת המטוסים וכניסה לשירות בחיל האוויר

כאמור לעיל, חיל האוויר "שם עין" על הפאנטום כבר בשלב מוקדם. בגלל התאמתו לתפיסת הפעלת הכוח האווירי הישראלי (שימוש במטוסים מערביים מתקדמים ובפלטפורמות רב משימתיות ככל הניתן).הגישה הישראלית לשוק הנשק האמריקאי היתה חסומה במשך שנים ארוכות. האמריקאים הטילו אמברגו על מכירת נשק למזה"ת משנת 1948. הנימוק היה הרצון להימנע מאסקלציה של מירוץ החימוש והסיכסוך באיזור. כתוצאה מעמדה זו הסתמך חיל האוויר על רכש של ציוד ממדינות אירופה. בתחילה צ'כיה (אויה S-199 וספיטפייר), איטליה (ספיטפייר ומוסטנג), שבדיה (מוסטנג) בריטניה (מטאור), ובשנת 1955 החל העידן הצרפתי שנמשך עד 1970.

אומנם האמברגו האמריקאי הוקל בתחילת שנות השישים, עת התיר הממשל מכירת ציוד הגנתי (טילי הוק ומשאיות), ואיפשר מכירת ציוד אמריקאי ע"י מדינות שלישיות (מסוקי S-58 מגרמניה ומטוסי F-86 סייבר מקנדה, עיסקה שלא יצאה לפועל). ב-1965 הסכים ממשל ג'ונסון למכור מטוסי סקייהוק לישראל ובכך נפתח למעשה העידן האמריקאי בח"א הישראלי.

לאחר מלחמת ששת הימים? הטילו הצרפתים אמברגו על מכירת ציוד לישראל. מהלך זה גרם להגדלת הלחץ על הממשל שיאפשר מכירת ציוד התקפי לישראל. במקביל ללחץ זה חוללה מלחמת ששת הימים שינוי תפיסתי בממשל האמריקאי. ישראל, שאד אז לא נכללה בתפיסת ההגנה האסטרטגית האמריקאית כנגד התפשטות קומוניסטית, הוכיחה את יכולתה הצבאית כנגד מדינות ערב (הנתמכות ע"י בריה"מ), והחלה להיתפש כאי פרו אמריקאי בים מזרח תיכוני עוין, וזאת במקביל לירידת קרנו של נאצר שהוכיח עוינות מתמשכת כלפי המערב.

כאמור לעיל, במהלך שנת 1968 הופעלו לחצים על הממשל, ולקראת סוף השנה (ממש לפני הבחירות בארה"ב), החליט הנשיא ג'ונסון על מכירת 50 מטוסי פאנטום לישראל. בסוף דצמבר 1968 נחתמה העסקה הראשונה לרכש 50 מטוסים (44 מטוסי קרב ו-6 מטוסי צילום) בהיקף של 285 מליון דולר. השם עברי שנבחר למטוס היה 'קורנס'. שם זה מתאר בצורה ממצה את תכונתו העיקרית של המטוס-כושר נשיאת החימוש הגבוה והדיוק בהטלתו.

המטוסים הראשונים הגיעו ארצה בתאריך 5.9.69 וקבעו כי אכן נפתח עידן חדש בחיל האוויר. מאז ועד היום חיל האוויר מתבסס על ציוד אמריקאי ואינו מסתפק בפחות מהציוד המתקדם ביותר הקיים בשוק. קליטת הקורנס חייבה את ח"א לקפיצת מדרגה בכל התחומים.החל ממערך התחזוקה שצריך לטפל במטוס מורכב מעבר לכל מה שידע בעבר,עבור דרך בניית שיטות לחימה לניצול היכולות המבצעיות הגלומות בו גם בהיבטי הירוט וגם בהיבטי התקיפה, וכלה במיומנות צוותי האוויר הנוגעות למעבר למטוס דו מושבי וניצול הפוטנציאל הענק הגלום בו. המטוס הטוב בעולם הועמד לרשות חיל האוויר הטוב בעולם - והתוצאות של מפגש זה לא איחרו להגיע. שמו העברי של המטוס מביע בצורה מדוייקת הן את יכולותיו של המטוס והן את התפקיד שהועידו לו בחיל האוויר.

מטוסי הקורנס האחרונים שנרכשו מארה"ב הגיעו ארצה בשנת 1976, כולל 3 מטוסי קרב שהוסבו למטוסי צילום מיוחדים על פי מפרט ייחודי לחיל האוויר. על-פי מקורות זרים נרכשו במהלך השנים 216 מטוסי קורנס (204 מטוסי קרב ו-12 מטוסי צילום). המטוסים הועברו ארצה במספר מבצעי העברה.

קליטת הקורנסים הראשונים התבצעה בשתי טייסות:

  • טייסת האחת? - טייסת חדשה שהוקמה לצורך קליטת הקורנסים
  • טייסת הפטישים? - טייסת ותיקה שהפעילה מפציצי B-17 במלחמת העצמאות? ובמבצע סיני?.

בניגוד למסורת שקבעה כי קליטת מטוסים חדשים תבוצע על-ידי מפקדים מנוסים, החליט מפקד חיל האוויר מוטי הוד? כי בראש שתי הטייסות החדשות יעמדו קצינים צעירים יחסית, אשר היו מן הטייסים המובילים במערך היירוט. בראש טייסת האחת? הועמד שמואל חץ? ובראש טייסת הפטישים? הועמד אביהו בן-נון?. הצוות שריכזו ואשר יצא לארה"ב ללמוד את המטוס ולהביאו ארצה היה צוות מוכשר ביותר, אך צעיר יחסית, כדי להבטיח שישאר במערך הקורנס זמן רב ככל האפשר.

בשיאו כלל מערך הקורנס בחיל האוויר חמש טייסות:

  • טייסת ה'אחת'?
  • טייסת הפטישים?
  • טייסת העטלף?
  • טייסת אבירי הזנב הכתום?
  • טייסת העקרב?

מלחמת ההתשה-טבילת האש

מיד עם הגיעם ארצה הושלכו הקורנסים הישר לחזית מלחמת ההתשה שהתנהלה במלוא העוצמה באיזור תעלת סואץ. בתחילת נובמבר 69 הצטרפו הקורנסים למשימות התקיפה באיזור התעלה.

  • ב-5 בנובמבר 1969 עבר זוג קורנסים מעל קהיר וביצע "בום" על קולי שניפץ אלפי שמשות והוכיח למצרים כי הגנת הנ"מ שלהם אינה יכולה לעמוד מול המטוס החדש. בעקבות אירוע זה הודח מפקד כוחות הנ"מ המצרי.
  • ב-11 בנובמבר 1969 הפיל הצוות חנקין/לוס מטייסת הפטישים? מטוס מיג 21 - הפלת הבכורה לקורנס בישראל שבוצעה במטוס קורנס מס' 608? של טייסת האחת?.

במהלך השנתיים הראשונות ללחימה שיחקו צה"ל וחיל האוויר לפי הכללים שקבעו המצרים. המלחמה הוגבלה לגיזרת התעלה וכללה שחיקה הדדית של הכוחות על-ידי הפגזות ופשיטות קומנדו. חיל האוויר השתתף בלחימה בשני מאפיינים:

  • עליונות אווירית - טייסות המיראז' פרסו לשדה ביר גפגפה במרכז סיני וממנו הוזנקו ליירט מטוסי אוייב שהשתתפו בתקיפת קו בר לב.
  • ארטילריה מעופפת - מטוסי ווטור, מיסטר, סופר מיסטר ומטוסי עיט (שהגיעו ארצה בתחילת 1968) תקפו את הכוחות המצריים באיזור התעלה.

מאפיינים אלה נגזרו מסוגי המטוסים שהיו בידי חיל האוויר, מהחלטת מפקד חיל האוויר? מוטי הוד? לא להסתבך במה שכינה "מלחמה סטאטית", ומהחלטת הדרג המדיני להתייחס למלחמת ההתשה? כאל "לא מלחמה". התוצאה היתה שישראל לא יזמה כמעט פעילות התקפית מצידה, אלא הגיבה על הפעילות המצרית.

היכולת הבלתי אנושית של המצרים לספוג פגיעות ואבידות, הביאה את המערכה למבוי סתום - מלחמת התשה במלוא מובן המילה שסיומה לא נראה לעין.

בתחילת 1970 התרחש צירוף אירועים שאיפשר לצאת מן הקיפאון שנוצר בחזית. יצחק רבין, השגריר החדש בארה"ב, התרשם כי ארה"ב מצפה שישראל תגביר את פעילותה כנגד המצרים (ובעקיפין נגד בריה"מ המסייעת למצרים). במקביל החלה יוזמת שר החוץ האמריקאי וויליאם רוג'רס (לכפות על ישראל נסיגה מהשטחים) לצבור תאוצה. האירוע השלישי היה כניסת מטוסי הקורנס בעלי יכולת התקיפה ארוכת הטווח למעגל הפעילות בחיל האוויר, והאירוע האחרון, בעל האופי הטקטי היה השמדת 12 סוללות טילי SA-2 שאיפשרה מסדרון גישה פתוח מסיני אל עומק מצרים.

קורנס מס' 35? של טייסת הפטישים? ממריא עמוס בפצצות בדרך לתקיפה במלחמת ההתשה?

ב-7 בינואר 1970 בוצעה תקיפת העומק הראשונה במצרים. תקיפה זו סימלה את תחילת העברת היוזמה לצד הישראלי וחתירה להכרעה, אשר התאפשרה הודות לנשק החדש, מטוס הקורנס, נשק אסטרטגי המאפשר ביצוע תקיפות בעומק שטח האוייב, ופגיעה בתשתיות הצבאיות והכלכליות שלו.

תקיפות מטוסי הקורנס, שכונו מבצעי "פריחה", זרעו הרס במתקני צבא, תחנות כוח, מתקני נפט, מתקני איחסון שונים וכו', ולמעשה העבירו את המלחמה עמוק לתוך שטח האוייב בלי שכוחות קרקע יהיו מעורבים בלחימה. המבצעים שנערכו גרמו מעבר לנזק הפיזי, גם לנזק מוראלי עצום במצרים. נשיא מצרים נאצר היה על סף שבירה ויש האומרים כי אם ישראל היתה מגבירה את קצב ההתקפות, הוא היה נאלץ להיכנע ולהפסיק את מלחמת ההתשה. בסה"כ בוצעו 118 מבצעי "פריחה" בין ינואר לאפריל 1970.

אולם בסופו של דבר, הביאה דווקא מעורבותם של הקורנסים - כלי הנשק בעלי העוצמה האדירה - למפנה בלתי צפוי בלחימה. לאחר שכלו כל הקיצין והקורנסים הוכיחו פעם אחר פעם את חולשת ההגנה האווירית וחיל האוויר המצרי, פנה נאצר אל פטרוניו הרוסים ודרש שיקחו על עצמם את הגנת שמי קהיר. הרוסים השיבו בחיוב והעבירו למצרים דיוויזיה שלמה של סוללות טילי SA-3 ו-3 טייסות של מטוסי מיג 21 מהדגם החדיש ביותר.

באפריל 1970 החלו הרוסים לפעול במצרים. האירוע הראשון כלל הזנקת מטוסי מיג 21 שניסו ליירט מטוסי 'שחק'? שהיו בגיחת צילום מעל איזור קהיר. הטייסים דיברו עם הבקרים ברוסית, וישראל תירגמה את האירוע (ובעיקר את הרוסית שנשמעה ברשתות הקשר) כרמז לכך שמעתה יש לה ענין ישיר עם המעצמה הסובייטית ולא רק עם בת חסותה מצרים. בעקבות האירוע הורה שר הבטחון משה דיין להפסיק את חדירות העומק באיזור קהיר.

במקביל לאירוע זה, החלו הסובייטים בבנית מערכי טק"א משולבים שכללו סוללות SA-2 לפגיעה במטוסים מגביהי טוס, סוללות SA-3 לפגיעה במטוסים מנמיכי טוס, ותותחי נ"מ מוכווני מכ"מ. מערכים אלו היו הרבה יותר יעילים ומסוכנים מהסוללות הנפרדות, ונבנו כך שהגנו האחד על השני והפכו את הפגיעה בהם לקשה ויקרה מאד במונחים של הכוח התוקף. הקמת המערכים הללו היתה מעין תחרות בין המתכננים הרוסים והפועלים במצרים מצד אחד ובין טייסות הקורנס מצד שני. ברגע שהיו מתגלים סימני בנייה של מערך כזה, הוא היה מותקף. מחפורות שנבנו בלילה הותקפו בבוקר ואלפי פועלים מצריים איבדו את חייהם בתהליך. תחרות זו נמשכה כ-3 חודשים ללא מנצח.

בסוף יוני 1970 שינו הסובייטים את הטקטיקה והעמידו תוך לילה מערך שלם שלא היה מוגן בחפירות כלל, אלא נסמך על מערך הנ"מ הקהירי שיגן עליו בצורה כזו, כשמערך אחד מגן על השני, תכננו ל"גלגל" את מערכי הטק"א שלהם עד לתעלה.

ב-30 ביוני 1970 נתגלה המערך הנ"ל באיזור כותמייה, כ-50 ק"מ מזרחית לקהיר, והוחלט לתקוף אותו ולהשמידו באופן מידי. בתקיפה שנערכה באותו יום על-ידי מטוסי קורנס משתי הטייסות הופלו 2 קורנסים, שלושה אנשי צוות נפלו בשבי (רמי הרפז, אייל אחיקר ויצחק פיר) ואילו הרביעי (הנווט דוד יאיר) התחבא כל היום בשטח מצרים וחולץ בלילה על-ידי מסוק יסעור שהטיס נחמיה דגן?.

ב-5 ביולי 1970 הופל קורנס נוסף וצוותו (עמוס זמיר ועמוס לויטוב) נשבה. מערך הטק"א המצרי-סובייטי הלך והתקרב אל התעלה והתקיפות גבו מחיר יקר, ובחיל האוויר לא נראה פיתרון לבעיה הגוברת והולכת.

ב-18 ביולי 1970 ניסה חיל האוויר שיטה חדשה. בפעם הראשונה נעשה שימוש באמצעי לוחמה אלקטרונית שהובאו במיוחד מארה"ב. היו אלה מיכלים שפותחו על-ידי האמריקאים במיוחד כנגד טילי ה-SA-2 בויאטנם והוחלט לנסותם בארץ. שימוש יעיל במכלי ל"א אלה שכונו בחיל האוויר "אפונה" , חייב טיסה במבנה מורכב של הרבה מטוסים בהתקפה חזיתית בגובה רב (שכונה Pod Formation), כך שיחסמו לחלוטין את מסכי המכ"מ שהיוו את ליבו ומוחו של מערך הטק"א . 20 מטוסי קורנס יחד עם מטוסי עייט ושחק להגנתם, תקפו מערך בן 10 סוללות טילים. התוקפים הצליחו להשמיד 4 סוללות ולפגוע בשלוש נוספות במחיר של קורנס אחד שהופל ושני שנפגע קשה. את המטוסים שנפגעו הטיסו מפקדי שתי הטייסות. מפקד טייסת האחת שמואל חץ נהרג, (ונווטו מנחם עימי הצליח לנטוש ונפל בשבי) ומפקד טייסת הפטישים? אביהו בן-נון? ונווטו שאול לוי? הצליחו להביא את מטוסם הפגוע לנחיתה בבסיס רפידים? ורק בנס יצאו בשלום מהנחיתה הקשה.

מותו של שמואל חץ?, שהיה מנהיג חבורת לוחמי הקורנס, היה מכה קשה וכואבת. הוא לא איפשר ניתוח מדוייק של תוצאות התקיפה ושימוש באמצעי ל"א (שהיה מוצלח יחסית לתקיפות הקודמות-מתחילת יולי ועד אותו יום הושמדו רק 5 סוללות במחיר של 3 מטוסי קורנס) והביא את אנשי הקורנס לכלל ספקנות רבה לגבי יכולתם להלחם ביעילות נגד איום הטק"א המתקדם לכיוון התעלה. בתקיפות שהיו בימים הבאים חזר חיל האוויר לטכניקות התקיפה מגובה נמוך, ובאמצעותן כירסם בשולי נערך הטק"א ההולך ונבנה.

בסוף יולי החלו טייסים רוסים שהטיסו מטוסי מיג 21 להטריד את מטוסי העייט של חיל האוויר בשעה שהפציצו לאורך התעלה. ב-25 ביולי רדפו מטוסי מיג 21 מוטסים על-ידי טייסים רוסים אחרי מטוסי עייט ישראליים אל תוך סיני ואף פגעו בזנבו של אחד מהם. בניגוד לחוסר האונים שחשו אנשי חיל האוויר ביחס לאיום הטק"א, הרי שאיום היירוט היה במגרש הביתי של חיל האוויר ומוטי הוד? בראשו.

ב-30 ביולי 1970 הכין חיל האוויר מארב לטייסי היירוט הרוסים. המארב כלל רביעיית קורנסים שדימתה תקיפת מטרות קרקע במתאר שבו השתמשו מטוסי העייט (מעגל אינדיאני), רביעיית שחקים שטסה במבנה מכונס במתאר של טיסת צילום ועוד שמונה שחקים שטסו מתחת לכיסוי המכ"מ המצרי בקרבת החזית, ממזרח לתעלה.

הבקרה המצרית-סובייטית ראתה תמונת מכ"מ של ארבעה מטוסי עייט תוקפים, ומטוס שחק אחד במשימת צילום ולא עמדה בפיתוי. שישה עשר מטוסי מיג הוזנקו לקרב שנראה פשוט וקל,אך לפתע מצאו את עצמם נלחמים על חייהם מול ארבעה מטוסי קורנס ו-שנים עשר מטוסי שחק מוטסים על-ידי בכירי טייסי הקרב הישראליים שחילקו ביניהם עד לאותו יום 59 הפלות. בתוך מספר דקות הופלו חמישה מיגים שהוטסו על-ידי טייסים רוסים, מתוכם נטשו שלושה ושניים נהרגו. פעולה זו הביאה הקלת מה ללוחמי חיל האוויר ותחושת הצלחה בתוך הימים הקשים של הלחימה כנגד מערכות הטק"א. מצד שני הוברר למצרים כי גם הטייסים הרוסים אינם חסינים, ואף הם מופלים על-ידי חיל האוויר הישראלי.

האקורד האחרון של מלחמת ההתשה? היה תקיפת הטק"א שהתרחשה ב-3 באוגוסט 1970. בתקיפה זו נכנסו ארבעה מטוסי קורנס למארב שהוכן על-ידי מפעילי הסוללות הרוסים, שכלל ירי טילי SA-2 ו-SA-3.שני קורנסים נפגעו שם, מטוס אחד נפל בשטח מצרים כשטייסו יגאל שוחט נפל בשבי ואילו הנווט משה גולדווסר נורה על-ידי חיילים מצריים בעת הצניחה ונהרג, ואילו המטוס השני (רענן נאמן ויורם רומם) הצליח למשוך ולנחות ברפידים כשהטייס פצוע קשה והנווט מנחית את המטוס.

הפסקת האש הוכרזה בתאריך 7.8.70 ומלחמת ההתשה הסתיימה. התחושה במערך הקורנס היתה מרירה בגלל האבידות הכבדות ומפני שלא ניתן מענה משביע רצון לאיום הטק"א, אשר פגע בחופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי , מרבני היסוד של תורת הביטחון הישראלית.

בתקופה זו סבל מערך הקורנס מאבידות נוספות:בתאריך 17.11.69 נפל קורנס 604 (הצוות חנקין/לוס) כתוצאה מתקלה.הצוות נטש בשלום. בתאריך 6.3.70 נהרג הצוות שדמי/מרום כתוצאה מתקלה במטוס.

בין המלחמות-תקופת התעצמות

המצרים, אשר נוכחו בהצלחתן של סוללות הטילים להגביל ולפגוע בחופש הפעולה של חיל האוויר, המשיכו להזיז ולעבות את מערך הטק"א שלהם, כך שיכסה את כל המרחב בין התעלה לקהיר. באוקטובר 1970 היו במרחב הנ"ל 50 סוללות לעומת 16 בלבד עם הכרזת הפסקת האש.

במקביל למהלכים המצריים, מגביר גם חיל האוויר את כוחו. בתחילת 1971 מגיעים ארצה 12 קורנסים, ובמהלך השנה עוד 24 מטוסים. בין אפריל 72 לאוקטובר 1973 מגיעים ארצה עוד 52 מטוסים. הקורנס הופך למטוס הקרב העיקרי של חיל האוויר ולחוד החנית שלו. עד למלחמת יום הכיפורים מגיעים ארצה 122 מטוסי קורנס מדגם הקרב ועוד 6 מדגם הצילום. כ-9 מטוסים נמחקים מהסד"כ כתוצאה מפעילות מבצעית במלחמת ההתשה ואחריה וכתוצאה מתאונות.

מערך הקורנס מתעצם, ועם קליטת המטוסים החדשים נפתחות עוד טייסות. בשיאה של תקופה זו כולל מערך הקורנס 4 טייסות:טייסת האחת שהוקמה ב-17.8.69,טייסת הפטישים שנפתחה מחדש באוקטובר 69, טייסת העטלף שהוסבה משחק לקורנס ב-8 באוקטובר 1970 וטייסת אבירי הזנב הכתום שנפתחה מחדש ב-10 בדצמבר 1971.

אחד התוצרים של מלחמת ההתשה היה שינוי קונספטואלי אצל מקבלי ההחלטות לגבי מעמדו ותפקידיו של חיל האוויר. במלחמת ששת הימים ובעיקר במלחמת ההתשה הוכיח חיל האוויר כי הוא יכול לשמש תחליף לזרועות צה"ל האחרות-ארטילריה ושריון. דוקטרינת הביטחון הישראלית גרסה כי כדי לקיים חיים נורמליים בארץ, ומול היתרון המספרי העצום של מדינות ערב, על המדינה לקיים צבא סדיר קטן בהיקפו אשר ישמש בעיקר לעכב מתקפת פתע ערבית ויתן זמן לגיוס המילואים-הכוח הלוחם העיקרי של המדינה. לאור הצלחתו של חיל האוויר במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה גדל בהתמדה משקלו בצבא הסדיר, כגוף אשר יתן מענה לעצירת האוייב.כלי הלחימה האסטרטגי אשר יאפשר את מתן המענה היה מטוס הקורנס.

הדוקטרינה הניחה כי נדרשות 48 שעות לגיוס המילואים והגעתם לחזיתות, ובאותן 48 שעות נדרש הצבא הסדיר, וחיל האוויר בראשו, לעכב את המתקפה הערבית ולמנוע ממנה הישגים. התנאי שהעמיד חיל האוויר ליכולתו לממש את חלקו בדוקטרינה הנ"ל היה שתנתן לו התרעה של 48 שעות על התקפה ערבית קרבה , וחופש פעולה לתקוף ולהשמיד את מרכיבי ההגנה האווירית של האוייב (וגם את כוחו האווירי בכלל). תחת הנחות עבודה אלו נבנתה תכנית שהקורנסים היוו מרכיב עיקרי בה, המאפשרת השמדת כוחו האווירי של האוייב ואח"כ סיוע לכוחות הקרקע במאמץ עצירת ההתקפה עד לגיוס המילואים.

בין סיום מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים הופעל מערך הקורנס פעמים אחדות, בעיקר לתקיפת מטרות מחבלים בלבנון וכנגד מטוסי קרב סוריים. הפעילות השוטפת התבצעה במקביל לשכלול תורת הלחימה והעיקר מציאת דרכים להתמודדות מול איום הטק,א אשר האפיל על יכולתו של חיל האוויר לפעול באופן יעיל בהתאם לייעודו.

מלחמת יום הכיפורים-עוצמה במבחן

כאמור לעיל, באוקטובר 1973 עמד לרשות חיל האוויר סד"כ של כ-113 מטוסי קורנס מדגם הקרב ועוד 6 מדגם הצילום. מטוסים אלה פועלים ב-4 טייסות, מתוכם אחת שנפתחה מחדש מעט לפני המלחמה.

עוצמה זו עומדת לרשות חיל האוויר וצה"ל עם פתיחת מלחמת יוה"כ ב-6 באוקטובר 1973, כדי לממש את דוקטרינת הבטחון של ישראל. הנחת העבודה של חיל האוויר הייתה כי יינתנו לו 48 שעות להשגת עליונות אווירית לפני שיתחיל לסייע לכוחות הקרקע. לאור הנחה זו תוכננו 2 תכניות לחיסול מערכי הטק"א (תכנית "תגר"-לחיסול המערך המצרי ותכנית "דוגמן 5 לחיסול המערך הסורי) כדי להשיג חופש פעולה אווירי מעל זירת הלחימה.

אולם תנאי הפתיחה של המלחמה, והחלטת הממשלה לא לבצע התקפה מקדימה (ממניעים פוליטיים ובראשם החשש שמתקפת מנע תציג את ישראל כתוקפן ותמנע קבלת תמיכה אמריקאית בהמשך המלחמה) אינם מאפשרים לחיל האוויר לפעול עפ"י התכנון המוקדם. המטוסים, ובראשם הקורנסים, שחומשו בבוקר ה-6.10 לביצוע תכנית התקיפה כנגד חיל האוויר ומערכי הטק"א המצרי והסורי, נאלצו להחליף את חימושם לקראת הצהריים ולהתארגן למשימות עליונות אווירית כנגד גלי המטוסים המצריים שהחלו לתקוף את כוחות צה"ל בשעה 14:00.

ביום המלחמה הראשון (6.10) שימשו הקורנסים במשימות יירוט כנגד גלי התקיפה המצריים והסוריים. קורנסים מטייסת אבירי הזנב הכתום שהוצבו בכוננות בשדה אופיר ובבסיס רפידים הצליחו להפיל 7 מטוסי מיג ו-7 מסוקים נושאי חיילי קומנדו, אחד מהם באמצעות זרם הסילון ממנוע המטוס של שלמה אגוזי. מטוס קורנס אחד מטייסת העטלף נפגע בחזית המצרית והתפוצץ בעת נחיתת האונס בחצרים. גם מטוסי טייסת האחת פועלים כנגד מסוקי הקומנדו המצריים ומפילים 7 מסוקים.

ב-7.10 נערך חיל האוויר להפעיל את תכנית "תגר" כנגד מערך הטק"א המצרי. בעוד המטוסים עושים את דרכם לעבר נקודות היציאה המבצע בוטל . שר הביטחון משה דיין דרש ממפקדי חיל האוויר להפנות את כל עוצמת חיל האוויר כנגד השריון הסורי שהמשיך להתקדם ברמה ואיים לגלוש לכיוון עמק החולה. חיל האוויר התארגן להפעלת תכנית "דוגמן 5" כנגד מערכי הטק"א הסוריים אולם לא הספיק לעדכן את מיקום המטרות (טילי SA-6 על רכב זחלילי). התוצאה של המהלך המאולתר היתה קטסטרופלית: המטרות לא היו במקומן,ובדרכם להפציצן נחשפו הקורנסים לירי טק"א ממקומות בלתי צפויים. במהלך היום הושמדו 2 סוללות טק"א סוריות מתוך למעלה מ-30 במחיר בלתי נסבל של שישה קורנסים שנפגעו ושישה שהופלו. הטייסת היחידה שלא ספגה אבידות באותו יום היתה טייסת אבירי הזנב הכתום שמפקדה יפתח ספקטור התנגד למבצע התקיפה החזיתי תוך שימוש באמצעי ל"א, ותכנן במקומו תקיפה בגובה נמוך ומכיוונים בלתי צפויים. סוג תקיפה זה לא חשף את הקורנסים לאש נ"מ.

ב-8.10 ממשיכה שחיקתם של מטוסי הקורנס המסייעים לכוחות הקרקע לייצב את החזיתות ולעצור את כוחות האוייב. ביום זה הופלו 4 קורנסים של טייסת הפטישים (אמיצי/יוגב נהרגים, דביר/בן שוע מחולצים, שחר/ישראלי נופלים בשבי, יהלום/מור מחולצים) וקורנס אחד מטייסת האחת? (שעני/יפה נהרגים). ביום זה מפילים מטוסי הקורנס ארבעה מטוסי מיג 17 סוריים, מסוק מי-8 מצרי, ומטביעים סטי"ל מצרי (גיל/ברעם מטייסת האחת?).

ב-9 באוקטובר 1973 מופנה מאמץ גדול מול הסורים במטרה להוציא אותם מן המערכה. ביום זה מתבצעות תקיפות על יעדים אסטרטגיים שונים (מצבורי דלק,תחנות כוח,מרכזיות קשר וכו'). כמו-כן מתבצעת תקיפה של המטכ"ל ומפקדת חיל האוויר הסורי בדמשק. התקיפה נערכה בתנאי מז"א קשים אולם מבנה אחד משיג תוצאות טובות. במהלך התקיפה מופל קורנס של טייסת העטלף? (שפיר נהרג, יעקבי נשבה) ונפגע מטוס נוסף שמצליח לחזור ארצה. המבנה השני לא מצליח להיכנס לתקיפה ומופנה על-ידי הבקר לתקיפת כוחות קרקע באזור תל פארס, שם היה מצב השריון הישראלי בכי רע. התקיפה המרוכזת של שמונה מטוסים (56 טון פצצות) שברה את המתקפה הסורית ובפעם הראשונה מאז החלו הקרבות, הסורים נסוגו.

עם התייצבות המצב בחזית הסורית הופנו מרבית התקיפות של חיל האוויר לחזית המצרית. מערך הטק"א המצרי לא נפגע בצורה משמעותית עד כה. סוללות שנפגעו אוישו מחדש במהירות מדהימה. מחסור במודיעין בזמן אמת מנע פגיעה יעילה בסוללות הטילים, בגשרים על התעלה ובכוחות המצריים הצולחים. חיל האוויר השליך את מטוסיו פעם אחרי פעם אל מול חומת האש והצליח לגרום לנזקים שוליים בלבד. השמדת מערך הטק"א המצרי נכנסה להילוך גבוה רק לאחר ה-14 באוקטובר 1973 כאשר כוחות קרקע ישראליים צלחו את התעלה והחלו להשמיד את הסוללות תוך התקדמותם צפונה בצד המערבי של התעלה.

קורנס בחליפה נמוכה מעל טנקים של צה"ל בסיני במלחמת יוה"כ

על-פי המקורות שבידי הופלו במהלך המלחמה 29 מטוסי קורנס ורבים נפגעו בדרגות חומרה שונות. מקורות אלה גורסים כי ממצבת הקורנס של חיל האוויר נמחקו כ-35 מטוסים.

במהלך הלחימה הוכיח הקורנס את מלוא כושרו כמטוס רב משימתי. המטוסים השתתפו במשימות סיוע קרוב לכוחות הקרקע, בתקיפות ארוכות טווח ופגיעה במטרות אסטרטגיות בסוריה ובמצרים,במשימות עליונות אווירית, יירוט וקרבות אוויר ובמשימות צילום. כושר הנשיאה העצום של המטוס ויכולת התמרון המעולה הוכיחו עצמם שוב ושוב.

כמעט מחצית מאבידות המטוסים של חיל האוויר בכלל (54 מטוסים) ושל מערך הקורנס ( 13 מטוסים) אירעו ב-4 היממות הראשונות של המלחמה, לרוב מפגיעת טילים ותותחי נ"מ. הכתישה הזו התרחשה כתוצאה מכניסת חיל האוויר למלחמה בצורה מאולתרת ומתוך מגמה לעזור לכוחות הקרקע לעצור את מתקפת האויב בכל מחיר, בלי לבצע פעילות ראשונית להשגת עליונות אווירית מעל מרחב הלחימה.

לקראת חלקה האחרון של המלחמה החלו האמריקאים להפעיל רכבת אווירית ולהעביר ציוד לחימה מסוגים שונים לישראל. בין היתר הועברו מטוסי עיט, תחמושת, טנקים וכן 34 מטוסי קורנס. מטוסים אלה, שהגיעו מטייסות אמריקאיות באירופה, נקלטו בטייסות הקורנס כשהם עדיין צבועים בצבעים האמריקאיים (סכימת דרום מזרח אסיה: ירוק כהה/ירוק בהיר/חום על אפור) ובזכות סכימה זו נקראו "קרפדות". המטוסים נקלטו בטייסות השונות בהתאם לחוסר שנוצר במלחמה, אולם בתום הקרבות רוכזו כולם בטייסת הפטישים?.

חימוש מטוס "קרפדה" - קורנס מס' 312? של טייסת הפטישים
"קרפדה" מס' 321 של טייסת העטלף? (ציור: רענן ווייס)

הפסקת האש הוכרזה בתחילה ב-22 באוקטובר ולאחר הפרות מצריות וחידוש הלחימה הוכרזה שוב ב-24 באוקטובר. גם לאחר מועד זה נמשכה הלחימה בחזית הסורית, בעיקר באיזור החרמון.

גם לאחר הכרזת הפסקת האש נמשכה מלחמת התשה, בעיקר בחזית הסורית, אולם היו גם תקריות אוויריות גם בחזית המצרית. הקורנסים, שהיוו את עמוד השדרה ההתקפי של חיל האוויר נטלו חלק נכבד גם בפעילות זו.

  • ב-9 בנובמבר 1973 מופל קורנס צילום - קורנס מס' 194? - הטייס שפר נפל בשבי והנווט עפר צידון נהרג
  • ב-6 בדצמבר 1973 מתפתח קרב כנגד מטוסי מיג 21 מצריים המוטסים על-ידי טייסים צפון קוראניים. בקרב זה מפילים מטוסי קורנס מטייסת הפטישים? (שדמי/גור) ומטייסת העטלף? (אהרון/חיים) את אחד המיגים.

גם בחודש אפריל 1974 ישנה פעילות ערה בחזית הסורית. שני קורנסים מופלים על-ידי אש נ"מ באיזור החרמון.

  • ב-8 באפריל 1974 הצוות שדמי/רפאלי מטייסת הפטישים? נופל בשבי באיזור החרמון.
  • ב-19 באפריל 1974 הצוות סתווי/קרייתי מטייסת האחת? מופל. סתווי נהרג וקרייתי נופל בשבי פצוע
  • ב-29 באפריל 1974 מפילים קורנסים מטייסת הפטישים? שני מטוסי מיגים סוריים.

לאחר מכן ישנה תקופת רגיעה שבמהלכה נקלטים קורנסים נוספים ונפתחת טייסת נוספת (טייסת העקרב?). בין יתר הפעילויות התכונן מערך הקורנס לעימות הגדול מול הטילים הסוריים שהתרחש ביוני 1982 בבקעת הלבנון.

1974-1982 - עמוד התווך

הגעת מטוסי הבז הראשונים בדצמבר 1976 מסמלת את תחילת השינוי במשימות מערך הקורנס. הצטרפות מטוסי ה-F-16 בשנת 1980 מעצימה תהליך זה לקראת מלחמת שלום הגליל. משימות העליונות האווירית מועברות למטוסים החדשים, ומטוסי הקורס מתרכזים במשימות אוויר-קרקע, תקיפה וסיוע.

האירגונים הפלסטיניים שגורשו מירדן בספטמבר 1970 הלכו והתבססו בלבנון, מתחת לחרמון הסורי. האיזור הפך למעין אוטונומיה וכונה "פתח-לנד". במלחמת ההתשה שהתפתחה בצפון הארץ פעלו מטוסי הקורנס כנגד מוצבים סוריים ובאיזור ה"פתח-לנד". הפעילות כללה הפצצות, אולם אלה הוגבלו בגלל קירבת המחבלים והטמעתם בריכוזי האוכלוסייה האזרחית ובגלל ההיסוסים של מדינת ישראל מפני ליבוי הלחימה באיזור וגרירת הסורים למלחמה.

מטוסי הקורנס נטלו חלק במבצע 'ליטני'? שהחל ב-14 במרץ? 1978? בעקבות פיגוע 'אוטובוס הדמים' בכביש החוף. המטוסים תקפו מטרות מחבלים ועמדות של תותחי 30 מ"מ, ריכוזי שריון, מטרות על הבופור וספינות באזור אל-עוזאי.

במהלך שנת 1980 בוצעו מספר תקיפות על-ידי מטוסי קורנס שכללו השמדת סוללת טילי SA-9, תקיפת עמדות מחבלים בעקבות ירי רקטות 'קטיושה' על צפון הארץ, והפלת מטוס מיג 21 סורי ב-22 בדצמבר? 1980.

ב-1981 מצליחים מטוס קורנס של טייסת העטלף? ומטוס בז להפיל מטוס מיג 25 בעת שהיה בטיסת צילום מעל צפון הארץ.

מבצע שלום הגליל

מבצע 'שלום הגליל'? החל ב-5 ביוני? 1982 (לאחר שמחבלים ניסו להתנקש בחייו של שגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב ופצעו אותו קשה). במלחמה זו שוב היה מערך הטילים הסורי בבקעת הלבנון איום ומכשול בפני חיל האוויר להשגת מטרותיו. לקחי מלחמת ההתשה? ומלחמת יום הכיפורים? בתחום הטילים והלחימה בהם, נלמדו היטב. המבצע להשמדת מערך הטק"א הענק שהקימו הסורים בבקעת הלבנון (שנקרא מבצע 'ערצב 19'?) הוכן במשך זמן רב וכלל אמל"ח שפותח במיוחד, הגדרת טקטיקות הפעלת חימוש ואימונים ממושכים. אחד הכלים החדשים היה טיל ה-AGM-78 Standard Arm שכונה "אגרוף סגול". זהו טיל המתביית על קרינת המכ"מ של סוללת הנ"מ וניתן לשגרו בירי מנגד (Stand-Off), מחוץ לטווח הפגיעה של הטילים. כמו כן פותחו אמצעים שונים להגנה על המטוסים התוקפים והטעיית טילים.

קורנס מס' 316? של טייסת הפטישים? חמוש ומוכן לגיחה נוספת במבצע 'שלום הגליל'?

עם פתיחת הקרבות הופעלו הקורנסים במשימות אוויר-קרקע והפצצת מטרות מחבלים שונות, כולל האיצטדיון של בירות ששימש מחסן נשק עצום למחבלים. הוא הופצץ על-ידי רביעית קורנסים מטייסת העקרב?.
ב-9 ביוני 1982? הותקף מערך הטילים בבקעת הלבנון, שכלל 15 סוללות טילי SA-6, 2 סוללות SA-2, ו-2 סוללות SA-3. כמו כן היה האזור רווי בטילי כתף SA-7 ותותחי נ"מ רבים. עשרים מטוסי קורנס מטייסת העקרב ביצעו את מהלך הפתיחה של המבצע כששיגרן 2 טילי "אגרוף סגול" מכל מטוס. הסוללות הותקפו אחת אחרי השניה כדי לוודא את השמדתן, תוך שימוש באמצעים שונים להתחמקות מטילים שנורו על המטוסים התוקפים. המבצע החל בשעה 14:00 והסתיים בשעה 21:00 בהצלחה מלאה. 15 סוללות הושמדו כליל ו-4 נוספות נפגעו, כל זאת ללא כל פגיעה במטוסים התוקפים. גם מטוסי הקרב הסוריים שהגיעו כדי לנסות להגן על הסוללות המותקפות לא הצליחו במשימתם והופלו בהמוניהם (כ-23 מטוסי מיג 21 ומיג 23) על-ידי מטוסי 'בז'? ומטוסי 'נץ'?.

במהלך המלחמה הופלו 90 מטוסי קרב סוריים בקרבות אוויר המוניים שהיו הגדולים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. אחד מהמטוסים הסוריים הופל על-ידי קורנס של טייסת העקרב? (בן עמי/אוקמן). הקורנס היה בפטרול יחד עם זוג מטוסי בז כאשר הופנה על-ידי הבקר לירוט מטוסי מיג 21 סוריים. מטוסי הבז המהירים יותר החלו במרדף לכיוון דרום, אולם המיג הצליח לחלוף אותם בתמרון חד והתיישר בטיסה צפונה לכיוון הקורנס. צוות הקורנס שיגר טיל מטווח 1500 מ' והשמיד את המיג.

ב-24 ביולי 1982? מופל מטוס קורנס בלבנון. הטייס גיל פוגל נשבה על-ידי הסורים והנווט אהרן כץ נהרג. ב-16 באוקטובר 1986 נפגע קורנס מס' 306? מטייסת הפטישים? מפצצה שהתפוצצה מיד עם שחרורה. הטייס אבירם חולץ במבצע נועז כשהוא תלוי על מגלש של מסוק צפע ואילו הנווט רון ארד נשבה על-ידי המחבלים.

קורנס מס' 216 של טייסת אבירי הזנב הכתום? בעת גיחת אימון. מטוס זה הוטס לפני כן על-ידי טייסת העקרב?

קורנס 2000

לאחר כמעט שני עשורים של פעילות בלתי פוסקת, החל חיל האוויר בבחינת הצעות לשיפור מטוס הקורנס ומערכותיו. הכוונה במקורית היתה לחדש את עלומיו של המטוס ולאפשר את הארכת שירותו בח"א למשך 15 שנים נוספות.

התעשייה אווירית לישראל? החלה בתחילת שנות ה-80 בביצוע פרוייקט השבחה עצמאי של הקורנס שנקרא "סופר פאנטום". עיקר הפרוייקט היה החלפת מנועי ה-J-79 של המטוס במנועי PW1120 מטוס קורנס מס' 334 נבחר כפלטפורמה לביצוע השינויים. ב-30 ביולי? 1986 הוא המריא לטיסת בכורה כשמותקן בו מנוע אחד, וב-24 באפריל 1987 המריא עם שני מנועים חדשים. המטוס הוצג בסלון האווירי בפריס בשנת 1987 ומשך תשומת לב רבה בגלל ביצועיו המשופרים.

ה"סופר פאנטום" של התעשייה אווירית לישראל? על המסלול בלה-בורז'ה לפני המראה לטיסת הדגמה

בסופו של דבר החליט חיל האוויר לדחות את הצעת התע"א וללכת על חבילת שיפורים מצומצמת יותר, בעיקר משיקולי עלות. חיל האוויר הגדיר את השינויים הבאים שברצונו לבצע:

  • שיפורים תחזוקתיים - החלפת החיווט, שיפורי מבנה והחלפת הצנרת ההידראולית.
  • שיפורי ביצועים ובטיחות-התקנת גדרות גוף והחלפת מיכלי הדלק בגוף ובכנפיים.
  • שיפור מערכות קשר וניווט והכנסת מערכות דיבור-שמע חדשות, כולל השמעת אזהרות קוליות לטייסים וכן מערכת וידאו לצילום והקלטת המלכי המשימה.
  • שיפור מערכת בקרת הירי-כולל התקנת מכ"מ מתקדם תוצרת נורדן בעל יכולת SAR,התקנת צגים בלוח המכשירים והתקנת תצוגה עילית רחבת זוית. המכ"מ נדרש לתכונות המתאימות למשימות הקורנס בח"א ובעיקר ליכולות בתחום משימות אוויר-קרקע. מכ"מ זה נותן תמונת קרקע מעולה ורגיש פחות לשיבושים ולחסימות. תאי הטייס אורגנו מחדש לפי עקרונות מודרניים של הנדסת אנוש, ושולבה בהם גם כוונת קסדה המאפשרת לטייס לבצע את מירב הפעולות כשהוא מביט החוצה.
  • חיזוקי מבנה והחלפת מערכות נוספות
  • הוספת צינור תדלוק באוויר בשיטת ה"גשוש ומשפך".

השינויים בוצעו ביחידת האחזקה האווירית? של חיל האוויר. מטוס האב טיפוס היה קורנס מס' 304 שהמריא לטיסת הבכורה ב-15 ביולי 1987 ונמסר לחיל האוויר להמשך הניסויים ב-11 אוגוסט 1987 כמטוס קורנס 2000 מס' 001. עם טיסות הניסוי והבחינה הועברה עבודת ההשבחה לתעשיה האווירית. מטוס סדרתי ראשון (קורנס מס' 268 שמספרו שונה ל-668) נמסר לחיל האוויר ב-9 באפריל 1989 והשני (קורנס 280 שמספרו שונה ל-680) נמסר חודשיים אחר כך. קצב המסירה היה כ-2 מטוסים לחודש. מטוסי הקורנס 2000 שירתו ביל האוויר בטייסת העטלף? וטייסת האחת?.

קורנס 2000 מס' 668? - הראשון מדגם קורנס 2000 שנמסר לחיל האוויר
קורנס 2000 מס' 678? של טייסת העטלף?

קורנס צילום

בתכנית הרכש המקורית של הקורנס נכללו גם שישה מטוסי צילום מדגם RF-4E. שישה מטוסים אלו הגיעו ארצה בשנת 1971. עד להגעתם הוסבו שני קורנסים רגילים לתצורת צילום. היו אלה קורנס מס' 17? וקורנס מס' 39?. בשלב מאוחר יותר נרכשו שישה מטוסים נוספים שהגיעו ארצה בשנים 1975-1976. מטוסים אלה "גיהצו" את שמי המזרח התיכון כולו בטיסות צילום שבוצעו בגבהים שונים. למטוסי הצילום הייתה יכולת הגנה עצמית חלקית בלבד. מכיוון שהמצלמה תפסה את מקום התותח, הרי שאמצעי ההגנה היחידים היו טילי אוויר-אוויר ואמצעי לוחמה אלקטרונית. תצורה סטנדרטית לביצוע גיחת צילום כללה 3 מכלים נתיקים, 4 טילים מדגם טיל סיידווינדר? / טיל חוח? ומארז לוחמה אלקטרונית? (ל"א). בטיסות שהתבצעו בגובה רב לבשו הטייסים חליפות גובה רב מיוחדות ("חליפות חלל").

קורנס מס' 493? של טייסת העטלף?

בשנות ה-70 הוחלט בחיל האוויר לשפר את יכולות הצילום על-ידי שימוש במצלמה משוכללת בעלת אורך מוקד גדול ורזולוציית צילום גבוהה. לצורך ההתאמות נשלח מטוס רגיל למפעלי ג'נרל דינמיקס בארה"ב, ולאחר בנית חרטום הצילום המיוחד הוסבו 3 מטוסים לתצורה החדשה שכונתה RF-4E-S ובחיל האוויר - 'שבלול'.

שבלול מס' 492? בטיסה בתצורה חלקה
שבלול מס' 498? מסיע לאחר נחיתה
שבלול מס' 499? בנחיתה (צילום: עפר צידון)

סיפרור המטוסים

המטוסים הראשונים שהגיעו ארצה נקלטו בטייסת האחת וקיבלו מספרי זנב מסדרה 6xx. המטוסים הראשונים שהגיעו לטייסת הפטישים קיבלו מספרי זנב בעלי 2 ספרות.

עם קליטת מטוסים חדשים במהלך 1970-1971 חייב הגידול במספר המטוסים מעבר למספרי זנב בעלי 3 ספרות.במטוסי טייסת האחת הוחלפה הספרה הראשונה מ-6 ל-1, למספרי מטוסי טייסת הפטישים הוספה הספרה 1, ובטייסת העטלף נקלטו מטוסים בעלי מספר זנב בסדרה 1xx.

המטוסים שהגיעו מהטייסות האמריקאיות במהלך מלחמת יוה"כ קיבלו מספרי זנב מסדרה 3xx מטוסים שהגיעו לאחר המלחמה (במסגרת תוכניות הרכש הרגילות) קיבלו מספר זנב בסדרה 2xx. מטוסים אלו נקלטו בטייסות העקרב ואבירי הזנב הכתום. ששת מטוסי הצילום הראשונים קיבלו מספרי זנב מסדרה 1xx אולם עם קליטת ששת מטוסי הצילום הנוספים בשנת 1975 שונתה הספרה הראשונה של כל הצלמים ל-4. מספרי המטוסים 198 ו-199 שונו תחילה ל-498 ו-499 אולם עם הגעת מטוסי השבלול שונה המספר שוב ל-488 ו-489 כדי לפנות את המספרים ההיסטוריים של מטוסי הצילום ששימשו גם את מטוסי השחק לצילום לטובת השבלולים. מטוס השבלול השלישי קיבל את המספר 492.

מטוסי הקורנס 2000 שמרו על 2 הספרות האחרונות של מספר הזנב המקורי שלהם, אולם הספרה הראשונה הוחלפה כדלקמן:

  • מספרי סדרת 1xx הוחלפו ל-5xx
  • מטוסי סדרה 2xx הוחלפו ל-6xx
  • מטוסי סדרה 3xx הוחלפו ל-7xx

סכמות צביעה

המטוסים שהגיעו בסדרות הרכישה הרגילות (Peace Echo) נצבעו בסכמה הישראלית הסטנדרטית חום/חול/ירוק מעל תכלת. המטוסים הגיעו עם כיתובים מלאים על הפנלים בצבע שחור ובגחון באפור בהיר. המספר האמריקאי של המטוס נצבע על הזנב ועל צידו הפנימי של כן הנסע הקדמי. המטוסים שהגיעו במלחמת יום הכיפורים? היו צבועים בסכמה האמריקאית הסטנדרטית (SEA). עם הגעתם הודבק עליהם סמל חיל האוויר ונצבעו המספרים הישראליים. מטוסים אלה, מסדרה 3xx שמרו על הסכמה האמריקאית המקורית עד שנכנסו לביקורת רבתית ביחידת האחזקה האווירית? ובתעשייה אווירית לישראל? ואז הוסר הצבע המקורי והם נצבעו מחדש בסכמה הישראלית.

ששת מטוסי הצילום הראשונים הגיעו ארצה כשהם צבועים בסכמה הישראלית הסטנדרטית. ששת הבאים הגיעו צבועים בסכמת עליונות אווירית בדומה למטוסי 'בז'?.