Location : מרחב אווירי - האתר לתולדות התעופה בישראל » אנדרטה לטייסים התורכים - קיבוץ האון

אנדרטה לטייסים התורכים - קיבוץ האון

מיקום האנדרטה

אנדרטת הטייסים התורכים נמצאת כ-800 מטרים מזרחית לכביש 92 (מעגן - עין-גב) בקרבת קיבוץ האון, מאחורי מטעי הבננות של הקיבוץ.

מטרת הטיסה

בשנת 1914, עם סיום מלחמות הבלקאנים, בהן איבדה האימפריה עות'מנית חלק מן הטריטוריות בהן החזיקה באזור הבלקאן, יזם השולטאן התורכי מסע אווירי לציון יום השנה הראשון לחיל האוויר התורכי, מסע שיעבור מעל ערי האימפריה ויוכיח לציבור (ולמעצמות העולם) כי תורכיה עודנה מעצמה, ומקומה לא ניפקד גם בזירת האוויר. מתוקף אלו - הורה לחיל האוויר התורכי להיערך לטיסה ארוכה במיוחד לטווח של מעל 2000 ק"מ מאיסטנבול אל אלכסנדריה.

למשימה נבחרו טובי טייסיה של האימפריה, שכוחה האווירי מנה לא פחות מ-17 מטוסים, ובהם הטייס המהולל FETHİ BEY, טייס מצטיין, בוגר מכללת הצי, שהמשיך והוכשר כטייס במפעל יצרנית המטוסים Bristol Airplane Factory בבריטניה.
לאחר שסיים את הכשרתו כטייס, קודם לדרגת סרן? (Captain) ונודע כטייס נועז, בזכות הישגיו במלחמות הבלקאנים כמו גם בזכות מופעי האווירובטיקה שביצע בשמי איסטנבול.

Fethi Bey נבחר לשמש כטייס בטיסה הנועזת אל קהיר, וכנווט מונה איש צי נוסף - Sadık Bey, שאף שימש כשלישו האישי של שר ההגנה התורכי. לשם ביצוע הטיסה בחרו במטוס מדגם BLERIOT XI/B שכונה 'MUAVENET-İ MİLLİYE' - 'העזרה הלאומית'.

צוות נוסף כלל את הטייס Nuri Bey ואת הנווט İsmail Hakkı Bey שבחרו לצורך הטיה מטוס מדגם DEPERDUSSIN שכונה 'PRENS CELALETTİN'.

מסלול הטיסה שתוכנן לצוותים עבר דרך

המטוסים יצאו לדרכם במזג אוויר גרוע שאף מנע מהם את המשך הטיסה.

צוותו של Fethi Bey התרסק בקרבת סאמארה (קיבוץ האו"ן היום) ואילו מטוסו של Nuri Bey התרסק בים בקרבת יפו. נווט המטוס - Ismail Hakkı חולץ וניצל.

השמועה על מותם של הטייסים הביאה לתחושת אבל קשה באימפרייה העות'מנית, ולזכרם נכתבו שירים ופואמות. לזכרם הוקמו פסלים ב-Fatih Park באיסטנבול ושמה של עיר הקיט Maki שונה על מנת לשאת את שמו של הטייס - Fethiye.

לאחר מאורעות אלו, יצא מטו שלישי מדגם BLERIOT XI שיצא לדרכו מ-Çanakkale אך מטוס זה התרסק בקרבת Edremit Balıkesir. ראש העיר Yazıcızade İsmail Hakkı Bey יזם מבצע לגיוס תרומות מתושבי העיר על מנת לרכוש מטוס נוסף על מנת להשלים את הטיסה, והמטוס נקרא על שם העיר "Edremit". המטוס יצא אל דרכו מביירות והיה בסופו של דבר המטוס היחיד שהצליח להשלים את המסע, על פי המסלול שנקבע, ולהגיע אל קהיר.

GOLDEN WINGS 2001

Golden Wings 2001 project, targets to make the Istanbul - Alexandria flight real again reproducing the BLERIOT plane after 87 years. It also aims to make documentary television production. The main reason on this production and flight are to pinpoint Turkish pilots position in World's aviation history, who actually have a significant but overlooked place.
In addition to all this, the followings will be done during this flight:

THK (Turkish Aviation Establishment) performs aviation show at every destination point.
Monumental stones will be erected at where aviational martyrdom occured.
Fethi Bey's statue will be erected.
Airshows will be arranged displaying todays Turkish aviation condition.
Project and subject will be introduced to the whole world.

Golden Wings original route is as follows;
1. Istanbul-Eskisehir
2. Eskisehir-Afyon
3. Afyon-Konya
4. Konya-Ulukısla
5. Ulukısla-Adana
6. Adana-Halep
7. Halep-Humus
8. Humus-Beyrut

9. Beyrut-Damascus
10. Damascus- Jerussalem
11. Jerussalem-El Arish
12. El Arish-Port Said
13. Port Said-Cairo
14. Cairo-Alexandria
15. Alexandria-Istanbul

תוכנית הטיסה:

  • איסטנבול - Eskisehir (אסקיסהיר) - 220 ק"מ
  • אסקיסהיר (Eskisehir) - אפיון - 129 ק"מ
  • אפיון - קוניה - 280 ק"מ
  • קוניה - Ulukışla (אולקישלה) - 150 ק"מ
  • Ulukışla (אולוקישלה) - אדנה - 130 ק"מ
  • אדנה - אלפו (חאלב) - 200 ק"מ
  • אלפו (חאלב) - חומס - 180 ק"מ
  • חומס - ביירות - 300 ק"מ
  • ביירות-דמשק - 90 ק"מ
  • דמשק-ירושלים - 200 ק"מ
  • ירושלים-אל-עריש - 150 ק"מ
  • אל-עריש - פורט סעיד - 150 ק"מ
  • פורט-סעיד - קהיר - 175 ק"מ
  • קהיר - אלכסנדריה - 170 ק"מ

סה"כ - 2515 ק"מ

יחד עם הטייס סרן? Mehmet Fethi Bey, טייס תורכי מצטיין שאף זכה בעיטור מדליית הכסף על פועלו במלחמת הבלקנים, יצא שלישו של שר המלחמה, סגן משנה? Rasıt Sadık Bey?, במטוס שכונה 'Muavet-i Milliye' - 'העזרה הלאומית'.

מסלול הטיסה בפועל:

  • ב-8 בפברואר 1914 - המראה מאיסטנבול
  • 8-10 חנייה ב-Eskishehir
  • 10 בפברואר - Afyon
  • 10 בפברואר - Konya
  • 11 בפברואר - Tarsus
  • 12 בפברואר - Adana
  • 13-15 בפברואר - חנייה ב-Aleppo
  • 15 בפברואר - Homs
  • 15 בפברואר - Beirut
  • 19 בפברואר - נחיתת חירום עקב תקלת מנוע
  • 19-23 בפברואר - במטוס מבוצעים תיקונים בבירות
  • 24 בפברואר - הטייסים ממשיכים בטיסה אל דמשק
  • 27 בפברואר - המטוס מתרסק בסמוך לסמרה. צוות המטוס נהרג

שני הטייסים, מהבכירים בחיל האוויר של האימפריה העות'מאנית, לא הכירו את משטר הרוחות באזור הכנרת. כאשר הגיעו למצוק, הרוח המזרחית (שרקיה) המתערבלת בחולפה על פני המצוק, הטיחה את המטוס וריסקה אותו לקרקע באזור צמח' והוא עלה באש.

עם היוודע דבר האירוע, יצא מושל טבריה בסירה אל צמח, ומשם המשיך אל אתר ההתרסקות כשהוא רכוב על סוס.

שני הטייסים נהרגו בהתרסקות, וגופותיהם הועברו ברכבת אל דמשק ברכבת מיוחדת שיצאה מתחנת הרכבת בצמח - שם נקברו בהלוויה ממלכתית במסגד סמוך לקברו של צלאח א-דין אל-איובי - שעמד בראש הצבא המוסלמי שלחם בריצ'ארד "לב-הארי" במסע הצלב.

זמן קצר לאחר מכן - יצא מטוס נוסף מתורכיה על מנת להשלים את המסע. צוות המטוס כלל הפעם את הטייסים.... אך גם מזלו של מטוס זה לא שפר עליו, והוא התרסק מול חופי יפו.

לזכר הטייסים ומיזם הטיסה ההיסטורית - יזם חיל האוויר התורכי את מבצע כנפי הזהב? שנועד לשחזר את הטיסה ההיסטורית.

צבי אילן מביא בסיפרו את התיאור שהופיע בעיתון "החרות" מכ"ד אדר תרע"ד (צבי אילן, עמ' 62):

ברגע שהאווירון נפל השליכו את עצמם הימה הרבה מלומדי-שחיה. אחרי רגעים אחדים הם הגיעו למקום האסון. ויצליחו להוציא את המעופפים בלי רוח חיים. ויביאום תיכף לבית החולים העברי. ושמה הגישו להם עזרה מדיצינית מיידית. נשמתו של ראש המעופפים נורי ביי יצאה אחרי שעה וחצי, מצבו של המעופף השני אינו כל כך מסוכן.

עיתון הפועל הצעיר כותב על תהלוכת האבל ביפו כי "ההלוויה הייתה נהדרת" וצעדו בה יהודים רבים. בעקבות האסון קיים בנק אנגלו-פלשתינה אסיפה של עסקני יפו שבה הוחלט להגיש לממשלה הטורקית בתור מתנה אווירון בשם "ישראל".

מערכת העיתון מוריה כתבה (צבי אילן, עמ' 64):

"מאורע כזה יכול לתת כבוד להאווירנות הטורקית הצעירה ולשני המעופפים המנצחים בפרט. אבל הם לא הספיקו להגיע לידי סוף ניצחונם כי פתאום קדמם אסון-המוות.

אסונות כאלה כבר קרו למעופפים מהוללים באירופה. הם אינם מפחיתים מכבוד העפיפה הטורקית אף כמלא נימה. אדרבא, הם כבר מציינים את דרך הגבורה העשוייה לבלי-חת את העפיפה הטורקית.
גם מערכת מוריה מביע בשם חוג קוראיה את רגשי השתתפותה בהצער והאיחול הכללי של הממלכה העות'מאנית.

לאחר ההלוויה הממלכתית הורה שר הצבא העות'מאני אנוור פאשה על הקמת אנדרטה לזכר הטייסים במקום ההתרסקות. על האנדרטה מופיעה כתובת בטורקית באותיות ערביות: "פאתיחה (פרק א' בקוראן) לנשמותיהם של החללים יזבאשי (סרן) פתחי ביי ומולאזם אוול (סג"מ) צאדיק ביי אשר נפלו בנקודה זו בגלל חילופי הרוח שקרתה כשטסו מאיסטנבול למצרים למטרה עליונה של הצבא העות'מאני"

סיפור האנדרטה

האנדרטה מנציחה את זיכרם של שני אנשי צוות אוויר תורכיים, Mehmet Fethi Bey והנווט Sadik Bey, שמטוסם התרסק במקום ביום שישי, ה-27 בפברואר 1914 (א` באדר תרע"ד).

מספר חוקר התעופה התורכי Bülent Yılmazer:

בשנת 2001 אף הצלחתי לאתר את שאריהם של הטייסים, והזמנתי אותם להצטרף אלינו במסע אל ישראל, על מנת שיוכלו לבקר במקום נפילת דודיהם.

לאחר הגעתנו אל ישראל, נסענו אל יפו, על מנת לצפות אל הים, אל המקום בו התרסק מטוסו של Nuri Bey לאחר שניסה להמריא, ללא הצלחה, ב-11 במרץ 1914.

חשיבותה של האנדרטה נובעצת מכך שמדובר בחלליו הראשונים של חיל האוויר התורכי, שנפלו במהלך מילוי תפקידם, כאשר נפלו עם מטוסם בסמוך לכינרת ב-27 בפברואר 1914, כאשר ביצעו טיסה ארוכה מאיסטנבול אל אלכסנדריה, שניתן להגדירה כטיסת התאבדות, על מנת להאדיר את שמה של האימפרייה העות'מנית.

במאי שנת 1914 הוקמה באתר אנדרטה לזכר החללים; הטייס פתחי ביי וצופה האוויר שטס עימו - הנווט סאדיק ביי. האתר שמהווה אתר בעל חשיבות מהמעלה הראשונה בתולדות התעופה התורכית נזנח במשך שנים רבות ונשכח.

כאשר עבר ירח פראן אל קיבוץ האו"ן בשנת 1957, התעניין בסביבת הקיבוץ, וניסה לברר פרטים אודות האתר. בשנת 1992 פגש פאראן את דב גביש, איש המרכז ללימודי כדור הארץ שהאוניברסיטה העברית וחוקר תולדות התעופה בעצמו, סיפק לו פרטים, ומאז הקדיש מר פאראן מזמנו על מנת לשקם את האתר לטפחו אף שלא זכה לכל תמיכה או סיוע ממקורות ממשלתיים (ישראליים או תורכיים) לביצוע מלאכה זו.

מר פאראן שלח מכתבים אל שגרירות תורכיה, על מנת לעניין אותם באנדרטה, אך רובם ככולם נותרו ללא מענה.

בשנת 1995, בעקבות חילופי מידע אודות התעופה התורכית בארץ ישראל, פנה דב גביש אל חוקר התעופה התורכי Bülent Yılmazer ועידכן אותו בפרטי האנדרטה הסמוכה לקיבוץ האו"ן. גם אז, חרף פניותיו של Bülent Yılmazer אל ענף ההיסטוריה של חיל האוויר התורכי, לא זכה הנושא להתעניינות מיוחדת, עד שבאפריל 2000, במסגרת סמינר היסטוריה צבאית ישראלית-תורכית, ביקר Bülent Yılmazer באתר ופגש במר ירח פאראן.

כאשר חזר Bülent Yılmazer לתורכיה, הפנה החוקר שאלות בנוגע לאנדרטה ישירות אל ראש להק כוח אדם בחיל האוויר התורכי, ואז זכה הנושא סוף סוף להתייחסות רצינית. רלכ"א תורכיה פנה בו במקום אל הנספח האווירי בשגרירות תורכיה בישראל כמו גם לקצינים אחרים העוסקים בהנצחתם של אנשי צוות אוויר תורכיים. בעקבות זאת הוכר האתר רשמית כאר מורשת תעופה תורכית, וביוני 2000 נערך באתר טקס צנוע בו הועניק הנספח האווירי התורכי למר ירח פאראן מגן הוקרה ומכתב הערכה ממפקד חיל האוויר התורכי על פועלו בשימור וטיפוח האנדרטה.

עד לאיתורה המחודש של האנדרטה, התייחסו אל סיפור טיסתם של החלוצים התורכים כאל מעשייה - ולא יותר מאשר "תורה שבעל פה" שאין לה יותר מידי סימוין במציאות. אפילו חוקרי התעופה לא הטריחו עצמם יותר מידי לחטט בחומר ארכיוני בנסיון לאתר חומר תיעודי אודות אותה טיסה.

הלך רוח זה הכיע אף לנקודת קיצון כאשר אחד מהעיתונים בתורכיה אף תאר באחת מכתבותיו כי אחד החללים כלל לא נהרג בטיסה זו...

בעקבות הגישה שניתנה לדב גביש ול-Bülent Yılmazer אל ארכיוני הצבא התורכי, נמצאו מסמכים המאשרים את קיומה של הטיסה, וגם את דו"ח חקרית התאונה - למעשה מדובר בדו"ח חקירת תאונת האוויר הראשון שנערכה בתורכיה.

בהגיעו אל אתר תחנת הרכבת בצמח, פגש Bülent Yılmazer וקרובי משפחתו של הטייס Fethi Bey בירח פאראן. היה זה מפגש מרגש בין קרובי משפחתו של הטייס והאיש השוקד על שימור האנדרטה התורכית, באתר תחנת הרכבת החיג'אזית - האתר בו הועלו גופות הטייסים התורכים על הרכבת המיוחדת שהסיעה אותם 90 שנה לפני כן - לקבורה בבירת הפלך - בדמשק.

בשנת 2000 יזם חיל האוויר התורכי את מבצע 'כנפי הזהב' ששיחזר את נתיב הטיסה של הטייסים התורכים אל קהיר.

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/אנדרטת (external link) הטייסים הטורקים

הקמת האנדרטה

לאחר ההלוויה הממלכתית הורה שר הצבא העותומני אנוואר פחה על הקמת אנדרטה לזכר הטייסים במקום ההתרסקות. האנדרטה נחנכה במאי 1914, עליה מופיעה כתובת לזכר הטייסים. משנת 1995 שוקמה האנדרטה ע"י ירח פארן מקיבוץ האון, ומתוחזקת על-ידו עד היום.

מקורות