מיקום זה של מודול עליון ריק
powered_by.png, 1 kB
ראשי arrow מחקרים,מאמרים,כתבות arrow מאמרים arrow עדכון 2 ! שובר השיאים - מטוס אסטרה 4X-WIA
עדכון 2 ! שובר השיאים - מטוס אסטרה 4X-WIA הדפס
נכתב על ידי אבינעם מיסניקוב   
רביעי, 10 ינואר 2007

אב הטיפוס השני של מטוס המנהלים אסטרה SP מתוצרת התעשיה האוירית, מספר יצרן 002 אות קריאה 4X-WIA הוא מטוס ששמור לו מקום של כבוד בהיסטוריה התעופתית של מדינת ישראל. מטוס זה הציב ארבעה שיאי תעופה בינלאומיים בשנת 1984.

 

 

 

4x-wia
                                                         נחיתה בנתב"ג,אפריל 2006 (צילום:ארז סירוטקין)

 

על מטוסי האסטרה

שורשיו של המטוס נעוצים במטוס המנהלים דגם 1121 ג'ט קומנדר מתיכנונו של טד סמית מחברת איירו קומנדר. מטוס זה, שעליו הוכרז בשנת 1960 תוכנן להציע טיסה במהירות גבוהה לשבעה נוסעים משדות תעופה שאינם גדולים מאלו שמהם טס קודמו הבוכנתי של המטוס, דגם 680.

מטוס הג'ט קומנדר, שהונע בזוג מנועי סילון מדגם CJ610 מתוצרת ג'נרל אלקטריק, טס במהירות שיוט של 834 קמ"ש ולטווח מירבי של 2,965 ק"מ. באופן מפתיע, ובשונה ממטוסי המנהלים האחרים בני אותה תקופה,  מוקמו כנפיו הישרות של המטוס באמצע הגוף ולא מעליו.

לתצורת הכנף האמצעית היו יתרונות; ניתן היה להתקין במטוס כן נחיתה קצר וחזק יותר, הגוף היה נמוך ביותר וניתן היה להיכנס אל תא הנוסעים על-ידי מדרגה אחת בלבד. אולם היו לתצורה זו גם לא מעט חסרונות; מרווח הגחון הנמוך יצר סכנה שזנב המטוס יפגע בקרקע בעת הרוטציה בהמראה, ולכן היה צורך לתכנן את חלקו האחורי של המטוס בצורה כזו שייצור מרווח מספיק ובטיחותי. מעבר לכך - נוצר צורך להוסיף למבנה המטוס תצורה חיפוי כנף \ גוף, למקם את תא הנוסעים לפני קורת הכנף, שיצרה מדרגה בריצפת תא הנוסעים ובפועל - מנעה את ניצולו האופטימאלי של נפח הגוף.

הג'ט קומנדר זכה לאישור מנהל התעופה האמריקאי בנובמבר 1964 וסופק ללקוח הראשון בתחילת 1965. המטוס זכה לפופולאריות רבה בשוק מטוסי המנהלים, ובמהרה נוצר לו ביקוש שהביא את החברה להגדלת כושר היצור לכדי 50 מטוסים בשנה. אולם כורח הנסיבות שינה את גורל המטוס.

יצרנית המטוס - חברת איירו קומנדר - היתה חברת בת של חברת רוקוול סטנדרד. בשנת 1967, התאחדה חברת האם עם יצרנית מטוסים אחרת - חברת נורת' אמריקן, ויצרו את חברת נורת' אמריקן רוקוול. החברה החדשה העדיפה את ליין מטוסי המנהלים ממשפחת הסייברליינר שייצרה נורת' אמריקן וביססה סביבו את פעילותה בשוק מטוסי המנהלים. זכויות הייצור של מטוס הג'ט קומנדר נמכר, כולל השרטוטים, הכלים וזכויות השיווק, לתעשייה האווירית בישראל (תע"א), וזאת לאחר שיוצרו 150 מטוסי ג'ט קומנדר.

התעשייה האווירית שינתה, באמצע שנת 1969, את שמו של המטוס לקומודור ג'ט, ופיתחה סביבו משפחת מטוסי מנהלים מפוארת מתוצרת ישראל. יוצרו דגמי 1123 ו-1124 ווסטווינד בעלי המנועים המשופרים והטווח הארוך יותר שמהם נבנו 441 יחידות, וכן הדגם 1124A ווסטווינד 2 בעל כנפוני קצות הכנף, ממנו פותח גם הדגם לסיור ימי - 1124N Sea Scan.

כשיצא דגם 1124A לשוק בסוף שנות ה-70, כמעט הוכפלו הטווח והמשקל המירבי שתוכנן לדגם ה-1121. היה ברור לאנשי התע"א שהתכנון משנות השישים כבר הגיע לקצה יכולת הפיתוח, וכדי להשאר תחרותיים בשוק מטוסי המנהלים של שנות ה-80 יש צורך לתכנן דגם חדש לגמרי. דגם זה כונה ווסטווינד 1125 ותוכנן להיות מבוסס על צורת גוף הווסטווינד אך עם משקל מלא וטווח כמעט כפולים. הכנף היתה חדשה לגמרי ובנוייה מפרופיל סופר קריטי כדי לאפשר למטוס מהירות שיוט לטווח ארוך של מאך 0.8  בגבהים של למעלה מ-15 ק"מ. בזמן שהתע"א הודיעה על המטוס בתערוכת מטוסי המנהלים NBAA בשנת 1979 הכנף היתה עדיין בשלב תכנון והגדרה, והפרופיל הסופי עדיין לא נקבע. עוד שיפורים שהוכנסו בדגם זה היו אף ארוך יותר כדי למקם בו מיכשור טיסה נוסף ומשופר, וגם גובה תקרת תא הנוסעים עלה ב-20 ס"מ.

העבודה החלה על דגם עץ בקנה מידה מלא בשנת 1980 ובאמצע שנת 1981 הושלם התכנון, המטוס זכה לשם "אסטרה" ותוכנן לבצע את טיסת הבכורה בסוף שנת 1983. באפריל 1982 הוחל בהרכבתם של שלושה אבות טיפוס (אחד יועד לניסויי התעייפות קרקעיים) .

כשאב הטיפוס הראשון הצבוע אדום נגלל החוצה מהאנגר ההרכבה שלו ב-1 בספטמבר 1983, הציעה התע"א את המטוס במחיר של קצת פחות מ-6 מליון דולר, מחיר קבוע ל-10 המטוסים הראשונים שימכרו. פיתוח המטוס עלה כ-100 מליון דולר ועוד 50 מליון ליצור הכלים. קו היצור של המטוס תוכנן לקצב של 3 מטוסים בחודש מתחילת היצור הסדרתי שתוכנן למרץ 1986.

ב-19 במרץ 1984, המריא אב הטיפוס, שסומן 4X-WIN ומספר היצרן שלו היה 001 לטיסת בכורה שנמשכה שעה ו-22 דקות. במהלך טיסת הבכורה הגיע המטוס לגובה של 10,000 רגל ומהירות של 308 קמ"ש. אב הטיפוס השני, שסומן 4X-WIA הצטרף לתכנית ניסויי הטיסה באוגוסט 1984 והמטוס הסדרתי הראשון המריא לאויר ב-20 במרץ 1985.

מטוס האסטרה זכה ברישוי מנהל התעופה האמריקאי ב-29 באוגוסט 1985 והמטוס הראשון סופק ללקוח (PET INC. ) ב-30 ביוני 1986 ובאותו חודש סופק למפיץ בארה"ב מטוס ההדגמה הראשון (מס.יצרן 014)

בשנת 1987 החליף האסטרה לגמרי את הווסטווינד 2 בקוי היצור של התע"א והפך לדגם העיקרי ששווק, למרות שמכירותיו לא היו גבוהות כפי שציפו. בשנה זו סופקו עוד שישה מטוסים ובשנה שלאחריה עוד ארבעה, כולם בארה"ב. במאמץ להגדיל את המכירות החליטה התע"א להעביר לידיה את שיווק המטוס, והקימה בניו ג'רסי את חברת הבת אסטרה ג'ט קורפוריישן, שהיתה אחראית למכירות בצפון אמריקה מתחילת שנת 1988. בשנה זו נמסרו ללקוחות שמונה מטוסים.

על שיפור מטוס האסטרה לדגם SP הודיעה התע"א בתערוכת NBAA בשנת 1989. דגם זה היה נקי יותר מבחינה אוירודינמית, נעשה ביצורו שימוש בחומרים מרוכבים, הוא היה בעל מיכשור טיסה משופר בחרטום ארוך אף יותר, תא טייס דיגיטלי, עיצוב פנים משופר, מנוע עזר אופציונאלי ושיפור קל בביצועים. דגם זה הוצע למכירה משנת 1990, שנה שבה נמסרו 13 מטוסי אסטרה רגילים. מטוס דגם SP הראשון (מספר יצרן 042) נמסר בסוף שנת 1990. בסך הכל סופקו מדגם זה 37 יחידות כשהוכנס ליצור הדגם המשופר SPX. בינתיים הוקמה בארה"ב בשנת 1997 חברת גלקסי איירוספייס שהיתה מיזם משותף של חברת הייאט והתעשיה האוירית, והיא שיווקה את המטוסים שם והחזיקה בתעודות רישוי המטוס בארה"ב.

דגם SPX טס לראשונה באוגוסט 1994 וצוייד בין היתר בזוג מנועי TFE731-40R-200G עם בקרת מערכת דלק ממוחשבת , בכנפונים בקצות הכנפיים ובמיכשור טיסה מסוג PRO LINE 4 של חברת קולינס. יצור והרכבת המטוס התבצעו בתע"א בלוד, והוא הוטס לארה"ב בקונפיגורציה "ירוקה" להרכבת עיצוב הפנים בהתאם לדרישות הלקוחות.

בספטמבר 2002 רכשה חברת גולפסטרים  ששייכת לקבוצת האיירוספייס של חברת ג'נרל דיינמיקס את חברת גלקסי איירוספייס תמורת סכום של 330 מליון דולר במזומן. העיסקה כללה גם את המותג אסטרה ואת מטוס המנהלים החדש שפיתחה התע"א-הגלאקסי. כינוי מטוס האסטרה SPX שונה לגולפסטרים G100. והוא צורף למשפחת מטוסי המנהלים הסילוניים שחברת גולפסטרים מייצרת ומשווקת. שני מטוסי SPX נמסרו לחיל האויר האמריקאי (המשמר הלאומי) תחת הכינוי C-38A קורייר והם משמשים במשימות תובלה ופינוי מוטס.

קביעת שיאי עולם

בשנת 1984 התעשיה האוירית היתה צריכה מפיץ למטוס בארצות הברית, שבה השוק הגדול ביותר למטוסי המנהלים, כדי שישווק שם את המטוס, ולכן נחתם הסכם עם חברת אטלנטיק אויאיישן ששיווקה את הווסטווינד עבור התע"א משנת 1972 והיא קיבלה את זכויות השיווק של המטוס באופן בלעדי.

וכדי להדגיש את יכולתו של המטוס לחצות את ארה"ב מחוף לחוף במהירות שיוט גבוהה, תפרו התע"א וחברת אטלנטיק את הסלוגן "מאך 0.8-מחוף לחוף" וכדי להוכיח שזו אינה סתם סיסמה של סוכן מכירות, ביצע אב הטיפוס 4X-WIA, ששודרג בינתיים לרמת דגם SP וצוייד במנועים מסוג TFE-731-3B-1006 את החצייה הראשונה של האוקיינוס האטלנטי כשהמריא ב-22 בספטמבר 1984 וטס בנתיב נתב"ג-לונדון-קוויבק-לוס אנג'לס בדרך לתערוכת מטוסי המנהלים הבין לאומית שנערכה באטלנטה, ג'ורג'יה. הצוות שהטיס את המטוס היה הטייס דני שפירא, חגי קורן, טייס הניסוי הראשי של הפרוייקט ודורון תלמי, המהנדס הראשי של ניסויי הטיסה של הפרוייקט.

המטוס ביצע טיסת הדגמה מחוף לחוף בין טטרבורו שבמדינת ניו יורק ולוס אנג'לס כשהוא משייט בגובה של 12,500 מטר ובמהירות של מאך 0.8. הטיסה שנערכה ב-24 בספטמבר 1984 הושלמה בזמן שיא של 5.56 שעות ו-50 שניות ובמהירות ממוצעת של 662 קמ"ש.

הטיסה חזרה מזרחה ב-29 בספטמבר 1984 נמשכה 4.24 שעות ו-48 שניות במהירות ממוצעת של 892 קמ"ש. בשתי הטיסות האלה קבע המטוס שיא עולמי חדש למטוסים מסוגו שהוכרו ע"י הפדרציה האוירונאוטית הבין לאומית (FAI). בטיסה חזרה ארצה עם גמר התערוכה, שעברה בנתיב ניו יורק-גאנדר-פאריס-נתב"ג קבע המטוס עוד שני שיאים כשטס בשני מקטעים בזמנים של 2.20 ו-4.48 שעות.

בסך הכל קבעו מטוסי האסטרה בעת שהוטסו בידי טייסים שונים  33 שיאים עולמיים כשטס מנקודה לנקודה בין ערים שונות בעולם.

אלו הם השיאים שקבע המטוס: (בתת סוג C-1g , מטוסי יבשה במשקל המראה של 19,836-26,455 ליברות  ובקבוצה III -מטוסי מנהלים סילוניים):

שיא מהירות בטיסה מעל נתיב מוגדר-662.04 קמ"ש. נקבע ב-24 בספטמבר 1984 בטיסה משדה טטרבורו בניו יורק לשדה לונג ביץ' בלוס אנג'לס.

שיא מהירות בטיסה מעל נתיב מוגדר-892.08 קמ"ש. נקבע ב-29 בספטמבר 1984 בטיסה משדה לונג ביץ' בלוס אנג'לס לשדה טטרבורו בניו  יורק. שיא זה שבר שיא קודם שקבע מטוס ג'ט קומנדר N1966J ב-7 ביוני 1966.

שיא מהירות בטיסה מעל נתיב מוגדר-747.72 קמ"ש. נקבע ב-7 באוקטובר 1984 בטיסה מטטרבורו בניו יורק לשדה לה בורז'ה בפאריס.

שיא מהירות בטיסה מעל נתיב מוגדר-849.96 קמ"ש. נקבע ב-7 באוקטובר 1984 בטיסה מגאנדר(קנדה) לשדה לה בורז'ה בפאריס.

שלושת השיאים הראשונים מחזיקים מעמד עד היום.

מטוס 4X-WIA מציב שיאי העולם בתעופה שימש כמטוס ניסוי בתעשיה האוירית עד שנפגע בעת שפרצה שריפה בכנפו בזמן טיסת ניסוי בשנת 2008.המטוס הושבת ומאוחסן בנתב"ג.

 
4x-wia_tavor_8.11

תודתנו לחטיבת התקשורת של התע"א על סיועה באיתור המידע.

עידכון אחרון ( שלישי, 18 נובמבר 2008 )
 
< קודם   הבא >
הוסב לעברית על ידי אתר ג'ומלה
© 2019 מרחב אווירי 2006
Joomla! is Free Software released under the GNU/GPL License.