טייסת מס. 1 של חיל הטיסה האוסטרלי היא אימה של טייסת מס. 1 של ח"א האוסטרלי של היום, והייתה יחידת הטיסה העצמאית הראשונה שהוקמה באוסטרליה. אפשר לומר שההיסטוריה שלה החלה ממש עם תחילת התעופה בחבר העמים הבריטי.

אוסטרליה הייתה הראשונה מבין מדינות חבר העמים הבריטי שיישמה תעופה לצורך הגנה, בעקבות בקשה של ממשלת בריטניה ובעקבותיה החלטה משנת 1913 ליצור סגל הדרכה לתעופה כחלק מהכוח הצבאי של חבר העמים. לשם כך נרכשה אדמה בפוינט קוק במחוז ויקטוריה, נבנה בסיס צבאי, נרכשו שישה אווירונים והובאו שני טייסים וארבעה מכונאים מאנגליה. עוד מכונאים גויסו באוסטרליה, והקורס הראשון שבו היו ארבעה חניכים החל בבסיס פוינט קוק, שאז קיבל את השם ביה"ס המרכזי לטיסה, בתאריך 18 באוגוסט 1914. זה קרה כמה ימים לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה, אבל ההחלטה לקיים את הקורס התקבלה הרבה לפני שפרצה המלחמה.

בסוף שנת 1915 הוצבו קצינים מסוימים לשירות בחיל הטיסה האוסטרלי, והם הקימו את טייסת מס. 1 בבסיס פוינט קוק בינואר 1916. הטייסת אורגנה בצורה דומה לטייסות של חיל התעופה המלכותי הבריטי באותם זמנים. היא כללה שלושה גפים. גף A, B ו - C. כשגף C היה ידוע כגף קשר, ושירתו בו כל האלחוטאים ואמצעי התובלה שהיו דרושים לשיתוף הפעולה עם הצבא. מטה הטייסת היה קטן מאד וגף C היווה חצי מגודל הטייסת. כוח אדם נוסף נלקח מביה"ס המרכזי לטיסה ויתר כוח האדם גויס מהאזרחות.

בטייסת לא היו מטוסים והטייסים התאמנו על מטוסי ביה"ס המרכזי לטיסה, זאת אומרת על מטוסי בוקסקייט, BE-2 וקואדרון.

הטייסת עזבה את אוסטרליה באוניה "אורסובה" ב-16 במרץ 1916 הגיעה לסואץ דרך ציילון, ומשם המשיכה ברכבת לבסיס חיל המשלוח האוסטרלי בתל אל-כביר, שם נעשו סידורים לאמן את אנשיה בטייסותיה של כנף 5 של חיל התעופה המלכותי הבריטי. בסוף חודש מאי 1916, הורכבה היחידה בהליופוליס, קיבלה מפקד אוסטרלי ואורגנה מחדש בצורה של מפקדה ושלושה גפים. היות והיה מחסור במטוסים במצרים, צוידו הגפים במטוסים בהתאם לקצב הגעתם. גף B הצטייד ראשון, ותפס את מקומה של טייסת 17 של חיל התעופה המלכותי הבריטי בבסיס בסואץ. לאחר מכן צויד גף A ותפס את מקומה של טייסת 17 בשריקה שבמצריים העילית. לאחר שגף C קיבל את המטוס הראשון, נודע שהתורכים מתקדמים באזור התעלה וכל המטוסים היו נחוצים שם. התקדמות התורכים נעצרה בקרב על רומני וכל המטוסים והטייסים של טייסת 1 יחד עם טייסת 14 של חיל התעופה המלכותי הבריטי השתתפו בקרבות. רק לאחר שהתורכים נהדפו, קיבלה היחידה מטוסים נוספים.

כשגמר גף C להצטייד, עבר לפורט סעיד והחליף שם את טייסת 14 הבריטית. מטוסי הטייסת ביצעו משימות סיור, הפצצה, צילום וכו'. מטרות מטוסי גף B היו עמדות אסטרטגיות ממזרח לתעלת סואץ ליד נחל, מטרות גף C היו החזית התורכית העיקרית מזרחית לקו רומני-קאטיה, וגף A ביצע משימות דומות במצרים העילית נגד הסנוסי. מפקדת הטייסת שכנה בהליופוליס. בערך בחודש אוקטובר אותה שנה, נשלח גף B מסואץ למחמדיה שהייתה על חוף הים התיכון צפונית לרומני, בעוד שמפקדת הטייסת, וכן גפים A ו-C קובצו בקנטרה. מבסיסים אלה ביצעה הטייסת גיחות הפצצה ארוכות טווח על שדה התעופה הגרמני בבאר שבע, מרחק של בערך 140 מייל מתעלת סואץ. מטוסי הטייסת היו בעיקרון מטוסי BE-2C דו-כנפיים ודו-מושביים. בנוסף היה בכל גף מטוס בריסטול סקאוט או מטוס מרטינסייד חד מושבי. בעקבות תבוסת התורכים בקרב ליד מזאר ונסיגתם לאל - עריש, עברו כל גפי הטייסת לשדה ליד מזאר וזו הייתה הפעם הראשונה שכל הטייסת נאספה יחד ופעלה כיחידה אחת. באותו זמן גם נופקו לטייסת מטוסי BE-2E שהחליפו את המטוסים השחוקים שלה. הטייסת ביצעה משימות יירוט, סיור אסטרטגי, צילום, הפצצה ושת"פ עם הצבא. משם הטייסת עברה בדצמבר 1916 לסבחת אל מוסטאביג. כל השירותים הטכניים לצבא התורכי בסיני ובארץ ישראל ניתנו ע"י הצבא הגרמני. המטוסים היו של ח"א הגרמני ורק כמה טייסים תורכיים אומנו לטוס ע"י הגרמנים אך נשלחו למכה מפני שאסור היה לגרמנים להגיע לשם. טייסים אלה היו כה מיואשים, שהעדיפו להשאיר את המטוסים בידי הערבים שם ולחזור חזרה ברכבת.

עד שנת 1917 הגרמנים בארץ ישראל ובסיני היו תמיד מצוידים במטוסים טובים יותר מאשר האוסטרלים. מטוסיהם היו מהירים יותר ובעלי כושר נסיקה טוב יותר. היו להם מקלעים קבועים ומסונכרנים עם המדחף הרבה לפני שלאוסטרלים היו כאלה, אך מאותה סיבה הם לא ניצלו את יתרונם עד הסוף. לא שררה אהבה רבה בינם לבין התורכים. תפקידם היה בעיקר לבצע משימות סיור ואיסוף מידע, ואספקתו למפקד הצבא התורכי שהיה בעצמו גרמני, ועדין היו מצוידים טוב יותר למשימות תקיפה מאשר האוסטרלים. הם יכלו לשאת תצפיתן שישב תמיד מאחורי הטייס והיה מצויד במקלע על חצובה מתאימה הרבה לפני שהיה לאוסטרלים כזה, ויכלו גם לשאת מטען פצצות סביר עם ביצועי מטוס סבירים. אך המוראל שלהם לא היה גבוה. מאמצע שנת 1916 סופק לגרמנים מספר מסוים של מטוסי קרב חד מושביים עם ביצועים טובים ומקלעים מסונכרנים, אך אפילו אז, חוץ מטייס אחד או שניים שהיה איכפת להם, לא עניין אותם במיוחד לתקוף מטוסים עוינים.

הטייסת לקחה חלק בקרב על מאגדהבה ורפיח. בתאריך 22 בדצמבר 1916 סייעו 10 מטוסים מהטייסת להתקפה של הדיוויזיה הרכובה האוסטרלית – ניו-זילנדית (ANZAC) על התורכים במאגדהבה עד שנפלה לידי כוחות ה-ANZAC. וכשהתורכים התייצבו בקו באר שבע - עזה, הטייסת דילגה קדימה למנחת קילו 143 בסיני, שהתה שם מינואר עד מרץ 1917 ותקפה משם את עזה, את באר שבע ואת יפו.

בתאריך 20 במרץ 1917 ליווה לוטננט מקנמרה במטוס מרטינסייד מפציצי BE-2C לתקיפת מסילת הרכבת שעברה בתל אל-חסי שבוואדי חסה בפלשתינה. בחזרה מהתקיפה נאלץ קפטן רות'רפורד לנחות נחיתת אונס מאחורי קווי האויב עקב בעיות במנוע מטוסו.

מקנמרה, למרות שהיה פצוע ודימם מפגיעת רסיס מפצצה שהטיל ושהתפוצצה לפני הזמן, הנחית את מטוסו בניסיון להציל את חברו שהיה בסכנת נפילה בשבי התורכי. רות'רפורד רץ אל מטוסו של מקנמרה ועלה עליו. יתר טייסי המבנה תקפו את הכוחות התורכיים שחשו לאזור ובכך נתנו לשני הטייסים שהות להמריא. מקנמרה הצליח להמריא עם רות'רפורד אך בגלל הפציעה ברגלו לא הצליח ללחוץ על דוושות הגה הכיוון והמטוס נפל והתרסק. שני הטייסים שרפו במהירות את המטוס, רצו למטוס ה-BE-2 של רות'רפורד ותחת אש תורכית הצליח רות'רפורד לסובב את המדחף. המנוע הניע והם הצליחו להמריא ומקנמרה טס 70 מייל והנחית את המטוס במנחת קילו 143. מקנמרה איבד את הכרתו מאיבוד דם לפני שהוציאו אותו מתא הטייס. הוא זכה בצלב ויקטוריה על מעשה הגבורה שלו.

הטייסת עברה לרפיח שם שהתה עד שבמאי דילגה קדימה לדיר אל בלח שם הפיקוד על הטייסת התחלף והוחלט שהיא תתמחה במשימות סיור אסטרטגי וכו', וכן שטייסת 14 של חיל התעופה הבריטי תיקח על עצמה את כל משימות השת"פ עם הצבא.

הטייסת השתתפה בשלוש תקיפות על עזה והייתה עסוקה בגירוש התורכים מחזית זו בשיתוף פעולה עם יחידות פרשים ובהצלחה מרובה. במשימות אלה עשתה הטייסת מאמץ מיוחד ושימוש בכל מספר המטוסים שהיה שמיש להפצצה מתמשכת על כוחות האויב ושדות התעופה שלו. היא דילגה שוב בספטמבר ועברה לוואדי שייך נוראן, שם שהתה עד דצמבר.

ההפצצה בימים ההם הייתה עניין של שיפוט הטייס. היא בוצעה מגובה נמוך כשכוונת ההפצצה היחידה הייתה עלובה ביותר והטייסים העדיפו להתעלם ממנה. גם הצילום היה שונה. אז לא היו בשימוש מצלמות סרט והשתמשו בפלטות חשיפה במעטפות מקנזי-ווישארט.

הטייסת הובילה את המתקפה הגדולה של ספטמבר 1917, ואת התקיפה הראשונה של המתקפה ביצע קפטן רוס-סמית שהטיל 16 פצצות של 50 ק"ג על תחנת הטלגרף ותחנת הרכבת של אל-עפולה והשמיד את שתיהן. יתר מטוסי הטייסת תקפו עמדות מפתח אחרות ובודדו את הצבא התורכי לחלוטין.

בסוף שנת 1917 הגיעה לאזור טייסת מס. 111 של חיל התעופה הבריטי. היא צוידה במטוסי בריסטול פייטר, אך טייסי ותצפיתני טייסת 1 האוסטרלית היו היחידים שהיה להם ידע על השטחים שבעורף התורכים. לכן השתמשו במטוסי הקרב של טייסת 111 כדי ללוות את מטוסי טייסת 1 במשימות הצילום. לבסוף, ב-17 ביולי הועברו מטוסי טייסת 111 לטייסת האוסטרלית, וזו הייתה הפעם הראשונה שהאוסטרלים היו יכולים להתמודד עם הגרמנים בקרבות אויר, והם דאגו שהאויב ידע זאת בהזדמנות הראשונה. הטייסת המשיכה להפעיל את המטוסים הללו במשימות הסיור עד לסוף המלחמה. באותו חודש עברה הטייסת לג'וליס, בפברואר 1918 עברה לאל-מג'דל, (כיום אשקלון) וביוני 1918 עברה לרמלה לקחת חלק במערכה הסופית של המלחמה. הטייסת הייתה אחראית להעברת מידע לגנרל אלנבי, שהיה המפקד העליון של בנות הברית בא"י על תנועות האויב מעבר לקו החזית.

מצד שני, לא היה למפקד הכוחות התורכיים מידע כזה, עקב העליונות האווירית המוחלטת של הבריטים בשמי ארץ ישראל. כתוצאה מכך יכול היה גנרל אלנבי להעביר את כל חיל הפרשים שלו בעמק הירדן מהאגף הימני שלו לאגף השמאלי ולהציב אותו שם מבלי שהאויב ידע על כך. זמן קצר לפני מבצע ההתקדמות הסופית של הבריטים בא"י, נשלח מפציץ הנדלי פייג' O/400 דו-מנועי למצרים, והוצב בטייסת למשימות הפצצה ליליות בחזית ארץ ישראל. במשך המבצע המשיכה הטייסת לספק מידע למטה גנרל אלנבי שכלל מידע על תנועות האויב וכן על מיקום מטרות שאותן היא הפציצה אחר כך. היות והטייסים לא היו מודאגים יותר מנוכחות מטוסי אויב בשמים, הם היו יכולים לירות את כל תחמושתם על מטרות קרקעיות. הטייסים והתצפיתנים גם צוידו ברימונים ופצצות יד שאותם הטילו על כוחות החי"ר התורכיים.

 

ב-21.9.1918 גילתה הטייסת ליד את הכוח העיקרי של התורכים והגרמנים הנסוגים על דרך הררית צרה שהובילה מבלאטה (ליד שכם) דרך ואדי פארה לנהר הירדן. הטייסת הפציצה את ראש השיירה ואת זנבה וכל כלי הרכב של השיירה נתקעו מבלי יכולת לזוז. הטייסים האוסטרליים והבריטיים הפציצו ותקפו את השיירה במשך כל אותו יום, ולאחר שהכוחות התורכיים התפזרו במשך הלילה, הם הותקפו למחרת ותוך 32 שעות איבד הצבא התורכי למעלה מאלף כלי רכב, ומאות סוסים וחיילים שנהרגו.

ב-22 בספטמבר ביקש לורנס איש ערב סיוע אווירי נגד מטוסי ח"א הגרמני שתקפו ללא הפסק את הכוחות הערביים שלחמו לצידו באום אס-סראב בעבר הירדן. קפטן רוס-סמית ועוד שני טייסים נשלחו לעזרתו, הפילו מספר רב של מטוסים גרמניים ואפשרו למתקפה שלו להתחדש. סמית ומטוסיו המשיכו להגן על לורנס וכוחותיו, נחתו באזור ותודלקו וחומשו ע"י אספקה שהביא מפציץ O/400 מהבסיס.

לאחר שביצעו התורכים את נסיגתם הסופית מארץ ישראל הם היו מעבר לטווח המטוסים האוסטרליים, ולכן הוכשרו מנחתים קדמיים ולבסוף היו טייסי הטייסת היחידים שהיו במגע עם האויב. כשנחתם הסכם הפסקת האש עם התורכים ב-31.9.1918 המשיכה הטייסת במשימות סיור שהגיעו עד אלכסנדרטה שבסוריה כדי לספק לפיקוד העליון מידע על המתחולל שם. לשם כך עברה לחיפה באוקטובר 1918.

 

עם סיום המלחמה חזרה הטייסת לרמלה ואחר כך לקנטרה שבמצרים, הפליגה לאוסטרליה ב-5 במרץ ופורקה שם עם הגיעה.  

סיכומים

אבידות

בשנת 1916 אבדו מטוס וטייס בתאונה. בשנת 1917 אבדו 15 מטוסים וטייסים מהם בתאונות, מהם הופלו מאש נ"מ, מהם הופלו בקרבות אויר ומהם טייסים שנפצעו מפגיעות מטוסי אויב או נ"מ בעת גיחה ונפטרו אח"כ מפצעיהם.

• בשנת 1918 אבדו 11 מטוסים וטייסים בנסיבות דומות ועוד טייס נפטר ממחלה.
• בשנת 1919 אבד מטוס וטייס בתאונה ועוד 2 טייסים נפטרו ממחלות.
• שישה עשר טייסים וצופים נפלו בשבי האויב.

סוגי המטוסים שהפעילה הטייסת במזרח התיכון ובארץ ישראל

בריסטול סקאוט	בריסטול F-2 פייטר	הנדלי פייג' O/400
רויאל איירקרפט פקטורי BE-2C	רויאל איירקרפט פקטורי BE-2E	רויאל איירקרפט פקטורי BE-12A
מרטינסייד G100/G102	רויאל איירקרפט פקטורי RE-8

הפלות

היות והטייסת הפעילה מטוסי קרב חד-מושביים ודו-מושביים בהם הצופה ירה במקלע, הרי שצופים רבים הפילו מטוסי אויב בקרבות אויר. אלוף ההפלות של הטייסת במלחמת העולם הראשונה הוא קפטן ר. מ. סמית עם 11 הפלות. אחריו באים שני צופים עם 8 הפלות, שלושה טייסים וצופה עם 7 הפלות, טייס ושני צופים עם 6 הפלות, שלושה טייסים ושני צופים עם 5 הפלות, שני צופים עם 4 הפלות, חמישה טייסים ושלושה צופים עם 3 הפלות ועוד... בסך הכל הפילו צוותי האוויר של הטייסת במלחמה 157 מטוסי אויב.

קורותיה של טייסת מס' 1 של חיל הטיסה האוסטרלי במזה"ת ובארץ ישראל במלה"ע ה-1

מתוך מאמר של קומודור אויר ר. ריינדולס, ח"א האוסטרלי, ומקורות אחרים. 

אנו מודים למוזיאון חיל האוויר האוסטרלי על עזרתו הנדיבה.

Many thanks to RAAF Museum, Point Cook, for their generous help

תרגום: אבינעם מיסניקוב