|
אנו מביאים כאן דברים שכתב קברניט מטוס המטען של אל על, שיצא אל האיטי עם ציוד ההצלה של משלחת צה"ל. לדברים מצורפים צילומיו של הטייס שמואל כרמלי שיצא אף הוא, בטיסה הומניטרית פרטית מארה"ב אל האיטי, צילומים הממחישים היטב את המציאות בשדה: תוך כדי הנמכה לגובה 23,000 רגל במעגל ההמתנה – כבתה השמש. אור כתום חזק עוד ריצד לזמן קצר בחלון הקידמי ואז הגיעה החשכה. כבר שעה שאנו חגים במעגלים מעל המפרץ היושב בין גואנטנמו הידועה לשימצה באי הקובני ובין פורט או פרינס בירת האיטי הפגועה. כשפנינו מזרחה ניתן לראות את אורות האי ואז גם מבחינים במסלול ונרגעים לדעת שהתאורה סבירה. מטוסים מסוגים שונים ובני לאומים שונים חגים כמו עופות טרף ומחכים לתורם לנחות, לפרוק מטען מציל חיים ולרשום פרק גבורה כל אחד בספרו. פתאום עולה על הערוץ קול דרום אפריקאי ומודיע שהוא מגיע מרחוק, מביא משלחת הצלה דרום אפריקאית ומבקש עדיפות לנחיתה. קול אמריקאי עונה לו: "ומה אתה חושב? אנחנו כאן בשביל הכיף?" אחר כבוד נשלח הדרום אפריקאי הגאה לנחות בסנטו דומינגו ברפובליקה הדומיניקאנית שימתין על הקרקע לתורו להציל את העולם. דלק הוא שם המשחק כאן, בוודאי באוויר אך גם על הקרקע נראה מאוחר יותר שעדיפות כנפיים מלאות בדלק למען השקט הנפשי. מטוס המטען: ג'מבו 747-200 אות קריאה 4X-AXK (עוד על המטוס) באחת מטיסותיו האחרונות. היום אמור היה להיות יומו הראשון בפנסיה, אך עיכוב בעבודות על ה-4X-AXL, בן זוגו, הוסיפו לו מספר ימים למחייה וכעת הוא מגיע עד האיטי. ה-K סחב מספר תקלות לאחרונה, המטרידה שבהן במערכת מניעת ההתנגשות (TCAS). גם בטיסה זו מדי פעם פוסקת המערכת ו"ריסט" ללחיץ משיב אותה לחיים. במעגל ההמתנה הצפוף, כאילו יודע ה-K מתי ה"Money Time" וכאן המערכת עובדת ועוזרת ובעצם נשארת שמישה עד סוף הטיסה. סוף סוף מגיע תורנו. נעזרים ב-ILS ונוחתים על מסלול 10 ברוחב 43 מטר עם תאורת צד בלבד. פניית פרסה בסוף המסלול, פינוי לרחבה העמוסה ונסיעה זהירה לקצה הרחבה המזרחי, שם פונים כך שנוכל לצאת ללא דחיפה ונעצרים. למטוס מגיעים אנשי החלוץ שנמצאים כאן כבר יומיים ומעט אח"כ מגיע שגריר ישראל למדינות האזור: עמוס רדיאן. אנחנו מארחים אותו אירוח דיפלומטי שכולל שתייה וארוחה חמה. אנשי פיקוד העורף שהגיעו מספר שעות לפנינו עם מטוס 777 מתנפלים על פריקת המטוס ונעזרים בחיילי חיל האוויר האמריקאי על ציודם ורכבם. גישה לנחיתה בשדה התעופה בפורט או פרינס (צילום: שמואל כרמלי) האמריקאים כבשו את שדה התעופה של פורט או פרינס ומנהלים אותו כפי שהם יודעים. מרכז הבקרה שלהם נראה כמו לקוח מסרט הוליוודי: שורות של מחשבים, ציוד תקשורת לוויני וסדר מופתי. עשרות קצינים וחיילים וקצינה אחת בלונדינית בשם קייט שכולם מצטלמים איתה. הגעתי לשם כי חיפשתי אפשרות לקבל את תכנית הטיסה בצורה כלשהיא. תוך דקות נתנו לי כתובת email והדפיסו עבורי את החומר שהגיע מ"שליטה". רק ממני ומסמי, מפקד המשלחת ביקשו להמתין בצד ולא ליד המחשב:"TOP SECRET ". את הפיקוח על המסלול נתנו למספר חיילים צעירים שהתמקמו עם ציוד הקשר שלהם לצד המסלול במין מחפורת שנראתה מבעד לאורות ההסעה שלנו כמו גומחה שנוצרה לאחר הפגזה או לאחר רעידת אדמה. תחת רעש המטוסים, החושך וההמולה הם תפקדו ביעילות והנחיתו מטוס אחר מטוס בקצב שלא מבייש את נתב"ג. "החמ"ל" האמריקאי במחפורת בצד המסלול (צילום: שמואל כרמלי)
רחבת שדה התעופה: Toussaint Louvreture ע"ש גיבור המהפכה והעצמאות של האיטי, נראתה כמו סייגון ביום הפינוי או ביירות במלחמת האזרחים. תנועה צפופה של מטוסים ומשאיות, טרקטורים ומלגזות ובין לבין עוברים חיילים ואזרחים, אמריקאים במדים ופליטים בשורה ארוכה בדרך לאחד המטוסים. גיבורי המקום הן משלחות ההצלה: פגשנו כלבי גישוש שהגיעו מגרמניה, צרפתים שהגיעו לחלץ את בני עמם ואמריקאים מתנדבים, אך ראשונים מכולם הם הישראלים. כולם מביאים ציוד חילוץ אבל אנחנו הבאנו בית חולים שלם עם ציוד רנטגן וציוד לניתוח, אינקובטורים וחדרי לידה ועוד ועוד. כולם מבינים כאן שלאחר חילוץ צריך אשפוז ואם אין בית חולים, החילוץ עצמו בעל תועלת מוגבלת. גם בכמות עולים הישראלים על כולם והעברית נשמעת בפינה נידחת זו של העולם כמעט כמו האנגלית הנפוצה. פגשנו רופא מנתח גב שהגיע ממיאמי. הוא הביע כבוד והערצה למשלחת הישראלית ואמר: "הייתי חוזר הביתה ומתגייר אם לא הייתי יהודי". 
מלגזות אמריקאיות חולפות בסמוך לזנבו של מטוס איליושין 76 של משרד הפנים הרוסי (צילום: שמואל כרמלי)
מה שנראה בהתחלה כפריקה מהירה ושהייה קצרה מתגלה בהמשך כלילה ארוך ומתיש של עבודה. אני מבין שפעילות מעל 20 שעות היא פעילות חריגה בכל קנה מידה גם לצוות מתוגבר. בשלב מסוים עוד עלתה אפשרות של טיסה לליאז' אך בהמשך התברר שאורך הפעילות וחוסר בדלק מביאים אותנו חזרה לניו יורק. לאט לאט גם מסע ארוך מגיע לסיומו. הדלתות נסגרות ואנו ממריאים קלים ורגועים בדרכנו לניו יורק. לאחר הניתוק יש רצון לנפנף בכנפיים להודות ולחזק את אלו שנשארו על הקרקע, אולם המטוס הגדול, החושך וההרים הקרובים הותירו רק את משק כנפי ההיסטוריה להדהד מעל האיטי: שני מטוסי אל על שנחתו כאן תוך מספר שעות הביאו הצלה לאנשי האי וכבוד גדול למדינת ישראל ולאל על.
|
